כהן מול כהן
ראש השב"כ לשעבר יורם כהן מזהיר מסיפוח שטחי C וכה אמר האיש: "סיפוח שטחי C עלול לגרור אותנו למרחץ דמים מיותר. צריך ללכת למהלכים של צמצום הכיבוש ביהודה ושומרון: לשפר את התחבורה, לשפר את העבודה, וגם העברת שטחים מ-B ל-A".
אז אין לי כוונה להיכנס כאן לריאלטי 'המירוץ לנבואה'. אני, בניגוד אליו, לא מתיימר לנבא את העתיד ולחזות מרחצי דמים או יונות שלום. אני רק מבקש להמליץ להתבונן על העבר, ואם במקרה הוד שב"כיותו שכח אזכיר שמרחצי דמים התחילו כאן בדיוק ברגע שבו התחלנו תהליכים דומים לאלה שעליהם ממליץ יורם כהן.
הרי ככל שצמצמנו את החירטוט המכונה בפיו של מר כהן 'כיבוש' קיבלנו עשרות הרוגים ברחובות מדי חודש בחודשו. הרי די היה באמצעים הפרימיטיביים שהיו להם בימי אוסלו כדי להביא עלינו הרג חורבן ומרחצי דמים באוטובוסים, בקניונים, בכיכרות ובשווקים, אז על מה בדיוק ממליץ לנו כבודו? להפקיר עוד שטח לטוב ליבם של המחבלים המעונבים יותר או פחות, ולקוות שהפעם הם לא ינצלו אותו להתחמשות והיערכות להמשך המאבק נגד הישות הציונית? איינשטיין אמר פעם משהו על מי שחוזר על אותם מעשים ומקווה לתוצאות שונות, לא?
הרעם של ברק
מפתיע היה לשמוע איזה ליקוי חמור גילה אהוד ברק באיחוד הימין. האיש אמר בראיון לעודד בן עמי שמאחורי האישה החילונית מסתתרים גברים, תנשמו עמוק, שלא רוצים לראות ילדות בבית ספר עם מכנסיים קצרים, "אני קורא לזה השפלת נשים", אמר ברק ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
זו השפלת נשים מר ברק? אולי העניין לא ממש ברור לך מר ברק, אבל לעסקי ג'פרי אפשטיין, ידידך ומזרים הכספים לקופתך, היושב בכלא על סחר בקטינות, קוראים השפלת נשים. ואגב, אולי אתה לא כל כך מעודכן בחדשות בשנים האחרונות, אבל הבעיה הגדולה שלנו בתקופה הזו היא דווקא גברים שזה בדיוק מה שהם רוצים לראות, ילדות עם מכנסיים קצרים. אני מקווה, מר ברק, שהנורמות הללו שאתה מתכוון להביא אלינו לא נולדו באחוזה של אותו אפשטיין.
מה פרצת עליך פרץ
תארו לכם שאיכשהו מישהו באחת ממפלגות הימין היה הופך את האירוע הטראגי, הבלתי מוסבר והבלתי נתפס של רצח אופיר חיסדאי ז"ל בגלל מקום חניה לעילה לתקוף מישהו בשמאל. אני מרשה לעצמי לשער שהמונח שהיינו שומעים היה די קרוב ל'ריקוד על הדם'.
אז איך קורה שאף אחד לא מרגיש לא בנוח עם זה שיו"ר מפלגת העבודה, חבר הכנסת עמיר פרץ, מצא את האירוע הקשה הזה ואת הביקור שערך בבית משפחת חיסדאי כדי להכריז ש"נחזיר לציבור הישראלי את הביטחון החברתי והאישי שאבד לו בעשר שנות משטרו של נתניהו". גם האירוע הנורא הזה הוא בעיניך, מר פרץ, זירה טובה כדי לתקוף את נתניהו? אין באמירות מהסוג הזה ניחוחות של ריקוד על הדם, או שהביטוי 'ריקוד על הדם' שמור רק לימין?
התנצלות או התנצחות
שני אחיו של הנער הערבי שנדקר בסוף השבוע שעבר הסגירו את עצמם והודו במעשה לאחר ארבעה ימי חיפושים. האירוע הזה אמור היה להניב מבול של התנצלויות אבל לא זכינו לכך. אם במקרה לא ברור לנו על מה ההתנצלות, אז הנה תזכורת ממה שקדם ללכידתם של האשמים בדקירה:
יעל גרמן, לדוגמא, החליטה שמעשים שכאלה "ניזונים מהשנאה של רבנים כדוגמת הרב טאו וחבריו, שאינם מבינים את הנזק שבדבריהם". הבנתם? אותם שני אחים ערבים ישבו בישיבת הר המור אצל הרב טאו, ושם הם הפנימו תובנות שהובילו אותם לדקור את אחיהם.
חבר הכנסת איציק שמולי, יהודי מאופק בדרך כלל אבל נראה שקצת יותר מדי מחויב לאג'נדת קהילתו הלהט"בית, בחר בשר החינוך הרב רפי פרץ כעילה לדקירה. בעיניו אותם צמד אחים ערבים שמעו את הרב רפי פרץ מתראיין אצל דנה וייס ומיד אצו רצו להשחיז סכינים.
וגם סתיו שפיר הכריזה ש"הסכין שדקרה השבוע נער בן 16 היא אותה סכין... אותה שנאה שמתודלקת על ידי רבנים שרים וח"כים". מסתבר שלא ידענו אבל השפעתם של רבנים על צעירי המגזר הערבי רבה יותר מאשר על תלמידיהם בישיבות.
להכרזות הללו היו עוד הדהודים מארגונים שונים ומשונים שידעו להטיל את האשמה על רבנים כאלה ואחרים.
מישהו באמת ציפה להתנצלות מצידם של כל המשתלחים הללו בפני הרבנים אחרי שהתבררה זהותם של הדוקרים ככאלה שמושפעים קצת יותר משייח'ים וקאדים מאשר מרבנים? לא, לא באמת ציפינו.
ואגב, לו היו גרמן, שפיר, שמולי ושאר המסתערים נושמים קצת לפני שהם משלחים את חרצובותיהם על הרבנים הם היו מבינים עד כמה גדול ההבל שהם מנפיקים. לא היה צריך להמתין עד למעצר שני האחים. הנדקר עצמו סיפר למשטרה מיד לאחר הדקירה שאחיו הוא שדקר אותו.
אה, בעצם דווקא כן הייתה בפרשה הזו התנצלות. לא של חבורת המשתלחים אלא דווקא של השר סמוטריץ' שהתנצל על שהגדיר את חברת הכנסת שפיר 'טיפשה' בעקבות הטקסט ששיגרה לחלל האוויר.
לבקר את המבקר
ברכות למבקר המדינה החדש על החלטתו שלא להסתפק בתיאור ובפירוט ליקויים בהתנהלותנו, אלא גם למצוא מקום לשבח את מה שראוי לשבח.
מעל בימתנו הצנועה קראנו לא פעם למבקר לשלב כמה מילים טובות כשאפשר ולא להסתפק בכרכים עבי כרס שכל כולם קיתונות של זעם על שחיתות, כשלים ומחדלים. כעת, כאשר כך החליט המבקר יש מי שכבר מאשים אותו במעילה בתפקידו, לא פחות. ב'הארץ' ציטטו גורם אלמוני (מותר להרהר הרהורי כפירה שמא מדובר בגורם מתוככי 'הארץ', או שזה ממש פגיעה בקודשי ישראל?) שאמר שלא זה תפקידו של מבקר המדינה, גורם אחר (שוב הרשו לי להרהר הרהורי כפירה) הציע בציניות לשנות את תוארו של אנגלמן ל"משבח המדינה". הם רוצים לשמוע רק על כל הרע שסביבם. מסתבר שבאמת מסתובבים בינינו חמוצים שרוצים להמשיך ולהחמיץ.
גם זה סוג של דמוקרטיה
מסתבר שבמרצ הסתגלו מהר מכפי שחשבתי לנוכחותו של אהוד ברק בצמרת המפלגה המשותפת. בהודעה ששיגרו במרצ לתקשורת דיווחו שם על דבריו של הסופר דוד גרוסמן אודות החבירה לברק כחבירה אל מי שמפיח רוח חדשה בשמאל ובמרצ. אבל ב'וואלה' בדקו את ההקלטה המלאה של דברי גרוסמן ומתברר שקטעים מאוד מסויימים משום מה צונזרו מהנאום. בקטעים המצונזרים אמר הסופר "נכון שברק היה שר הביטחון, אחראי למאורעות אוקטובר, חבר של פדופיל, וישב עם נתניהו, אבל האם הוא פסול חיתון לחלוטין? בשום אופן לא".
אז מסתבר שזו דרכה החדשה של מרצ, להשמיט קטעים בעייתיים ובלבד שניתן יהיה לפאר ולשבח את יפעת נפלאותיו של השותף החדש. אני רק תוהה איך מתיישבת נורמת הצנזורה המגמתית הזו עם המונח דמוקרטיה של 'המחנה הדמוקרטי'.
רוקדים על הדם
אל תוך מהדורות החדשות פרצה ידיעה מרעישה: קייל גיירסדורף בן ה-16 זכה במקום הראשון בגמר העולמי של פורטנייט, באירוע ענק אליו התכנסו אלפי מריעים באצטדיון ארתור שבניו יורק. התואר העניק לו גם גביע יוקרתי, גם שלושה מיליון דולר, אבל בעיקר הערצה אין קץ.
ממרומי קשישותי גם אני לא ממש ידעתי מה הוא המשחק הזה שעולם ומלואו, תקשורת וסובביה, כולם עוסקים דנים ודשים בו. שמעתי על שעות רבות שמרתקות את הדור הצעיר אל המסך ועל ריקוד שנולד בין נפתולי המשחק, כבש את העולם והגיע גם לאולמות החתונה המיגזריים, והסתפקתי במידע הזה. אבל מאחר ואלו הפרסים והתשורות להם זוכה האלוף ומכיוון שהערצת אינספור ילדים ונערים נתונה לאותו אלוף ביקשתי לדעת מעט יותר על המשחק הזה, ולהלן התוצאות למי שכמוני לא ממש מחובר לעניינים:
השחקן דנן נוחת עם עוד 99 מתחרים לעולם חדש ואפוף מפלצות ומשימות כשהראשונה שבהן היא לשרוד בחיים ולהרוג בכל דרך ובכל כלי נשק אפשרי את שאר המתמודדים. בתום כל משימת הרג שכזו צץ אחד הריקודים שהפכו למאפייני המשחק.
הבנתם את העיקרון: הורגים, רוקדים, מתקדמים ושוב הורגים ושוב רוקדים על הדם. עכשיו תגידו לי אתם, כאשר אלו היעדים הווירטואליים שנכנסים לילדים בגילאי העשרה המוקדמים למוח, כשעל הישגי הרג שכאלה מקבלים מיליוני דולרים ותהילת עולמים, מה אתם רוצים שיקרה להם כשהם גדלים, שפתאום יזרמו מאישיותם חום אנושי, אהבת הבריות וחדוות יצירה?
(להערות ולהארות שלכם: [email protected])
לעוד כמה הערות קודמות: