הפתעות מבית הנשיא
מכירים את ההצהרה השכונתית 'אני לא רוצה לחמם, אבל..."? אז זהו, שהסגנון הזה כנראה כבר לא מאפיין רק את השכונה, אלא גם את נשיא המדינה, שהשבוע נאם בכנס הרצליה והפיק את המשפט הבא: "אנחנו נמצאים במצב של ליקוי שיכול להוביל לכיבוי אורות. לא רוצה להביע עמדה - אלא חשש' כמו כל אזרח במדינה שלא רוצה לחיות במדינה לא דמוקרטית".
הבנתם את הרעיון? כבוד הנשיא לא רוצה להביע חלילה עמדה, אבל הוא רק מציין שאנחנו בתקופה של ליקוי מאורות שעלולה להגיע גם לכיבוי אורות וחשש לאבדן דמוקרטיותה של מדינת ישראל, אבל חוץ מזה הוא לא רוצה להביע שום עמדה.
ומה, אדוני הנשיא, הופך אותנו לתקופה של ליקוי מאורות? הניסיונות להפחית מעט מכוחו הדורסני של בית המשפט? אתה זוכר, כבוד הנשיא, את הימים ההם שבהם כינית את מערכת המשפט כ'כנופיית שלטון החוק'? מה השתנה מאז? חוץ מהעובדה שאז הייתה סיבה דרמטית להכרזה שכזו, העובדה שסוכל המינוי שלך לשר המשפטים?
ואפרופו דאגתך לחיים במדינה שאינה דמוקרטית, תהיתי, כבוד נשיאנו, איך קרה שדאגה שכזו לא נשמעה מפיך כאשר מנדטים שניתנו לממשלת ימין שימשו למדיניות שמאל תחת הנהגתו של אריאל שרון? היית אז יו"ר הכנסת ובשם ההתנהלות הדמוקרטית הקפדת שלא להפריע למהלכי העקירה ההם, למרות שבוצעו תוך הונאת מצביעים, מחיקת התחייבויות של ראש ממשלה לקבל את עמדת אנשי מפלגתו, רמיסת זכויות ההפגנה, מעצרים המוניים ושאר תופעות שמאפיינות משטרים שהקשר בינם לבין דמוקרטיה קלוש מאוד. אז עכשיו, כבודו, נזכרת לדאוג לשלומה של הדמוקרטיה?
ואם כבר בציטטות מנאומו של הנשיא בכנס הרצליה עסקינן, אז הנה עוד הפתעה שהתגנבה אל בין המילים: מאחר שנשיאנו תוייג מזה שנים ועידנים כאיש צנוע ועניו, הפתיע קצת כשבהתייחס למעמדו ולתפקידו שלו בעת הנוכחית אמר ש"למגדלור הרבה יותר קל לבלוט באפלה". אז לא רק אפלה מסביב אלא הוא עצמו מגדלור. מופת של צניעות.
תנו לפחות מילה אחת של אמת
במסגרת הקמפיין התקשורתי האגרסיבי נגד סגירת שדה דב זכתה תמונה אחת לתשומת לב משמעותית. הייתה זו תמונתם של תושבים מאילת המשליכים את תעודות הזהות שלהם לתוך קופסת קרטון וממנה אל הקרקע וכדי להגדיל את השואו הוסיפו התושבים המוחים והרימו כמה מתעודות הזהות מהקרקע כדי להשליך אותן שוב. למי שפספס האמירה ברורה: המדינה מוותרת עלינו, אנחנו מוותרים על האזרחות כאן.
המחאה לגיטימית וברורה. מה שלא לגיטימי הוא הדיווח התקשורתי. צפיתי בתמונות וברקע שמעתי את הקריין מדווח על האקט המחאתי ובאחד הדיווחים הבולטים נאמר ש"תושבי אילת גזרו את תעודות הזהות". שמעתי וקצת הופתעתי.
קצת קשה לכנות עשרה או עשרים מפגינים ומפגינות כ'תושבי אילת'. הם לכל היותר כמה מתושבי אילת ולא כלל התושבים. למען הדיוק גם לא נכון לומר שהם "גזרו" את תעודות הזהות. הם אמנם השליכו אותן ואפילו הטיחו אותן אל הקרקע, אבל גזרו? לא ממש.
בנוסף לכל אלה גם המילים 'תעודות הזהות' לא ממש מדוייקות. כשהתבוננתי שוב ושוב במחאת המפגינים עלו בפני כמה תהיות. איך קורה שלכעשרה מפגינים יש עשרות רבות של תעודות זהות? ובנוסף, אם אינני טועה בתוככי תעודת הזהות ישנן פיסות נייר לבנות שבהן מוטבעים ומצויינים פרטיו של נושא התעודה. במפגן הזה לא ראיתי שום נייר לבן. רק עטיפות תכולות של תעודת זהות. גם באותן תעודות-לכאורה שנפתחו במהלך המחאה לא ראיתי שבצבץ נייר לבן כלשהו.
אז למען הדיוק ההיסטורי, לא תושבי אילת אלא 10-20 מהם, לא גזרו אלא השליכו (מה שמאפשר לאסוף אותן מאוחר יותר עם התקפלות ציוד הצילום מהמקום) ולא תעודות זהות אלא עטיפות פלסטיק של תעודות זהות (שככל הנראה נותרו בבית, ליתר ביטחון. בכל זאת, הן מזכות את נושאיהן בלא מעט הטבות במדינה שלנו).
קורבנות אדם
סרטם של אורלי וגיא מרוז על אייל גולן ואביו היה מגעיל לתפארת. לא הסרט עצמו, התוכן, ואין ספק שזה בדיוק הרושם שהשניים רצו שנצא אתו מהצפייה. הרשו לי שתי הערות ושתיהן לא נוגעות לאייל גולן הטוען ללינץ' תקשורתי על לא עוול בכפו.
מסתבר שכל תקופה מתחזקת אלילים שלמענם היא מקריבה קרבנות. פעם היו אלו פסלי ענק שלמענם היו מקריבים את חיילי האויב או את בניהם ובנותיהם של המאמינים ,והכול תוך אקסטזה רוחנית מוטרפת, והיום יש אלילים שהאנושות המערבית מקריבה למענם את בניה ובנותיה לקול תופי הטמטם, החצוצרות והגיטרות החשמליות, כך היה עם מייקל ג'קסון שבימים אלה צוין יום השנה למותו, וכך כנראה עם לא מעט זמרים ואמנים אחרים בישראל ומחוצה לה. ההערצה מטריפה הורים וילדים המוכנים לשלם כל מחיר נפשי ופיזי כחלק מהסגידה לאליל התורן.
ולא, זהו לא רק עניינו של אייל גולן, אלא של אינסוף אמני מוסיקה, תיאטרון, קולנוע, מחול, ציור ועוד. לא סתם שוב ושוב צף ועולה שמו של אמן מוביל כמטריד ותוקף סדרתי. הכמיהה להתקרב אליו בעיניים מצועפות מהערצה מטשטשת את הבקרה והגבולות ואלו התוצאות.
הערה שנייה נוגעת לאורלי וגיא ובכלל לערוץ 13 שפמפם היטב את הסרט טרם שידורו: צר לי שאני חוזר על העניין שוב ושוב, אבל לא יתכן שתמשיכו להיראות מזועזעים מהמעשים המיוחסים לאייל גולן ובין העדויות להראות בחורות בביגוד מצומצם. אתם הרי לא עושים את זה למען האמת התיעודית, אלא למען הרייטינג ותאוות המציצנות של הצופה. אם זה כך, אז גם אתם חוטאים בחטא דומה מאוד. אתם גם לא יכולים להוציא אותנו לפרסומות (הפרסומות שמממנות לכם את שידור הסרט) כשבחלק מהן מחפיצים נשים ובחורות, ושוב בביגוד פתייני ומינימאלי, כדי למכור משקפיים או שמן שיזוף. הזעזוע שלכם מהמעשים שתיארו הבנות בסרט לא הולך ביחד עם החפצת נשים בפרסומות שמממנות אתכם.
לא ברור על מה הזעם
הפלשתינים כועסים על החפירות בעיר דוד ועל חשיפת הדרך שהובילה את העולים לרגל אל המקדש. זעמם עלה וגאה בעיקר לנוכח ההזדהות וההשתתפות של בכירים אמריקאיים במיזם ההיסטורי.
לא הבנתי על מה הזעם. חשבתי שהם דווקא יעודדו חפירות ארכיאולוגיות בירושלים ובכלל בארץ ישראל. הרי רק כך תיחשף סוף סוף הארכיאולוגיה הפלשתינית, זו שמגלה את עברו העשיר של העם הפלשתיני העתיק. הרי כך יוכלו סוף סוף הפלשתינים לנופף בממצאים, במטבעות ובשברי חרס, בכתובות בפלשתינית קדומה ובכותרות העמודים המלמדים על המורשת האדריכלית של קדמוני פלשתין, ולהציג את כל אלה כעדות לאחיזתם הקדומה באל-קודס ובפלשתינה. אבל משום מה הם לא מעוניינים שנחפור. מוזרים.
ברק בעיניים
היה משהו בהחלט משעשע בשני התצלומים ששוגרו השבוע לעולם החיצון מלשכתו של אהוד ברק, הטוען לכתר ראשות הממשלה. אלמוני חד עין ראה את התצלומים החגיגיים והעביר אותם הלאה אל ים הווטסאפ שמסביב.
בתצלום הראשון נראה אהוד ברק מחויך וקורן כשהוא מצלם את חבריו החדשים למפלגתו החדשה, האלוף במיל' יאיר גולן, יאיר (יאיא) פינק והפרופ' יפעת ביטון. בתצלום השני נראה אותו אהוד ברק באותו משרד\לשכה והפעם עם המצטרפת הנוספת למפלגה, נועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין המנוח, ושוב ברק מחויך ומאושר מהרכש החדש.
אז מה משעשע בשני התצלומים הללו? שבתצלום השני, זה עם נכדתו של רבין, צצו לפתע על המדף שעל הקיר שני פריטים שלא היו בו בתצלום הראשון – פסל ראש של יצחק רבין ותמונה של ברק עם... ניחשתם נכון, יצחק רבין.
מסתבר שלכבוד ביקור הנכדה האורחת הצטייד ברק בפריטים הנכונים לתצלום הנכון. אני משער שהיה שמח אם ניתן היה לפזר מעל הפסל והתמונה קצת פירורי אבק שהיו יכולים לסייע בהסתרת העובדה שמדובר באורחים חדשים בנוף המשרדי של ברק.
אצל אביגדור על הדשא - א'
אם התובנה של שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן היא שבמכינות מוקמות מליציות צבאיות הסרות למרות פקודותיהם של רבנים, עולה השאלה מה הוא עשה שם במשרד הביטחון?
אצל אביגדור על הדשא – ב'
הנה הסבר אפשרי למתקפות ליברמן האחרונות: מזה שנים נהנה ליברמן מהאופן בו ציירה אותו התקשורת ועימה האליטות קובעות הטעם הטוב כבריון שכונתי שלא כדאי להתעסק אתו. בעזרתם של יח"צנים הוא גם ידע להפוך את הדמון ליתרון. 'אצלי מילה זו מילה' הוא אמר בקול מאיים והרעים שרק הוא יודע לדבר ערבית במזרח התיכון הזה, ובין לבין הרעיף איומים בנוסח הפצצת סכר אסואן וחיסול הנייה.
קה"ה (קובעי הטעם הטוב) ראו והשיבו מלחמה, תקפו אותו בלי הרף, הציגו אותו כעבריין נמלט, מחסל עדי מדינה ואף שליחם של שלטונות זרים ועוינים. שנים על גבי שנים סובל ליברמן מהעליהום הזה ובכל פעם כשהוא כובש עמדה בכירה יותר הוא מחכך ידיו בהנאה ואומר להם, לא, לא לא תנצחו אותי, לא תנצחו אותי כל כך מהר.
אבל בהחלט יתכן שלאביגדור נמאס מהמלחמות הללו והוא חפץ כעת ביקרם של קה"ה, אולי כי רק הם יאפשרו לו לסלול את הדרך לתפקיד רם ונישא אף יותר מכל תפקידי העבר שלו. משום כך ריחרח אביגדור פה, ריחרח שם והבין איך מתחבבים על תוקפיו, תוקפים את נתניהו, תוקפים את החרדים, תוקפים את הציונות הדתית, מבטיחים מדינה נטולת הלכה ודיקטטורה רבנית, בין לבין גם מזכירים לקה"ה שאין התנגדות עקרונית לרעיון שתי מדינות, להציב את עצמו כמתווך בדרך לממשלת אחדות לאומית, מעין המבוגר האחראי וכיוצא באלה תופינים ש"הקובעים" אוהבים לשמוע. כך אולי סוף סוף יירדו לו מהגב. מסתבר שלחץ השמאל על ליברמן בהחלט עובד.
הפמיניזם החד סטרי
הפמיניזם, כך סיפרו לנו, בא בדרך כלל ביחד עם ליבראליזם. זה לא אומר שליבראלים הם בהכרח פמיניסטים, אבל ניתן לשער שפמיניסטיות הן גם ליבראליות בתפיסתן.
משום כך התאכזבתי לשמוע מאמנית שומרת מצוות על מאבקם של ארגונים פמיניסטיים נגד בקשתן של אמניות דתיות להקצות להן מתחם נפרד בו תוכלנה להציג את יצירתן תוך שמירה על גדרי ההלכה. ההפרדה בין גברים לנשים, כך קובעות הפמיניסטיות, פוגעת במעמדן השיוויוני של נשים. הבנתם את זה? בואו נפגע בנשים כדי לשמור על כבודן... זה ההיגיון.
כלבי השתיקה של התקשורת
יש התבטאויות שהתקשורת שלנו יודעת לעוט עליהן ממש כעיט על הפגרים. אלו בדרך כלל התבטאויות קיצוניות מימין או מכיוונם של רבנים. הבלטה של התבטאויות כאלה, יודעים בתקשורת, מרחיקה מהדוברים תומכים. זו בדיוק הסיבה לכך שהתבטאויות משמאל זוכות לא פעם להשתקה והעלמה. אחת כזו הייתה לפני מספר ימים התבטאותו הגרבוזית של בייגה שוחט, שר האוצר ובכיר העבודה לשעבר שהגדיר את תומכי נתניהו כ"להקת כלבלבים מוכי כלבת".
האמירה נאמרה ביום שישי בשעת בוקר מוקדמת בראיון לשלום קיטל ב'כאן רשת ב'', וגם קיטל עצמו נשמע היה קצת מופתע מחריפותה של ההתבטאות. ניתן לשער שאם היה איש ימין מתבטא באופן דומה כלפי תומכי שמאל הדברים היו מושמעים בלופ אינסופי בכל אמצעי התקשורת שהיו דואגים להביע שאת נפש מההסתה וההשתלחות החמורה של איש הימין המטורלל.
אבל מה לעשות, איש שמאל אמר זאת על אנשי ימין ולכן שתיקה כללית אחזה בתקשורת. חלפו שעות ועוד שעות והשתיקה נמשכה. הגיע גם יום ראשון ואיש בכלי התקשורת לא מצא לנכון לזמן אנשי שמאל למצעד מגנים ומסתייגים, איש גם לא ביקש מבייגה לעדן את דבריו או לחזור בו. הראשונים (וכמעט האחרונים) שמצאו לנכון להזכיר את דברי מר שוחט היו אנחנו, כאן בערוץ 7. למישהו יש הסבר למה?
(להערות ולהארות שלכם: [email protected])
לעוד כמה הערות קודמות: