אותו מעשה תוצאות הפוכות
עלוני פרשת השבוע והעיתונות המגזרית גדושים בפרסומי הבחירות של שניים, האחד הוא בני גנץ שמבטיח הכלה של כל הגוונים תחת כיפתה של מפלגתו והשני הוא בנימין נתניהו שמבטיח שמפלגתו היא בית עבור הציונות הדתית. הראשון עושה את צעדיו בהיגיון מושכל והשני טועה לחלוטין כשהוא עושה בדיוק את אותו דבר.
בני גנץ מפנה אלינו מבט קשוח מבעד לשלטי החוצות ומודעות העיתונים ומבטיח שהמדינה מעל הכול ושגם סרוגי כיפה יכולים למצוא אצלו בית כי הוא מבין שהמשימה הניצבת בפניו היא ליקוט קולות ומנדטים, ולו גם בודדים, ובלבד שיגיעו משורות הימין הלייטי והמתלבט, זה שעד כה הצביע לליכוד או לבית היהודי. הוא לא פונה למצביעי מפלגת העבודה.
הסיבה פשוטה: המטרה היא הגדלת גוש השמאל, וכאן כל מנדט ורבע יכולים להיות הרי משמעות. תנו לו שלושים או ארבעים אלף קולות של ממורמרי נתניהו מהימין והרי לכם ממשלת שמאל לתפארה, או לכל הפחות עמדה בכירה במו"מ להרכבת ממשלת אחדות עם הליכוד מרוט הנוצות. זהו היעד של גנץ, פשוט וברור ולשם כך יש להשקיע משאבים ואנרגיה בכל עלון פרשת שבוע בישוב נידח, ובלבד שתושביו יהיו חובשי כיפה, שהרי כידוע חובשי כיפה בדרך כלל חשודים על ימניות-מה.
לעומת זאת כאשר בנימין נתניהו משקיע את אותם משאבים בציבור הדתי הוא עושה את ההיפך הגמור. הוא לא יורה בנגמ"ש, הוא יורה לעצמו ברגל.
הרי תכליתן של כל המודעות הללו היא להעביר קולות מ'ימינה' של שקד למפלגתו שלו. האם בכך הוא מגדיל ולו ברבע מנדט את גוש הימין? ברור שלא. כל שאיפתו כעת היא להגיע למספר מנדטים גדול ולו במנדט אחד מ'כחול לבן'. לשם כך למי אכפת מגודלו של הגוש. תוצאת המאמצים הללו עשויה להיות משמחת לנתניהו אבל עגומה לימין, שמנדטיו יישארו מתחת לרף השישים, כי איש לא דאג לייבא לימין את המנדטים המתנדנדים או את אלה שהתאכזבו מהיעדר המנהיגות של בני גנץ, או אפילו את הבזים לזיגזוגיו ולליקויי הראיונות שלו. התוצאה בהכרח תהיה ממשלת אחדות רוטציונית ללא 'ימינה' והחרדים מכאן וללא אהוד ברק וחבורתו משם. היכונו לממשלת גנץ, נתניהו, פרץ (לא הרב, עמיר) וליברמן.
הפרחים מבלפור לסמוטריץ'
מעניין אם בלשכת ראש הממשלה מצאו כבר את האופנוען שיהיה מסוגל להעביר את זר הפרחים הענק שנתניהו חייב להעביר לשר בצלאל סמוטריץ'.
מהרגע בו שחרר השר סמוטריץ' כמה התבטאויות תקיפות כלפי נתניהו בעקבות פסיקות ההפרדה בעפולה הפך נתניהו לאבי אבות האתרוגים. פתאום כל אלה שעד לפני רגע כינו אותו גנב, רמאי, מושחת, בוגד, שודד ושאר מחמאות מהשאול נזכרו להזדעק למען כבודו הרמוס של נתניהו ובשמו של אותו כבוד שהושפל ארצה תבעו את פיטוריו של השר הצעיר.
בזה אחר זה זומנו אל משדרי האקטואליה פרשנים ופוליטיקאים שהציבו חומה בצורה של מלל להגנתו של מר נתניהו מפני בליסטראותיו המילוליות של סמוטריץ'. מעולם, כך נדמה, לא חש נתניהו סביבו אהבה, דאגה וחמלה כפי שחש ברגעים החמימים הללו. בדיוק משום כך, כך אני משוכנע, זר פרחים ענק בצירוף מכתב ברכה ותודה עושה את דרכו מבלפור לקדומים.
כאשר בוג"צ כן יבוג"צ לו
ואולי הפתרון לפסיקות משפטיות ברוח זו שחווינו השבוע בענייניה של ההופעה בעפולה הוא לנהוג בדיוק באותה הדרך.
תארו לכם שכבר עשרות שנים היו נציגי הציבור הדתי והחרדי עותרים על כל הופעת אמן שלא התקיימה בהפרדה מגדרית מלאה. אני לא מתכוון להופעות שטיימץ או אברהם פריד אלא לכאלה של יהודה פוליקר, שלמה ארצי ואביב גפן. כן, גם הוא. ולשם כך היו מגוייסים בדיוק אותם טיעונים שנשמעים כעת.
איך אפשר להתיר הופעה של זמר כלשהו מבלי לאפשר לציבור הדתי ליהנות ממנה? יש כאן הדרה חמורה של ציבור גדול שרוצה ליהנות ממוסיקה ואמנות בלי שאורחות חייו ואמונתו הדתית ייפגעו. כן, יבהירו פרקליטי הדתיים, ליבם של המוני דתיים ודתיות חרדים וחרדיות כמה לשמוע את יצירתו המופלאה של אביב גפן וכאשר הופעה במימון הרשות המקומית מתבצעת בעירוב המינים העונג העילאי והאמנותי הזה נמנע ממרשינו, לא עלינו. אשר על כן אנו דורשים מבית המשפט המכובד להטיל צו שימנע את קיומה של ההופעה כל עוד מופלה ציבור גדול שאינו יכול להגיע ולהתבשם ממנה.
ועם רבות השנים לא יסתפקו פרקליטי הדתיים בכך ויתבעו גם מהופעותיהם של זמרים ואמנים מארצות הים להופיע על פי אמות מידה שיאפשרו צפייה והשתתפות גם לדתיים. לשם כך, יבהירו עורכי הדין המלומדים, יש לא רק להפריד בין גברים לנשים אלא גם לדאוג ללבוש הולם עבור כל מי שמופיע על הבמה, בין אם מדובר באמן עצמו ובין אם במלוויו.
אולי, רק אולי, אם היו נוהגים כך הדתיים והחרדים, היו נמנעות פסיקות ברוח פסיקת עפולה. שלם ושלווה לא היו בארץ, אין ספק, חארב ודארב היו בכל פינה, אבל רוח המשפט הייתה שולטת ומנופפת בחרבה השוויונית, ומאחר וידוע שעיניה של אלת המשפט מכוסות וסגורות מעת לעת היו נערפים כמה ראשים מהחרב המתהפכת הזו, אבל מה זה כמה ראשים לעומת קדושת המשפט והדרו.
אבל מסתבר שהחרדים והדתיים לא כאלה. הם דווקא מעדיפים שקט ושלווה על פני חרחורי מלחמות הבג"ץ.
מצלמות דמוקרטיות
אני עדיין מחפש מישהו שיוכל להסביר לי איך קורה שאנשים שמגדירים את עצמם כהגיוניים וסבירים נלחמים בהצבת מצלמות שיצמצמו את היקף הזיופים בקלפיות, ובשם הדמוקרטיה.
יתכן שטעו החברים בליכוד כאשר בחרו להציב מצלמות דווקא במגזר הערבי. לא משום שאין יסודות לחשדות (עוד לא פגשתי ולו משקיף בחירות אחד שנכח בקלפי ערבית שלא יכול היה לספר על הניסיונות לתאם אתו, להסתיר ממנו, להשתיק אותו וכו'), אלא משום שמיקוד במגזר הערבי מקפיץ אוטומאטית את כל הזועמים והנרעשים מרבצם. סביר ויעיל יותר היה לומר שמצלמות תוצבנה בכל קלפי באשר היא, בכל מגזר ובכל מקום. אבל לראות בעצם רעיון הצבת המצלמות פגיעה בדמוקרטיה? קצת מופרך ומוגזם, לא?
ושלא נתבלבל, אמנם ניסו לספר לכולנו שמדובר במצלמה בקלפי עצמה, כלומר ב"מאחורי הפרגוד" של אירוע ההצבעה. זה הרי קשקוש. איש לא התכוון לתעד את המצביעים בשעת הכנסת הפתק למעטפה. מי שמנסה לתאר את האירוע ככזה שייך לאסכולה המנסה להכפיש את ישראל בכל מחיר ולצייר אותה כאחרונה הדיקטטורות, משהו בין צפון קוריאה לזאיר של מובוטו ססה סקו. האסכולה הזו תתאר כל אירוע ישראלי כהוכחה לדיקטטוריותה, ומנגד כל פעולה רצחנית של שלוחי הראיס, זה שלא נבחר כבר 13 שנה, כמעשה נאור של מלחמת חופש.
הכחשת השואה המותרת
איכזב אותי יואל מרש"ק, מראשי הלוחמים למען המסתננים ומהגרי העבודה האפריקאים.
לפני כשנה וחצי ראיינתי את האיש בעקבות השוואה שערך מישהו בין מסתירי המסתננים לבין מסתיריה של אנה פרנק מאימת הנאצים. שאלתי אותו אם הוא שלם עם ההשוואה הזו, או שאולי הוא מבין את ניצולי השואה שחשים פגועים מההשוואה בינם לבין מהגרי העבודה, או שמא הוא מבין את הישראלים הפגועים מהשוואתם לנאצים.
תהיתי באזניו אם ברור לו שלהשוואה שכזו יש שתי דרכי פרשנות: או שישראל משגרת את המסתננים מאפריקה למחנות ריכוז בדרכם למחנות השמדה ותאי גזים, או שיהודי אירופה בתקופת טרום השואה היו מהגרי עבודה בלתי חוקיים וכל מה שנעשה להם היה בסך הכול שליחתם חזרה לארצות מוצאיהם. לשתי הפרשנויות הללו יש הגדרה אחת: הכחשת שואה.
שמע מרש"ק את השאלה, הפנים את מה שעומד מאחוריה והשיב "אני הולך בעקבות פנייתך להוריד לפחות מהכתובים ומהמנשרים שאני קרוב אליהם את המילים 'אנה פרנק'". לתומי סברתי שלפחות מהפרק ההסברתי המכוער הזה נפטרנו, אבל אז צץ ועלה שוב אותו מרש"ק ולפני ימים אחדים שיבח את חבריו הקיבוצניקים שהסתירו מסתננים וכתב ש"הברק בעיניים, המסירות והסיכון הלא פשוטים שבמעשה זה - מעמידים בעיני את החברים האלה בשורה אחת עם חסידי אומות העולם בתקופת האינקוויזיציה בספרד, הפרעות והשואה".
אז מה, יואל? שוב חזרנו להכחשת השואה? ועכשיו הוספת לנו גם את הפרעות והאינקוויזיציה (היו אז בכלל חסידי אומות עולם?)? איכזבתני.
אגב, לאן נעלמו כל הלוחמים ללא חת נגד איזכורי השואה על ידי הימין בישראל? איפה הם כל אותם שזעקו 'הכחשת שואה' על כל בדל אמירה מימין העשויה להתפרש כהשוואה של מישהו או משהו לשואה? פתאום שתיקה.
הברק של רביד
בלי שנרגיש (או לפחות כשהם חושבים שאנחנו לא מרגישים) מנסים שוב ושוב עיתונאים להכתיב לנו מה לחשוב, והנה עוד דוגמא קטנה:
במסגרת העיסוק התקשורתי באותן שתי חברות קונגרס אנטישמיות וההחלטה לאסור עליהן את הכניסה לישראל, דיווח ברק רביד בחדשות 13 על ההחלטה והזכיר שלפני חודש סבר נתניהו שניתן לאשר את כניסתן עד שהגיעה ככל הנראה בקשת טראמפ.
ולפתע השתרבב אל תוך הדיווח של מר רביד, עיתונאי בכיר לכל הדעות, גם המשפט הבא: "כשנתניהו הודיע שחברות הקונגרס יוכלו להיכנס לישראל הוא עשה זאת בעקבות אזהרות מראשי המפלגה הדמוקרטית שלמניעת כניסתן לישראל תהיינה השלכות חמורות. נתניהו קיבל אז החלטה נכונה ואחראית.."
רגע, רגע, עצור. מר רביד, מי אמר שההחלטה הקודמת הייתה נכונה? אתה? הדמוקרטים בקונגרס? ממתי תפקידו של עיתונאי כולל גם שירבוב של ציון והערכה חיובית או שלילית לנשוא הדיווח? אנא, במטותא, תן לנו את הדיווח על פרטיו ואנחנו כבר נסתדר. יש לנו מספיק איי קיו כדי להחליט אם מדובר בהחלטה נכונה או מטופשת.
השתתפו בסקר
יצאנו לחופשה קצרה ובדרך עלתה השאלה איזו היא התקופה הטובה יותר עבור המשפחה המטיילת, זו שבה כל הילדים שמאחור מתקוטטים סביב כל מה שאפשר, המזגן, המוסיקה, הנוף, הדוחק, היעד, הרעב, הצמא, השעמום ושאר ירקות, או אולי דווקא זו שבה יכול הנהג\ההורה להתמקד בדרך מבלי לגייס את כישוריו כמתווך ומשכין שלום כי כולם כעת בשקט, ספונים על משחקיהם בסלולריהם? אז מה עדיף? בסקר הקטן שערכתי הייתה העדפה ברורה לתקופה הראשונה הקדומה ההיא. מה דעתכם?
(להערות ולהארות שלכם: [email protected])
לעוד כמה הערות קודמות: