סביב הפיגוע הכפול בתל אביב הייתה התלבטות של ארגוני החבלה האם ליטול אחריות. התלבטות זו אינה מאפיינת את התנהגותם של הארגונים, והמזרחן ד"ר יובל ארנון אוחנה אומר לערוץ 7 כי כדי להבין את שורשה של ההתלבטות יש להפנות את המבט לכיוונה של מצרים, הלוחצת להביא לתיאום ולקשר בין הארגונים כדי שיכריזו על הפסקת אש. הם דוחקים בהם משום שהם חוששים כי כשתפרוץ המלחמה עם עירק יוסרו הכבלים מידיה של ישראל.
המצרים אינם מצליחים לרכז את הארגונים ביחד, וכל ארגון עושה כרצונו. זוהי הבעיה המרכזית ברש"פ, אומר ארנון אוחנה ומוסיף שבכל זאת הם חוששים מזרועה של מצרים, ולכן הם לוקחים אחריות במובלע ומשרים תחושה של בלבול. הארגונים מעוניינים לבצע פיגועים בקביעות, ואינטרס זה גובר על כל השיקולים הרציונליים המנסים לבחון את העיתוי אל מול התקרבותה של מערכת הבחירות בישראל ומלחמתה של אמריקה בעירק. המצב היום הוא שכל מי שרוצה לפגע עושה זאת, ורק אם תפעל ישראל נגד הארגונים יודבר הטרור , ולא בשיטות מקובלות, אומר ארנון אוחנה.
לדבריו, במשך שנתיים מתמודדת ישראל מול המחבלים רק באמצעות מאבק מזוין, בעוד הם נלחמים בישראל בכמה מישורים: מדיניים, דתיים, צבאיים, תעמולתיים, חינוכיים, קרקעיים ודמוגרפיים. ארנון אוחנה מציע כי ישראל תרחיב את פעילותה למישורי פעולה נוספים ותפגע בערבים בתחום הקרקעי, שהם רגישים בו. אם המחיר שישראל תגבה על הפיגועים יהיה הקמת יישובים ביש"ע, כתגובה על כל פיגוע, אין ספק שהדבר ישפיע השפעה רבה על הארגונים, והוא גם יזכה לתגובות תקשורתיות רבות יותר, מציין ארנון אוחנה.
שיטה זו, שהוכיחה את עצמה, פעלה בארץ משנת 1920 , וכך הוקמו יישובים כמו מעלה החמישה, גבעת השלושה, מעוז חיים ועוד. מתיעוד של הארגונים אפשר לראות, הוא מציין, כי לשיטה זו הייתה השפעה מרתיעה. מזה הם חוששים, ודבר זה הוא נקודת תורפה שישראל אינה מנצלת. עוד מוסיף ארנון אוחנה כי על ישראל לשנות את כללי המשחק ולהוציא את ערפאת אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל. למי שחושש, הוא אומר, כי הדבר יוביל לגלוריפיקציה, להאדרתו של ערפאת, שייזכר כיצד טיפלה בריטניה בחאג' אמין אל חוסייני, שהצית את המרד בשנת 36'. בריטניה גירשה אותו מהארץ.
אל חוסייני לא הפך להיות גיבור או דמות שמונצחת, ולא מוצאים את האנדרטה הגדולה שהוקמה לזכרו. אין כזאת, הוא אומר. אין גם מכון מחקר על שמו ברמאללה, או אוטוסטרדה על שמו בעזה. לדבריו, הבריטים זרקו אותו ב 37' מארץ ישראל, ודבר לא קרה פרט לכך שהמרד של שנת 36' דעך. ארנון אוחנה ציין כי החשש מלחצים בינלאומיים אפיין גם את מצבה של בריטניה באותם הימים. מארכיונים שנפתחו לאחרונה עולה כי הבריטים חששו הן מהמוסלמים בהודו, הן מכל המוסלמים באימפריה הבריטית, אך דבר זה לא מנע מהם לבצע את הדרוש כדי להוריד את הלהבות של המרד, וכך הם כיבו אותו לחלוטין.
המצרים אינם מצליחים לרכז את הארגונים ביחד, וכל ארגון עושה כרצונו. זוהי הבעיה המרכזית ברש"פ, אומר ארנון אוחנה ומוסיף שבכל זאת הם חוששים מזרועה של מצרים, ולכן הם לוקחים אחריות במובלע ומשרים תחושה של בלבול. הארגונים מעוניינים לבצע פיגועים בקביעות, ואינטרס זה גובר על כל השיקולים הרציונליים המנסים לבחון את העיתוי אל מול התקרבותה של מערכת הבחירות בישראל ומלחמתה של אמריקה בעירק. המצב היום הוא שכל מי שרוצה לפגע עושה זאת, ורק אם תפעל ישראל נגד הארגונים יודבר הטרור , ולא בשיטות מקובלות, אומר ארנון אוחנה.
לדבריו, במשך שנתיים מתמודדת ישראל מול המחבלים רק באמצעות מאבק מזוין, בעוד הם נלחמים בישראל בכמה מישורים: מדיניים, דתיים, צבאיים, תעמולתיים, חינוכיים, קרקעיים ודמוגרפיים. ארנון אוחנה מציע כי ישראל תרחיב את פעילותה למישורי פעולה נוספים ותפגע בערבים בתחום הקרקעי, שהם רגישים בו. אם המחיר שישראל תגבה על הפיגועים יהיה הקמת יישובים ביש"ע, כתגובה על כל פיגוע, אין ספק שהדבר ישפיע השפעה רבה על הארגונים, והוא גם יזכה לתגובות תקשורתיות רבות יותר, מציין ארנון אוחנה.
שיטה זו, שהוכיחה את עצמה, פעלה בארץ משנת 1920 , וכך הוקמו יישובים כמו מעלה החמישה, גבעת השלושה, מעוז חיים ועוד. מתיעוד של הארגונים אפשר לראות, הוא מציין, כי לשיטה זו הייתה השפעה מרתיעה. מזה הם חוששים, ודבר זה הוא נקודת תורפה שישראל אינה מנצלת. עוד מוסיף ארנון אוחנה כי על ישראל לשנות את כללי המשחק ולהוציא את ערפאת אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל. למי שחושש, הוא אומר, כי הדבר יוביל לגלוריפיקציה, להאדרתו של ערפאת, שייזכר כיצד טיפלה בריטניה בחאג' אמין אל חוסייני, שהצית את המרד בשנת 36'. בריטניה גירשה אותו מהארץ.
אל חוסייני לא הפך להיות גיבור או דמות שמונצחת, ולא מוצאים את האנדרטה הגדולה שהוקמה לזכרו. אין כזאת, הוא אומר. אין גם מכון מחקר על שמו ברמאללה, או אוטוסטרדה על שמו בעזה. לדבריו, הבריטים זרקו אותו ב 37' מארץ ישראל, ודבר לא קרה פרט לכך שהמרד של שנת 36' דעך. ארנון אוחנה ציין כי החשש מלחצים בינלאומיים אפיין גם את מצבה של בריטניה באותם הימים. מארכיונים שנפתחו לאחרונה עולה כי הבריטים חששו הן מהמוסלמים בהודו, הן מכל המוסלמים באימפריה הבריטית, אך דבר זה לא מנע מהם לבצע את הדרוש כדי להוריד את הלהבות של המרד, וכך הם כיבו אותו לחלוטין.