בית משפט השלום בירושלים גזר אתמול את דינם של שני הצעירים אשר ביולי 2001השליכו עוגת קצפת על פרצופו של שר התקשורת ראובן ריבלין.
על פי החלטת השופט יצחק נועם, סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, נדונו השניים לחמישה חודשי מאסר בפועל, ואלה יומרו בעבודות שירות, וכן לחמישה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים ולקנס בסך 5,000 ש"ח או לחודש מאסר נוסף תמורתו.
בתחילת יולי אשתקד הגיעו שלושה צעירים, החברים בארגון המקדם תקשורת חלופית, למשכן הכנסת, וזאת על פי הזמנתה של חברת הכנסת נעמי חזן ממר"ץ.
השלושה: ליאת טאוב, אם חד הורית בת 27 מירושלים, יותם בן מאיר, רווק בן 29 מתל
אביב וגל ארבל, ביקשו למחות על עמדתו של השר ריבלין בעניין המעבר של חברות הכבלים לשיטת הרשיונות במקום שיטת הזכיונות הישנה.
במסגרת מחאתם המתינו השלושה עד ליציאתו של ריבלין מאולם הדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת, ואז הטיחה בפניו גל ארבל את עוגת הקצפת ונמלטה מהמקום.
השניים האחרים נותרו במקום למשך זמן קצר, חילקו לריבלין חומר תעמולה בנושא,
ואז דחפו אותם אנשי הביטחון החוצה והם נלקחו לחקירה.
בכתב האישום נטען כי במסגרת מחאתם קשרו השלושה קשר לתקוף את השר ריבלין תקיפה אישית, והואשמו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ותקיפת עובד ציבור. במהלך המשפט נפטרה ארבל ממחלה, ולכן נסגר תיקה. במשפטם הסכימו טאוב ובן מאיר להודות בעבירות שיוחסו להם, וזאת בתמורה להסדר טיעון. לפי ההסדר, לא ייגזר עליהם עונש מאסר בפועל, אלא עבודות שירות לתועלת הציבור.
במהלך המשפט הביע בן מאיר חרטה עמוקה על מעשיו וטען כי לא הייתה לו כל כוונה לפגוע באופן אישי בשר אלא רק להעביר את מחאתו בצורה לא שגרתית.
טאוב, לעומת זאת, סירבה להביע חרטה, וטענה כי אין במעשיה כל פסול. עוד טענה כי ישנם עקרונות הנמצאים מעל לחוק, ולמענם מותר אף לבצע פעולות לא חוקיות. עם זאת טאוב אמרה כי היא מבינה את ההשלכות שיצר המעשה, והבטיחה כי לעולם לא תחזור עליו שנית, ולו רק בשל אחריותה לילדתה בת השלושה חודשים. קציני שירות המבחן, שבחנו את התנהגותם של השניים, התרשמו כי שניהם פועלים באופן קבוע למען החברה והקהילה, וכי לשניהם לא היה כל עבר פלילי.
כמו כן התרשמו קציני שירות המבחן כי כוונתם לא הייתה לגרום נזק ממשי לשר אלא אך ורק להעביר מסר מחאתי.
במהלך המשפט הדגיש פרקליט מחוז ירושלים, אשר ייצג את המדינה בעתירה, כי תקיפת עובד ציבור היא עבירה חמורה, וכי הבחירה לעשות את המעשה מול מצלמות הטלוויזיה מחמירה עוד יותר את העבירה.
פרקליטם של השניים עו"ד ברדוגו טען, לעומת זאת, כי יש לראות את האירוע כמעשה מחאה פוליטי נגד מדיניות השר, שהעדיפה, לטענת הנאשמים, את האינטרס הכלכלי של חברות הכבלים במקום את האינטרס של כלל הציבור. עוד טען עו"ד ברדוגו כי התקיפה עצמה הייתה מינורית באופייה, לא נגרם כל נזק לשר וכי המעשה נועד למשוך את תשומת הלב של התקשורת ושל הציבור.
בגזר הדין ציין השופט כי תקיפת שר במשכן הכנסת היא מעשה חמור. "מדובר באלימות בוטה ומשפילה נגד שר בישראל, שביצעה החבורה, תוך תכנון מוקדם, לשם מחאה והשגת הד תקשורתי לעמדתה בנושאים ציבוריים וחברתיים", כתב השופט בגזר הדין.
עוד אמר השופט נועם כי השימוש באלימות לשם הבעת דעה חברתית או פוליטית חותר תחת הסדר החברתי ומהווה פגיעה בעקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי. נוסף על כך ציין השופט לחומרה את השימוש שעשו השניים בתקשורת למען הצגת האקט האלים והפרובוקטיבי, לדבריו, שאותו נקטו. "זהו מעשה פסול וחמור, המחייב תגובת עונש ממשית, שתהיה בה הרתעה אפקטיבית, אינדווידואלית וכללית", אמר השופט.
למרות דבריו אלה אישר השופט את עסקת הטיעון ופסק על הנאשמים עבודות שירות, שאותן תבצע טאוב באתר ההנצחה בגבעת התחמושת בירושלים ובן מאיר באגודת "שמע" בגבעתיים.
על פי החלטת השופט יצחק נועם, סגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, נדונו השניים לחמישה חודשי מאסר בפועל, ואלה יומרו בעבודות שירות, וכן לחמישה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים ולקנס בסך 5,000 ש"ח או לחודש מאסר נוסף תמורתו.
בתחילת יולי אשתקד הגיעו שלושה צעירים, החברים בארגון המקדם תקשורת חלופית, למשכן הכנסת, וזאת על פי הזמנתה של חברת הכנסת נעמי חזן ממר"ץ.
השלושה: ליאת טאוב, אם חד הורית בת 27 מירושלים, יותם בן מאיר, רווק בן 29 מתל
אביב וגל ארבל, ביקשו למחות על עמדתו של השר ריבלין בעניין המעבר של חברות הכבלים לשיטת הרשיונות במקום שיטת הזכיונות הישנה.
במסגרת מחאתם המתינו השלושה עד ליציאתו של ריבלין מאולם הדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת, ואז הטיחה בפניו גל ארבל את עוגת הקצפת ונמלטה מהמקום.
השניים האחרים נותרו במקום למשך זמן קצר, חילקו לריבלין חומר תעמולה בנושא,
ואז דחפו אותם אנשי הביטחון החוצה והם נלקחו לחקירה.
בכתב האישום נטען כי במסגרת מחאתם קשרו השלושה קשר לתקוף את השר ריבלין תקיפה אישית, והואשמו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ותקיפת עובד ציבור. במהלך המשפט נפטרה ארבל ממחלה, ולכן נסגר תיקה. במשפטם הסכימו טאוב ובן מאיר להודות בעבירות שיוחסו להם, וזאת בתמורה להסדר טיעון. לפי ההסדר, לא ייגזר עליהם עונש מאסר בפועל, אלא עבודות שירות לתועלת הציבור.
במהלך המשפט הביע בן מאיר חרטה עמוקה על מעשיו וטען כי לא הייתה לו כל כוונה לפגוע באופן אישי בשר אלא רק להעביר את מחאתו בצורה לא שגרתית.
טאוב, לעומת זאת, סירבה להביע חרטה, וטענה כי אין במעשיה כל פסול. עוד טענה כי ישנם עקרונות הנמצאים מעל לחוק, ולמענם מותר אף לבצע פעולות לא חוקיות. עם זאת טאוב אמרה כי היא מבינה את ההשלכות שיצר המעשה, והבטיחה כי לעולם לא תחזור עליו שנית, ולו רק בשל אחריותה לילדתה בת השלושה חודשים. קציני שירות המבחן, שבחנו את התנהגותם של השניים, התרשמו כי שניהם פועלים באופן קבוע למען החברה והקהילה, וכי לשניהם לא היה כל עבר פלילי.
כמו כן התרשמו קציני שירות המבחן כי כוונתם לא הייתה לגרום נזק ממשי לשר אלא אך ורק להעביר מסר מחאתי.
במהלך המשפט הדגיש פרקליט מחוז ירושלים, אשר ייצג את המדינה בעתירה, כי תקיפת עובד ציבור היא עבירה חמורה, וכי הבחירה לעשות את המעשה מול מצלמות הטלוויזיה מחמירה עוד יותר את העבירה.
פרקליטם של השניים עו"ד ברדוגו טען, לעומת זאת, כי יש לראות את האירוע כמעשה מחאה פוליטי נגד מדיניות השר, שהעדיפה, לטענת הנאשמים, את האינטרס הכלכלי של חברות הכבלים במקום את האינטרס של כלל הציבור. עוד טען עו"ד ברדוגו כי התקיפה עצמה הייתה מינורית באופייה, לא נגרם כל נזק לשר וכי המעשה נועד למשוך את תשומת הלב של התקשורת ושל הציבור.
בגזר הדין ציין השופט כי תקיפת שר במשכן הכנסת היא מעשה חמור. "מדובר באלימות בוטה ומשפילה נגד שר בישראל, שביצעה החבורה, תוך תכנון מוקדם, לשם מחאה והשגת הד תקשורתי לעמדתה בנושאים ציבוריים וחברתיים", כתב השופט בגזר הדין.
עוד אמר השופט נועם כי השימוש באלימות לשם הבעת דעה חברתית או פוליטית חותר תחת הסדר החברתי ומהווה פגיעה בעקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי. נוסף על כך ציין השופט לחומרה את השימוש שעשו השניים בתקשורת למען הצגת האקט האלים והפרובוקטיבי, לדבריו, שאותו נקטו. "זהו מעשה פסול וחמור, המחייב תגובת עונש ממשית, שתהיה בה הרתעה אפקטיבית, אינדווידואלית וכללית", אמר השופט.
למרות דבריו אלה אישר השופט את עסקת הטיעון ופסק על הנאשמים עבודות שירות, שאותן תבצע טאוב באתר ההנצחה בגבעת התחמושת בירושלים ובן מאיר באגודת "שמע" בגבעתיים.