כל כך הרבה דברים אנחנו לא יכולים כעת לעשות:
להתפלל במניין; לבקר חברים; לחבק את סבא וסבתא; ללכת לבית המדרש; לנסוע לעבודה; לטייל עם הילדים ובכלל להיות במגע עם אנשים.
יש ביטוי של חז"ל: 'כשם שקיבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה'. זוהי מיומנות חדשה שאנו מפתחים בנפש שלנו -לשמוח באי-עשייה.
אנחנו במצב חריג וזמני - חשוב לזכור זאת תמיד - אולם המצב הזמני הזה מעצב בנו עבודת ה' עליונה; לעשות דברים (או ליתר דיוק לא לעשות) לשם שמים - ללא ההנאה המתלווה לעשייה הגלויה והרגילה.
הפוך על הפוך אנו יכולים להתמלא כעת בשמחה - כל שנייה של אי-עשייה שלנו זוהי כעת שנייה מלאה במצוות: מצווה של 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'; מצווה של 'ואהבת לרעך כמוך'; מצווה של לשמוע לדברי חכמים; מצווה של 'ועשית הישר והטוב' ועוד רבות.
התקופה הזו תסתיים עוד מעט, ואזי יתברר איך כל חוסר עשייה הזה יצר לנו את העשייה הגדולה של חיינו.
הרע יעבור.
הטוב יתגבר.
בעזרת ה'