בתחילת משבר הקורונה אספתי את ילדי לישיבה משפחתית חשובה והבהרתי להם שהכללים השתנו: מעכשיו שקל לא יוצא מהבית ללא אישור של אבא ואמא! למה? כי המצב הכלכלי יהיה מעכשיו מאתגר.
הבן הקטן שאל: 'אז השנה לא נהיה בבית מלון בפסח?' וענינו לו: לא! יותר מזה: כנראה שהרבה זמן לא יהיה בית מלון, אבל לא נורא - נעשה פסח נפלא בבית'.
ביעור חמץ הוא לא רק ביעור של פירורי לחם. בעומק העניין זהו ביעור של פירורי כוחות מוחמצים בלב שלנו; מותרות מסוגים שונים; דברים חשובים אולם לא הכרחיים שבמצבי לחץ נאלצים לוותר עליהם.
היכולת לא להיות תלוי במותרות היא יכולת שמעצבת בנפש יציאה לחירות.
גם לאחר שיסתיים משבר הקורונה אנו הולכים לתקופה מאתגרת כלכלית. לא נרעב ללחם אבל כולנו נאלץ לוותר על חמצים כלשהם. וכדוגמת כל דבר בימים הללו, ניתן לצמוח גם מזה.
החברה כולה תתנער מחמץ: צמצום פערים כלכליים; מתינות בבילויים ובהוצאות; קיצוץ במענקים ובפנסיות-ענק לאלה שהורגלו לכך; פחות טיסות לחו"ל ועוד ועוד.
ברוכים הבאים לישראל חברתית יותר 2020. אין מה לפחד מזה; פשוט להערך נכון יותר לחיים פשוטים יותר ובריאים יותר.
פחות חמץ ופחמימות, ויותר מצה.
הרע יעבור.
הטוב יתגבר.
בעזרת ה'