הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדיןצילום: דוברות קהלים

ימי ספירת העומר הם ימים שלכאורה כל מטרתם היא להגיע אל היעד – במקרה הזה הלא הוא חג שבועות. לפי זה היינו מצפים שהספירה לעומר, כדוגמת שיגור טיל או 'טבלת ייאוש' של אסיר בבית כלא, תהיה לאחור: ארבעים ותשע, ארבעים ושמונה וכו'. 

אלא שזה אינו כך. אנו סופרים קדימה: אחד לעומר, שני ימים לעומר וכו'; כדי להבהיר כי כל יום הינו עומד בפני עצמו. הדרך למתן

תורה אינה נטל מייגע אלא היא מטרה כשלעצמה. לא ניתן 'להגיע' ו'לתפוס' את התורה. כל חיינו הם חתירה אינסופית במעלה עבודת ה'. החכמה היא למצוא את הסיפוק והאושר בעצם ההתקדמות.

גם בימי הקורונה הללו, רבים מאיתנו היו שמחים לדלג עליהם ולהגיע לסופם. ללכת לישון ולהתעורר עוד חצי שנה. אך זהו אינו אפשרי.

א-לוהים שם אותנו בימים הללו מפני שלכל אחד מהם יש תפקיד בעיצוב האישיותי שלנו. דווקא כעת, שניתן לראות את האור בקצה המנהרה, חשוב למצות כל יום עד תומו.

הזמן עם עצמנו ועם המשפחה; ההתמודדות הלא-נגמרת עם הרגעים הללו - מעצבים בנו דברים שלא ישכחו. 

ברוך ה' יום יום.

לא טוב לברוח בדמיון ליום שאחרי. צריך לחיות את ההווה באופן הטוב ביותר - ואז גם יגיעו הימים הבאים עלינו לטובה.

הרע יעבור.
הטוב יתגבר.
בעזרת ה'