כפי שדברנו במאמר הקודם, אחד האתגרים של כולנו כהורים הוא חוסר השגרה וחוסר המעש של ילדינו. הורים רבים מתלוננים על ילדים ונערים שמסתובבים שעות רבות מחוץ לבית, צופים כל היום הפלאפון או במחשב או רובצים במיטה ללא מעש.
ההורים היו רוצים לראות את הילד קם בזמן, לומד וממלא את היום שלו בהתנדבות או בעבודה, וכשזה לא קורה ישנם ויכוחים ומריבות בין ההורים לילדיהם.
אחד הכללים הפיסיקליים הידועים הוא שאין ואקום. במקום בו אנו איננו פועלים ומשקיעים, כוח אחר ייכנס ויפעל. כלל זה משליך על ההורות שלנו בזמן החופש: אם אנחנו ההורים לא ממלאים לילדינו את היום, היום יתמלא בדברים אחרים, שלא את כולם אנחנו רוצים. אי אפשר לצפות מילד או מנער למלא לעצמו 24 שעות, לשמור על שגרת יום מלאה, לאכול בריא, ללמוד ולישון בזמן, כשאין לו מסגרת כללית שעוזרת ומסייעת לו. אם אנחנו לא נהיה פעילים יחד עם המשפחה, ניזום טיולים, פעילויות, מפגשים ומשחקים, הילדים שלנו ימלאו את החלל הזה באמצעים אחרים.
סיפר לי פעם הרב ריבלין (משגיח ישיבת כרם ביבנה) שהוא, כאבא, היה לוקח את הילדים שלו לטיולים מאתגרים במשך כל החופש, גם כדי להכיר את הארץ ונופיה וגם כדי להעסיק אותם בזמן הזה. אם אני לא מאפשר להם פעילות מסוימת אני דואג להם לפעילויות אחרות.
ומקור נוסף. באחת ההרצאות של חיים ולדר שמעתי ממנו כלל חשוב בהורות: "תהיו הורים של כן". דהיינו, הילדים מבקשים מאיתנו כל הזמן בקשות (טיולים, אטרקציות, בגדים, אוכל, נסיעות). אין ספק שאיננו יכולים ואיננו צריכים למלא את כל מבוקשם והם צריכים ללמוד להתמודד עם תסכולים מותאמים, אבל באותה מידה חשוב שבבית תהיה אווירה חיובית, של "כן, בשמחה". זו אמירה הורית מטיבה ומאפשרת, שמשפיעה על ההתנהלות של הבית, כי הילדים יודעים שאנחנו רוצים לתת להם ולהיטיב להם.
כמובן, ישנם שיקולי תקציב ושיקולים נוספים וודאי שלא לכל שאלה ובקשה אנחנו נענה, אבל זו הזדמנות מצוינת עבורנו להרוויח שיחה ערכית ובונה עם הילדים שלנו- מהו התכנון התקציבי שלנו (חשוב שהילדים שלנו יבינו שיקולי תקציב ותכנון כלכלי לפי הוצאות והכנסות) ומה הם רוצים (זו הזדמנות מצוינת עבורנו להכיר אותם טוב יותר, דרך הרצונות שלהם. זו הזדמנות חשובה עבורם לשמוע מאיתנו ערכים ומחשבות על הדרך החינוכית והרוחנית שלנו).
כאשר זו האווירה בבית, הילדים יודעים שההורים רוצים בטובתם ורוצים לתת להם, וכשההורים אינם מספקים את מבוקשם יש לכך סיבה. ובעיקר, זה מחזיר אותנו להיות הורים פעילים ומובילים- אנחנו יוזמים פעילויות מתאימות לנו, ודואגים שהילדים שלנו עסוקים בדברים שאנחנו רוצים והם חשובים לנו.
אינני מצפה מההורים להיות מעין וועדת תרבות או צוות הווי עבור ילדיהם, אנחנו לא אמורים למלא להם את כל שעות היום בפעילות, אבל אנחנו צריכים להוביל ולהיות פעילים יותר בחיי הילדים שלנו. החופש הוא הזדמנות ואפשרות גדולה להיכרות, לחינוך, למשמעת עצמית ולדברים גדולים אחרים. בואו ננצל אותו!
להצטרפות לקבוצת ווסטאפ "הורים למתבגרים – ירושלמים"
הכותב הינו מחנך בתיכון הימלפרב ופסיכולוג בשפ"ח ירושלים.