היום, ראש חודש אלול תש"ף, ליווינו אני ואשתי אפרת את בננו הבכור יצחק לתחילת שנה א' בישיבת הר המור בירושלים.
"מעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו" אמרו חז"ל, וכמו תמיד - צדקו!
נכון. יש עוד שירות צבאי שהבחור יצטרך לעשות; יש ויכוחים על הישיבה שהוא בחר ללמוד בה; יש קורונה ויש אינסוף בעיות ברקע; כמו תמיד.
אבל לפני הכל ואחרי הכל יש אלפי בחורים ובחורות שבחרו להקדיש שנה או יותר מחייהם כדי להתחבר לשרשרת הגדולה של עם ישראל - בישיבות, מכינות ומדרשות. זה העתיד שלנו.
לפני 27 שנה אבא של יצחק התחיל ללמוד בישיבת מרכז הרב; לפני תשעים ומשהו שנה סבא שלו התחיל ללמוד בישיבת חברון (שהייתה בעיר חברון וניצל מהטבח בתרפ"ט) וכיום הגיע תורו.
ככה אנחנו היהודים: תוכניות טלביזיה באות והולכות; מגפות חולפות; השמצות ושנאה מתפוגגות; מלחמות עוברות וקשיים כלכליים נפתרים לבסוף.
רק דבר אחד נשאר לנצח:
"שבתי בבית ה' כל ימי חיי".
חודש טוב לכל עם ישראל