הוא לא היה מנהיג ציבור. לא עמד בראש תנועה פוליטית, לא עמד בראש תנועת החזרה בתשובה, הפצת תורה או ארגון רבנים.
הוא לא היה מנהיג ציוני דתי, התהלך עם חליפה ומגבעת, אורח חייו וגינוניו כחרדי ירושלמי, אך היה רגיל בביקוריו התדירים בישיבות ציוניות דתיות, מכתת רגליו בין בית אל, קדומים, תל אביב ומקומות רבים נוספים.
הוא לא התראיין לרדיו ולטלוויזיה, לא דחף עצמו לאן שלא התבקש להגיע. לא חיפש כבוד ושררה, מעולם לא אמר קבלו דעתי, למרות שדעתו הייתה עשירה ורחבה מיני ים. לא פרסם מאמרים בעיתונים, לא נהג להתבלט, לא הוביל אג'נדה. זו הסיבה כנראה, שרבים מבני הציבור אינם יודעים מי היה, ומה היה גודל הקף מתניו. כך היה תמיד, צנוע, עניו, מחייך ומאיר פנים לכל אדם. הנהגתו כשל אדם פשוט, הדרת פניו כשל זקן ורגיל.
הוא באמת לא היה מנהיג. לא היה מהפכן, לא עמד בראש חצר, לא העמיד שיטות חדשות בלימוד והוראה. היה סתם גאון, סתם גאון אמיתי, גאון שמאוהב בתורה ובלומדיה. הוא ידע את כל התורה כולה, ממש כך, בעל פה, כמונחת בכיסו וממשמש בה תמיד, הופך בה והופך בה וכולה בה.
שקדן עצום שזכה שיתקיים בו 'ובתורתו יהגה', תורה דיליה ממש. אין כל סוגיה בש"ס ופוסקים שלא ידעה בעל פה ועל בוריה. היה מגיע לכינוס של תורה ומתבקש לדבר על נושא מסוים, ומיד בדרכו לדוכן בכמה צעדים מכין את שיעורו, פיו מפיק מרגליות – מן הגמרא לראשונים, פלפול הלכה וסברה, מצטט הכל בעל פה כסיני, אך גם עוקר הרים וטוחנן זה בזה.
מנהג משונה לו לכבוד. כל הבורח ממנו, הכבוד רודף אחריו. כל מכיריו, תלמידיו ושומעי לקחו ידעו כי הגרז"ן, הגאון רבי נחמיה זלמן גולדברג זצ"ל היה גאון אמיתי. גאון שלא רכש את תוארו על ידי פרסום אלא על ידי שקידה אין סופית, על ידי אהבת תורה שאין כמותה, על ידי כיתות רגליים ללמד תורה בכל מקום אליו נקרא. כך לדוגמא, לישיבה הגבוהה בתל אביב הגיע הגאון בקביעות במונית, הלוך וחזור מירושלים, על מנת להעביר שיעור שארכו קצר משעה.
מרבית בני הישיבה לא נכחו בשיעור, כנראה גדולתו של הגאון וגילו המבוגר הקשו על ההבנה, ומהירות שכלו לא התאימה לבני השעורים הנמוכים. אך אילו לא באו אלא לחזות בזיו פניו המאירות, לחזות בפה המפיק מרגליות, לשאוב מחיבת התורה ואהבת התלמידים, דיינו.
הגרז"ן לא הכיר את שפת המחלוקת. לא ידע מהו מגזר, לא נשא פנים לאיש בשל מוצאו או ייחוסו. הגרז"ן הכיר רק שפה אחת – את שפת הלימוד. במאור פנים ענה לכל שאלה, הגיב לכל מכתב, העניק הסכמות לספרים בשל תוכנם, מבלי לבדוק את כריכתם ואת שם מחברם.
הנפילים היו בארץ, והם מתמעטים. הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל. נשבה ארון האלקים, ספר תורה מהלך, איש אשכולות, מי יתן לנו תמורתו. יהי זכרו ברוך.