קראתי את הדברים של הרב אבישי מזרחי בערוץ 7 כתגובה למכתב בני הנוער.
בנושא ההשתלמות המדוברת ישנן לפחות שתי סוגיות שיש לדון בהן: עצם עריכת ההשתלמות לציבור המורים והמורות, ושאלת התוכן והצגת היחס לסוגיה זו. ברצוני לדון כאן בסוגיה הראשונה בלבד, שאמנם יש לה השפעה גם על השניה.
ודאי שכל השתלמות בתחום דעת שנוגע לחיי התלמידים חשובה, אך כדי להכריע אם יש צורך בהשתלמות לקהל המורים, יש לבדוק את שכיחות הבעיה שבה רוצים להשתלם ואת תפקידם של המורים ביחס לתלמידים שנתקלים בבעיה כזו.
מהי שכיחות התלמידים בחמ"ד שסובלים מבלבול בנטייה המינית? אם מדובר על אחוז זהה לזה הקיים באוכלוסיה הכללית אז מדובר במשהו כמו 3%. אולי, אולי תלמיד אחד בכיתה.
מחנכים ומחנכות אמונים על החינוך וההוראה ולא על הטיפול, וגם אם הם מטפלים בהכשרתם, אין הטיפול הנפשי בתלמיד באחריותם כשהם חובשים את כובע המורה. בשביל זה יש את המערך הייעוצי-טיפולי בבית הספר, שאחראי על הטיפול בפרט במיוחד בתחומי קצה.
אם כן, מה הצורך בהשתלמות כזו למורי החמ"ד?
בדבריו של הרב מזרחי לבני הנוער החתומים על העצומה, ניתנת התשובה לשאלת הצורך בהשתלמות: "ההשתלמות שלנו נועדה לתת כלים למחנכים שלכם שיהיה להם לב שומע, מכיל ואוהב".
הרב מזרחי טוען שצריך לפתח את יכולת ההקשבה, ההכלה ואהבה כלפי תלמידים אלו. כנראה שהחשש הוא שמורים ומורות בחמ"ד מתקשים לקבל, להכיל ולאהוב תלמיד או תלמידה עם בלבול בנטייה המינית.
אפשר להבין שהנושא של נטיות הפוכות לא עובר חלק בציבור הדתי, אך יש להפריד בין הלגיטימציה להתנהגות הפוכה לבין היחס הבסיסי לכל אדם וקל וחומר לתלמיד שלנו.
קשה לחשוב על מורה כמו על הורה, שיפסיק לאהוב את תלמידו לאחר שגילה שיש לו בלבול בנטייה המינית. ואם זה קיים בהיקפים כה גדולים בחמ"ד עד שצריך השתלמות מערכתית, הרי שהבעיה אינה בסוגיית הנטיות ההפוכות אלא בסוגיית "אוהב את הבריות".
ואם הצורך הוא בפיתוח ההקשבה ויכולות השיחה, כדברי הרב מזרחי – אז אין צורך בכותרת של "נטיות הפוכות". יש להעניק למורים כלים וטכניקות של שיח והקשבה ובעיקר לתרגל אותם במידה רבה כדי שההשתלמות תישא פירות ולא תישאר רק משהו נחמד.
תפקיד המחנך והמחנכת לאהוב, לחבק, להקשיב, להכיל ולכבד כל תלמיד ותלמידה, ולהפנות את הזקוקים לכך לכתובת טיפולית מתאימה בשיתוף המערך הייעוצי-טיפולי של בית הספר. ייתכן שזה ייקח זמן והתלמיד או התלמידה יתקשו להיפתח בפני היועצת או העובד הסוציאלי, אך המחנך והמחנכת ימשיכו לשדר להם מתוך סבלנות אין קץ והקשבה שהכתובת היא היועצת או העוסי"ת.
האם תלמידים עם בלבול בנטייה המינית זקוקים ליחס מיוחד מהמורים שצריכים להשתלם בעניין? ממש לא בטוח. דווקא היחס המיוחד והשונה רק יבליטו את השונות ועשויים להוסיף על כאבם וייסוריהם של תלמידים אלו.
אין תפקידם של המורים לטפל בתלמידים אלו, והעיסוק בהיבטים טיפוליים יכול לבוא על חשבון פיתוח תחומי הדעת שבאחריותם. בנוסף, כיוון שזמנם החופשי דל ביותר, האם לא כדאי להתרכז בסוגיות עם שכיחות גבוהה יותר?
מדוע קיימת דחיפות כה גדולה לערוך השתלמות בנושא הנ"ל, כשאחוז הגירושין בציבור הדתי עומד על 11% (פינקלשטיין, 2017), ובכל כיתה יש כ-3 תלמידים שחוו גירושין של הוריהם? ומה עם כ-25% מהתלמידים שסובלים מחרדת מבחנים (יפה ונזרי, 2016) ועד 7% שחווים חרדה חברתית (ראפי, 2016)? גם גירושי ההורים והחרדות לסוגיהן משפיעים על המסוגלות הלימודית והתפקוד בכלל.
למה בעצם שלא נעשה השתלמות למורים בנושא נטיות הפוכות? כי הצפת הנושא שוב ושוב לראש החדשות והשיח עושה ממנו עניין גדול יותר ממה שהוא באמת.
השתלמויות עומק מתוך ראייה תורנית של הנושא לאנשי מקצוע ובכללם ליועצי ויועצות בתי הספר – ודאי שכן! המחנכים והמחנכות, המורים והמורות משוועים להשתלמויות ובעיקר לתרגול בכל הנוגע להקשבה ופיתוח יכולות שיחה מתקדמות, כדי לאפשר להם לתת מענה ראשוני למצוקות התלמידים ש99% מהן אינן נוגעות בנטיות הפוכות.