נשף המסכות נגמר

בעוד כמה ימים תתפנה משרתה של דינה זילבר עקב יציאתה לגמלאות. התפקיד הוא רב עוצמה – ואביחי מנדלבליט כבר לוטש אליו עיניים

ד"ר חיים משגב , י' באלול תש"פ

אביחי מנדלבליט
אביחי מנדלבליט
צילום: Hadas Parush/FLASH90

נשף המסכות נגמר; ואם למישהו עוד היה ספק באיזה צד של הספקטרום הפוליטי נמצאת פרקליטות המדינה באו ההנחיות שהונחתו על ראשה של המשטרה בימים אלה מבית מדרשה של נורית ליטמן, המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, המצמצמות באורח משמעותי ביותר את האפשרות להעמיד לדין פורעי חוק במהלך הפגנות ופזרו, לתפיסתי, את הערפל בעניין זה.

ובהיעדר עילה להעמדה לדין, אין עילה למעצר. מותר להעליב שוטרים, להקניטם, לדחוף אותם ולהשאירם, בפועל, חסרי אונים; נתונים לחסדיהם של אלה המובילים לאנרכיה ורוצים בכאוס שלטוני.

ודוק: מעתה, מותר, לדוגמה, לחסום כבישים "באורח ספונטני", על פי הנחייתה הלא-חוקית בעליל, לדעתי, נעדרת הסמכות, של עובדת ברשות היחידה במערכות השלטון שאין עליה רסן חוקתי; ואם תרצו, המושג שמופיע בהנחיות נהיר, כנראה, רק ליודעי סוד ברחוב סלאח א-דין.

אולם מה שעוד הרבה יותר חמור - ולמעשה נותן רוח גבית להפגנות נגד ראש ממשלה שנבחר כדין וכמקובל בחברה חופשית - היא ההנחיה שאין חובה להישמע להוראות המשטרה להתפזר; מה שכלול לתרום, לדעתי, לאלימות ולשפיכות דמים.

מערכת אכיפת החוק, זאת שבנתה, לטעמי, מערך של קורי עכביש מסביבו של בנימין נתניהו, לא רוצה בזה, מן הסתם, אבל זה מה שיכול לקרות. שכרון הכוח מעביר אותה על דעתה – ומסלק את שרידי הבושה שעוד נותרו בה.

אבל מה שתמוה במיוחד, להשקפתי, היא עזות המצח של האנשים במערכת הזאת. ללא סמכות, כמקובל שם, ובחסותו של יועץ משפטי, מי שאיבד זה מכבר, למיטב הכרתי, את קור הרוח שמתבקש ממי שמחזיק במשרה כה עתירת כוח, נעשים שם דברים מסמרי שיער. שומרי הסף, כהגדרתם-הם, פוטרים את עצמם מכל מגבלה; ואם דעתי הייתה נשמעת, הגיעה העת לשינויים רדיקליים.

אני פשוט לא מבין מאין לקחה מי שהוציאה את ההוראות המסרסות, בפועל , את כוחה של המשטרה להשליט חוק וסדר ברחובותיה של עיר הבירה את הסמכות להורות את מה שהיא הורתה - שלא לראות בהפרות חוק ברורות עילה להגשת כתבי אישום.

ברור לי שמוריה בבית המשפט העליון יתנו לה גיבוי מלא. שהרי גם שם פועלים שופטים כאילו שאין דין בישראל. ההשקפה האישית גוברת על הוראות חוק מפורשות. אין דבר שהם מונעים את עצמם מלדון בו; משל ירדה עליהם רוחה של השכינה.

וגם זה, בעוד כמה ימים תתפנה משרתה של דינה זילבר עקב יציאתה לגמלאות. התפקיד הוא רב עוצמה – ואביחי מנדלבליט כבר לוטש אליו עיניים. וכמנהג המקום הוא מבקש לאיישו במקורב אליו; כמו גם את משרת היועץ המשפטי לכנסת שהתפנתה לא מכבר. בפרקליטות המדינה איש לא מוכן לוותר על הנתח הזה - וכבר יש מועמד מתוך "החברים".

בחסותו של שר משפטים, מי שהגיע ממוסד שבו המשרות מחולקות, למיטב התרשמותי, למקורבים בלבד, לפי מפתחות ידועים מראש, בהיעדר כל שקיפות או פיקוח ציבורי אפקטיבי, היועמ"ש חופשי לנהוג, להתרשמותי, לפי חוקי החונטה שמסביבו – ולהבטיח לעצמו שלטון יחיד שעל כמותו יכולים שליטים במדינות לא-דמוקרטיות רק לחלום.

על משטר של מכרזים פתוחים, גם לאנשים שאינם חלק מן "הקבוצה", אף אחד בפרקליטות המדינה לא רוצה לשמוע – ולמותר לציין שבבית המשפט העליון ילכו עם זה. השופטים הרי מכירים את השיטה. הם נולדו בתוכה.