תמלילים שגויים

היום אנו נמצאים בפתחו של משפט שיכול לגרור את ישראל עד לסף של קריסה - ואולי אף מעבר לכך.

עו"ד ד"ר חיים משגב , י"ז באלול תש"פ

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו
צילום: Flash90

פרקליטות המדינה ידעה וגם סמכה את ידיה, לדעתי, על התמלילים השגויים שהועברו לסניגורים בתיק 4000. הייתי לא פעם במקומות האלה – ואני מכיר את הדברים.

אין לסנגור ששוכר לעצמו נאשם את היכולת הלוגיסטית שיש לגוף העוצמתי העומד מולו - ובמערך התביעה יודעים את זה. אכן, כמו שטענה ליאת בן ארי, הקלטות המקוריות הועברו לנציגי הנאשמים, במקביל לתמלילים שלא שיקפו אל נכונה את מה שנשמע בקלטות, אולם רק עורכי דין מעטים מסוגלים לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהשוואה בין התמליל לבין הקלטת.

זאת מלאכה שמצריכה מאות שעות של האזנה – ורק לרשויות האכיפה יש את כוח האדם ואת המשאבים הכספיים הצריכים לעניין כזה. אנשי הפרקליטות יודעים את זה – ומכאן החומרה שיש ליחס למי שניסה ביודעין, להשקפתי, להטעות את בית המשפט; שכן גם הוא, אגב, לא מאזין לקלטות, או משווה בינן לבין התמלילים שהוגשו לו, אלא מסתפק בקריאת התמלילים.

כך או כך, מה שקרה בימים האחרונים בבית המשפט המחוזי בירושלים, כשפרקליטי המדינה הודו שנמצאים בידיהם התיקונים בתמלילים השגויים אלא שהם לא מצאו לנכון להעבירם לרשות ההגנה, הזכיר לי פרשה ישנה שבה הייתי מעורב. בתמליל שנמסר לסנגורים הופיעה מילה שהייתה שנויה במחלוקת.

שלושת השופטים, ובראשם יעקב קדמי ז"ל, מורי ורבי באוניברסיטת תל אביב, טרחו להגיע לאולפני קולינור, אז אולפן ההקלטות הכי משוכלל בישראל, כדי להאזין לקלטת שבה היה מדובר. לאחר שעה ארוכה שבמהלכה הושמע הקטע הרלוונטי שוב ושוב, בעוצמה רבה, הם קבעו שאין דרך לקבוע שהמילה שבמחלוקת באמת נאמרה. הנאשמים זוכו מרצח. משפחותיהם הגיעו לאולם בית המשפט כדי לשמוע את בשורת הזיכוי מצוידים בסוכריות כדי להשליכן לכל עבר.

אבל אלה היו ימים רחוקים; והיום אנו נמצאים בפתחו של משפט שיכול לגרור את ישראל עד לסף של קריסה - ואולי אף מעבר לכך. וכאשר אלה הם פני הדברים כל "תקלה" מן הסוג שתואר לעיל רק יכולה להגביר את אי האמון המובנה שיש לחלקים רבים בציבור. ואת אי האמון הזה אי אפשר לשקם בעזרת טיעונים שיש בהם, למיטב התרשמותי, יותר מקורטוב של חוסר יושר.

מי שמסר תמלילים מחוקים/חסרים מתוך החקירה של אור אלוביץ לא יכול לטעון שזה נעשה בהיסח הדעת. המדובר בנקודה קריטית במהלך חקירות שגם כך נראות לצופה מן הצד רוויות בליקויים קרדינליים; ואם שאול אלוביץ סירב להצעות של בנו (שנולדו במהלך חקירותיו-הוא) לקבל מעמד של עד מדינה וטען בפניו שהוא לא מתכוון לשקר, אז אי אפשר להגזים בחשיבות של המעמד הזה. 17 יום במעצר ותפיסת כל רכושו עד לאחרונת הטבעות שהיו על ידיה של אשתו השאירו אותו איתן בדעתו - וחבל שכבר בתחילתו של המשפט מתגלים, להשקפתי, אלה העומדים בראש מערך התביעה במערומיהם.

וחשוב לזכור שגם הם, מובילי המהלך המשפטי נגד בנימין נתניהו, נמצאים על המוקד. זיכויו של ראש הממשלה יכול לסיים להם את הקריירה הציבורית; מה שמוביל אותי לומר שיש יסוד לטענות שהיועמ"ש - ולא רק הוא - פועל כל העת תוך ניגוד עניינים חמור.

התערבותו, לדוגמה, בשאלת מימון ההגנה של בנימין נתניהו היא פשוט שערורייתית, לטעמי, כמו גם הדרישה שלו שראש הממשלה ידיר את עצמו ממינוי בכירים במערכת המשפט. אבל מי אני כי אלין על מי שמסרב ליטול קורה מבין עיניו; ודי לחכימא.