זוגיות
זוגיותiStock

תגובה לדבריה של הרבנית מלכה פיוטרקובסקי

אנו חיים בדור של מורכבויות, בשל השפע האדיר שהמערב פותח בפנינו והתחושה שהכל אפשרי, בשל הנשמות הגדולות של דור הגאולה.

גם האוויר של ארץ ישראל אליו ייחל עם ישראל עושה את שלו, ובוודאי גם השיבה של כל התרבויות והמנהגים שהיו רחוקים 2000 שנה ולפתע מתערבלים לבליל קרוב רחוק הרמוני, אך לא חף מהתנגשויות.

וכל אחד רואה ורוצה לקבל לתוכו את כל הטוב בלי משים לכבודה שכבר מונחת באמתחתו.

זו מציאות הדורשת יכולת הכלה של מורכבות. כמו לגעת לא לגעת להיות מסוגל להחזיק את הקונפליקט הזה של קשר זוגי בניחוח מערבי ומרכיבים חבריים נפשיים. ולצד זה הבנה שבאמת בשורש יש בסיס אחד ויחיד לקשר זוגי קדוש וקוראים לו - תורה.

בזכות אותה תורה שצוותה על האירוסין והנישואין שורה השכינה ביננו כבנים לעם ישראל ועל גבי הקדושה הזו בה נקשרנו אנו בונים את המרכיבים הבאים.

למרות שלפעמים נדמה לנו שהתהליך הוא הפוך שקודם הכרנו הזדהנו והתאהבנו ואחר כך החלטנו להתקדש. תחושה כרונולוגית זו מצויה במרחב בו הפרמטרים הקיימים הם תחושותינו ומעשינו.

כידוע, אנו מאמינים שקידושין הופכים את הקערה ומיצרים קשר נשמתי קדמון שמעתה ואילך יעמוד בבסיס החיים הזוגיים על אף שהוא נראה כתוצאה של החיבור הנפשי וממילא כנספח אליו.

לכן, קצת תמוהה בעיני המחשבה שהמרכיב הנפשי בו כביכול מאופיינת הזוגיות בדורנו הוא בעל חשיבות גבוהה יותר ממרכיבים כלכליים או גופניים אחרים שהתקיימו בדורות קודמים. הרי הם מילאו בדיוק את אותו התפקיד. אדם נישא מסיבות כלכליות משפחתיות או גופניות, וכי לא היו מורכבויות הלכתיות אחרות בדורות שונים סביב סוגיות אלו ואחרות?

האם בדורות קודמים לא פשו תרבויות שפיעמו בלבבות ותפסו את מרכז חייהם הוויתם ותחושת המימוש שלהם? ודאי שכן! כל דור חווה תרבות שונה וזו ממרכזת ומגדילה אגף מסויים בהוויה האנושית מעלה אותו על נס ודואגת לקיומו בכל מחיר עד נפילתה עם סיום תרומתה לקידום האנושי ומעבר לאגף הבא שדורש תיקון.

המחשבה שאנו אמורים להתאים את ההלכה לרגשותנו התרבותיים סותרת את מהותה. זה בדיוק הפער בין תורה לפולקלור. יש להם תפקידים היסטוריים שונים בתכלית. התורה היא האיזון ההיסטורי בין תרבויות שבאות והולכות.

'המצאת' מושגים שיוצרים שינוי הלכתי ללא ביסוס הוא ההפך הגמור מלימוד תורה. נראה לפעמים כאילו דווקא מי שמתיימר לנהל שיח מורכב לא באמת מחזיק את המורכבות אלא מחפש פתרונות קלים שבמרכזן תפישת עולמו הזוגית שמאפיינת קבוצת אוכלוסיה מסויימת וכי מי החליט שהיא עדיפה או נכונה.

אישית בתפקידי נתקלתי לא אחת במערכות יחסים בהן היה עדיף לו היה הזוג מבסס את האהבה החיבה וההיקשרות על ענפים אחרים ולא על ענף החברות הרגשית.

אני תוהה האם זהו כל גובהה של הזוגיות בתורה? זהו הנצח הנשמתי עליו דיברה תורה שחוצה עולמות? זוהי הקדושה? הקשר הנפשי הפסיכולוגי?

מי שמנהל דיאלוג כשווה עם הקב"ה על כוונותיו לא יכול לצאת ממעגל ההכרה שלו אל עבר רצון ד', אל עבר השפע העצום הממתין לו בחיפוש אחר נתיביו העליונים.

תורה היא קודש עליון ואת התורה לומדים וחוקרים למה באמת כוונתה. ובאמת זו שאלה גדולה למה כיוונה התורה בכך שאסרה גם מגע שאינו אינטימי מיני, הרי לא רק סוגיית שבעה נקיים עומדת פה על הפרק אלא גם סוגיית רווקים ורווקות בודדים שעלתה לאחרונה וגם סוגיית נשיקת נימוסין שמאוד מקובלת בתרבות היום.

ודאי שאיסור חיבוק ונישוק איננו רק כדי למנוע זליגה, ואת זה יודעים פוסקי ההלכה ואולי זו השאלה שיש לשאול במקום לחפש התאמות, שאלה כנה וכואבת מאוד בדורנו. למה?

למה אסרה התורה אפילו קרבה כזו? שאיננה מינית כלל, מה ערך תקופת האיסור בהיעדר אינטימיות נפשית?, מה התורה מלמדת אותנו בזה? אך אין לאיש אומץ לשאול את השאלה כי זה מפחיד מידי להודות שכך אמרה התורה, כי אנו נלחמים כל העת במחשבה, שהרי אשה לא אמורה להרגיש 'פסולה' בימי נידתה, לכן, חשיבה כזו תדרוש מהפך עצום, הן מפני שהיא מעלה שאלות קשות שכביכול כבר נפתרו, והן מפני שכבר חינכנו דור שלם חונך במוסדותנו שמטרת הסרת הקשר הגופני מקדמת את גילוי הקשר הנפשי, ואולי טעינו?

אולי לא זו הסיבה, אולי יש משהו אחר שמתגלה בהיעדר המגע, אולי יש משהו קרוב יותר לקודש מאשר עולמי הנפשי אולי זו ההזדמנות שלנו להקים שכינה מעפר ולהתחיל להבין מה באמת הכוונה כשאומרים: "שכינה ביניהם".

להתרומם עוד קצת ולצאת מהמקום המובן והאישי של עולם הנפש אל רבדים גבוהים יותר של הקשר בין איש לאשה, ואולי הקושי הזה וההתמודדות יכולים לקדם אותנו אישית זוגית ורוחנית הרבה יותר מפיתרון נקודתי, ודווקא אם לא נוותר ונחפש פתרונות בזק אם נצליח להכיל את המורכבות והאתגר- תתגלה לנו קומה מופלאה של קשר וקרבה שמחכה רק לנו.

ולשם רוצה התורה שנגיע ונתחבר עוד הרבה יותר באהבה בשמחה ובשלמות. ועד אז - אני ממקומי אמשיך לזעוק לכל מי שחפץ בנוכחות אלוקיו בחייו - ככה לא לומדים תורה.