תגובה למכתבו של החייל לאלוף במיל' יצחק בריק, אשר פורסם אתמול:
זה קורה אחת לשבוע כאשר הרבש"צים בגזרות השונות מעבירים תדריכים לחיילים שמגיעים לבצע את משימת ההגנ"ש. זו רוטינה החוזרת על עצמה מדי שבוע, כחלק ממשימות הגנת היישוב.
הרבש"צ, מתדרך את החיילים ונותן להם דגשים מבצעיים לביצוע משימת הגנת היישוב בצורה מיטבית ומקצועית. חלק מהתדריך כולל בין היתר את נושא המקרים ותגובות.
לאחר שקראתי את פנייתו של החייל לאלוף במיל' בריק, ברצוני להתייחס לדבריו וזאת, בתור מי שחווה את השלכות הדברים במשך כמעט שני עשורים.
כאשר בתדרוך הרבש"צ מדבר על נושא מקרים ותגובות, לעיתים תכופות, צף באופן חסר תקדים הפער בין היכולת המבצעית של חייל ההגנ"ש המוצב בעמדה לבין דרישות המשימה.
בכדי להמחיש את הפער אציין כי את משימת ההגנ"ש מבצעים פעמים רבות חיילים/ות מחיל החינוך שכל הכשרתם המקצועית מסתכמת בירי של 5 עד 10 כדורים במטווח.
האם הכשרתו של החייל יכולה למנוע או לסכל מחבל שינסה לבצע את זממו באחד מהיישובים ?!
בפיגוע שארע בשנת 2005, בצומת בית חג"י, חיילת שהייתה מוצבת בעמדת הש.ג הסמוכה מאוד לצומת "קפאה" במקום בעיצומו של אירוע. החיילת התכופפה תחת הדלפק ולא הסכימה להרים את ראשה עד "חילוצה" מהעמדה. במעשה זה, למעשה אפשרה את כניסת המחבל ליישוב במידה והיה בוחר בכך, והפקירה את ביטחונם של התושבים.
לצערי, ניתן לקבוע באופן חד משמעי שהדרישות המבצעיות מחייל ההגנ"ש לא עולות בקנה אחד עם הכשרתם לביצוע משימת הגנ"ש.
יתירה מכך, הצבת חיילי הגנ"ש לא רק שאיננה מועילה לתושבים, היא חושפת את החיילים עצמם למספר דפ"אות שמחירם עלול להיות יקר מנשוא. לדוגמא, חטיפת חייל.
כולי תקווה שדבריו הכנים והנכונים של אותו חייל יגיעו וישפיעו ברמות המתאימות.
הכותב הוא סרן במיל', מרצה במרכז לניהול וביטחון במכללה האקדמית וינגייט