דינה זילבר
דינה זילבר צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

במופע של חוסר מודעות מדהים, נשאה אתמול המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, מניפסט פוליטי אופוזיציונרי מדהים שבנוי על סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן על בגדי המלך החדשים.

והאמת, זילבר לא יכולה היתה לבחור בסיפור טוב יותר כדי לספר את סיפורה שלה עצמה.

כילד, אני זוכר את עצמי מסתובב ימים שלמים ומנסה להבין איך זה ששני נוכלים מצליחים להערים על עיר שלמה. איך זה שאנשי העיר כולם, פרופסורים, סופרים, אנשי רוח ופשוטי העם יחדיו, עומדים ומריעים לבגדיו החדשים של המלך, הצועד לו עירום ברחובה של עיר, מחייך מאוזן לאוזן שעה שערוותו מתגלה ברבים.

היום, משבגרתי וראיתי מנהגו של עולם, אני מבין את זה טוב יותר. כשאני מסתכל על מחול השדים המשפטי הנאור והפרוגרסיבי אני מבין היטב איך מעטים ממש, עם גב תקשורתי ואינטלקטואלי ועם הרבה מאוד כסף, מצליחים להערים על מדינה שלמה. איך הם מצליחים לארוג מסכת ערכים חדשנית, לטוות תיאוריות פורחות באוויר, לתפור מציאות משפטית שמתאימה בדיוק למידותיהם ולהשקפת עולמם ולשווק אותה כמוצר נאור לחכמים בלבד. והעיר כולה מוקסמת מהלהטוטנות המשפטית מלאת הרושם, מחכה בקוצר רוח למצעד ההרס של הדמוקרטיה והמדינה היהודית שיבוא בשם הצדק, זה שרק חכמים יכולים לראות ולהבין אותו.

בדיאגנוזה שלה למערכת הפוליטית זילבר עלתה על לא מעט נקודות נכונות וכואבות. חולשת המנהיגות, גלגול האחריות לכשלונות אל דמון תורן, ועוד. אבל כשהיא מתייחסת אל המערכת שהיא באה ממנה, לאיך היא תופסת את תפקידה ולעולם הערכים שבו היא דוגלת, היא מתעטפת בבגדים שקופים. אפס מודעות עצמית, אפס לוגיקה, אפס הגינות, ואפס יושרה.

זילבר ביקשה לגלם בהצגה את הילד הקטן שצועק "המלך הוא עירום" והיא עשתה זאת לא רע. היא גילתה עד כמה פוליטית ומוטת אג'נדה היא מערכת המשפט שלנו, עד כמה הכסות האובייקטיבית והמקצועית שהיא וחבריה מנסים לתפור לה היא מעשה נוכלות שקוף, ועד כמה מגוחכות הן תרועות ההמון הנאור במצעד האיוולת הססגוני בעיר.

אבל את המציאות הישראלית גם אנדרסן לא יכול היה לשער. אנשי העיר שהגה ביצירתו, כמו גם מלכה, שריה וחכמיה, מתעוררים לקריאתו של הילד הקטן, מתנערים מן העוקץ, והחייטים נדרשים לנוס על נפשם.

אבל אצלינו, הצחקתם אותם.

אחרי כל כך הרבה מדידות בהנהוני ראש ובארשת רצינית, אחרי כל כך הרבה חזרות גנרליות וכיוון מיתרים מלאכותי של כלי התזמורת, נראה לכם שמהצעד יבוטל?! אצלינו גם היום העליונים ימשיכו לצעוד ברחובה של העיר לקול תשואות ההמון, משוכנעים שאין יפים מבגדיהם.

אז נכון, טיפשים לא יוכלו לראות אותם. המון העם הנבער מדעת לא יוכל לרדת לעומקם של הטיעונים המשפטיים ולהבין את סודותיהם. האספסוף הימני החשוך לא יבין את בני האור ולא יחוש את נעם ערכיהם. הלא לחכמים בלבד ייראו הבגדים, והחכמים הלא עומדים בצדי דרכים ושואגים במלא גרונם, הידד!

מי יגול עפר מעל עיניך כריסטיאן, ישיב את העט לידיך ויתן לך את האפשרות לכתוב פרק נוסף. פרק שבו קמה בעיר הזו ממשלה חדשה-ישנה, כזו שלא נוהרת בעיוורון אחרי מקסמי שווא וערכי דמה שזה מקרוב באו. כזו שתנער את האבק מן הבדים הישנים, אלו שמהם היו עושים בגדים אמיתיים. כן, אמיתיים. כמה שכחנו שעוד יש דבר כזה שנקרא אמת. בגדים פשוטים, כאלה שכולם רואים. אתם זוכרים שפעם פעם, לפני עידן הפוסט, עוד היו לנו כאלה?

כאלה עם כבוד, צניעות וענווה. כבוד לערכים ולהיסטוריה של העם היהודי, צניעות מול הדמוקרטיה ומול העם המיוצג בכנסת ובממשלה, וענווה מול האמת ומול ביקורת בונה.

ביום ההוא תקום אולי לתחיה יצירה נוספת של אנדרסן - מי שמוקע היום כברווזון מכוער אצל החכמים בעיניי עצמם יתגלה כברבור צחור ומרשים, ומי שבז לו במשך שנים ימשיך ללכת כמו ברווז, להיראות כמו ברווז ולגעגע כמו ברווז...

לו יהי.