מדוע שונתה הלכת הקבורה בצה"ל? איתמר סג"ל עונה לרב אודי שוורץ

שינוי הלכה נהוגה בצה"ל, גם אם היא מגובה בדבריהם של תלמידי חכמים שונים, יש בה בעייתיות אם היא נעשתה כתוצאה מלחץ.

איתמר סג"ל , ו' בכסלו תשפ"א

מדוע שונתה הלכת הקבורה בצה"ל? איתמר סג"ל עונה לרב אודי שוורץ-ערוץ 7
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

אין ספק, יש משהו מיוחד בכך שאדם שכתב לפני שנים רבות מאמרי הלכה באכסניא מכובדת כ'תחומין', חוזר בו ומודיע כי דברים שאמר אז, טעות היה בידו, ומודה ועוזב ירוחם.

יתכן שהרב אודי שוורץ אכן גילה, כפי שהוא מציין בעצמו כי דברים שרואים משם, באמת לא נראים אותו דבר מכאן, וכעת כאשר הוא בעמדת השפעה חשובה בתפקידו כעוזר הרבצ"ר, הוא מבין את החשיבות בהטייה ושינוי הפסיקה בנושא קבורת גויים בבתי הקברות הצבאיים, לצד הלוחמים היהודים, בניגוד למה שכתב אז באופן נחרץ.

אך גם את המציאות המלאה חובה לספר ולשתף בה את כולם, כי היא פרק מרכזי בסיפור. ההחלטה של הרבנות הצבאית לשנות את מנהג הקבורה לא התחיל ולא נבע רק כתוצאה מדיון מעמיק בבית המדרש של הרבנות הצבאית, מתוך מושב תלמידי חכמים שדנו בדבר בפלפולא דאורייתא, אלא מתוך לחץ חיצוני, לחץ מאסיבי שהונחת על הרבנות מצד ארגונים כמו ארגון השמאל הקיצוני חילוני פרוגרסיבי 'חדו"ש', בניצוחו של חה"כ אלעזר שטרן שהתגאה פעמים רבות באחרונה על חלקו בשינוי הפסיקה, משום שלדבריו, אין גיור גדול מהעבודה שאדם מת במדים, גם אם מותו נגרם מתאונת דרכים או תאונת אימונים.

גם הפורום החילוני, אותו ארגון נלוז שמשקיע את מיטב המוחות בפשפוש ומשמוש אחר כל הלכה 'גזענית' או 'פרימיטיבית' בצה"ל, על מנת לשנות את צביונו היהודי של צה"ל, התגאה על חלקו החשוב במשימה שהוכתרה בהצלחה, וקדימה ליעד הבא, בפרק הבא של מלחמות החילונות הקיצונית ברבנות הצבאית.

שינוי הלכה נהוגה בצה"ל, גם אם היא מגובה בדבריהם של תלמידי חכמים שונים, לצד אלו המתנגדים לשינוי בתוקף, אם היא נעשתה כתוצאה מלחץ, יש בה בעייתיות. התאבון של רודפי היהדות בצה"ל גדל על כל ויתור ועל כל כניעה. הם יודעים את האמת – הם יודעים כמובן שיש גיבוי הלכתי לפסיקה אבל הם יודעים היטב כי לולא הם הפעילו את הלחץ, לא היה קורה דבר, ואיש לא היה סומך על היתר של שעת הדחק, ועל כן, בצדק, הניצחון הוא שלהם.

הרב אודי שוורץ מציג את הנושא כהחלטה טהורה, הנוגעת לערכי 'איבה' ו'אהבת חינם', אך מוטב היה לו היה מספר את הסיפור בשלמותו, כפי שהוצג בפני הפוסקים שחתמו על ההיתר – הרבנות הצבאית עמדה בפני לחץ גדול – ונראה שלא עמדה בו. כך, במקום לצייר עולם אוטופי, לפחות היה חושף בעיני הציבור את הלחץ הקשה שעומדת בפניו הרבנות הצבאית, אין בכך בושה.

לגופו של עניין. הרב גורן הוא עמוד ההלכה של הרבנות הצבאית. הוא עצמו התעסק בסוגייה באופן רחב, כותב על כך בפסקיו ומספר על כך ביומנו שפורסם בשנים האחרונות. הרב גורן מציין שהחלטתו לקבור בתוך בית הקברות, אך בריחוק ארבע אמות, היא בעצמה היתר לשעת הדחק משום איבה. כעת לא די מובן מדוע לא בחרה הרבנות הצבאית להתבצר מאחורי דבריו של הרב גורן, אילן גדול ועצום להתלות עליו, אילן שידע פעמים רבות לעמוד על דעתו ללא מורא מול קציני הצבא, מול שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש הממשלה. הרעיון לפיו כל מוות של חייל, לא משנה ממה מת, גם אם מת משתיית יתר במועדון, ייחשב כשעת הדחק, אינו מובן דיו.

הרבנות הצבאית היא גוף יקר, קדוש וחשוב. אין לנו צבא אחר, אין לנו רבנות צבאית אחרת. חובה עלינו לחזק אותה, לפעול לביצורה אל מול המתקפות שבאות עליה מבחוץ ומול הלחצים. חובה גם על קציניה, אנשי הקבע ואנשי המילואים שבה לעמוד איתן, שלא לתת לשום רוח מבחוץ לקעקע את האילן.