הרב עזריאל אריאל
הרב עזריאל אריאלצילום: עצמי

שמעתי שהנושא של השבת זה "שליחות". אבל לא הבנתי מה זה בכלל? מה הבעיה?

"לשלוח" – זה למנות שליח. "לשַלֵּח" – זה לגרש. אז לא הבנתי אם רוצים לעשות אותנו שליחים או לגרש אותנו. אתה יודע למה הכוונה?

אני חושב שהכוונה היא לשני הדברים.

באמת?!

כן. בוא נפתח את פרשת 'תולדות'. יצחק גם שולח את יעקב ורבקה משלחת אותו. יצחק נותן לו משימה, ולכן: "וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם". יש לו שליחות, לשאת שם אישה. אבל רבקה יודעת שעשו רוצה להרוג אותו ולכן אומרת לו: "ק֧וּם בְּרַח לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה...", ובכך היא משלחת אותו מביתה. יעקב מבין שיש כאן שני דברים. ולכן "ויצא יעקב מבאר שבע" – כמגורש, "וילך חרנה" – לשם מילוי התפקיד שלו.

אבל אנחנו לא צריכים לברוח משום דבר! למה אתה אומר שה"שליחות" שלנו היא גם "שילוּח"?

בוא נראה עוד סיפור. נח נמצא בתיבה לאחר שהמבול נגמר, והוא מוציא מהתיבה שתי ציפורים: העורב והיונה. אבל את שתיהן הוא "משלח" ולא "שולח": "וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב... וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ...".

אני מבין למה את העורב הוא באמת מגרש מן התיבה. חז"ל מספרים לנו שהוא לא התנהג שם כראוי, ולכן נאמר על העורב רק "ויצא". אבל ליונה הייתה שליחות, "לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה". ומדוע הוא משלח אותה בלשון של גירוש?

באמת, בשני המקרים מדובר ב'שילוּח' ולא ב'שליחות'. מטרתו של נח היא לא רק לקבל מידע על המתרחש בחוץ. הוא גם מעוניין להוציא את העורב ואת היונה לחיים עצמאיים מחוץ לתיבה. אולם יש לו לנח גישה שונה אל כל אחד מהם. את העורב משלח נח סתם, אבל את היונה משלח הוא "מאִתו", דהיינו: ממקום של קרבה.

אני מבין שהוצאת העורב לא באה להשגת מטרה חיובית, אלא מפני שנח לא רוצה אותו יותר בתיבה.

אכן כן. שילוחה של היונה, לעומת זאת, לא בא כדי לסלק אותה מן התיבה, אלא כדי לפתח את הכוחות שלה על ידי השליחות בחוץ.

אני מבין שמן הסיבה הזאת העורב מאכזב אותו. הוא לא יוצא לבדוק את המצב במרחקים. לא מעניין אותו זה שנח זקוק למידע על מה שקורה בארץ. הוא מטייל להנאתו סביב התיבה בלי שום מטרה, רק: "וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ". השילוח שלו החוצה לא הביא שום תועלת.

גם את היונה מוציא נח מן התיבה לחיים עצמאיים, אולם היא באמת חדורה בתודעת שליחות, גם בלי שנח אומר לה מה היא צריכה לעשות. היא בודקת את הסביבה, ושבה אל נח עם התוצאות. פעם אחר פעם הוא שולח אותה ובכל פעם מקבל "עדכון" על מצב פני האדמה. היונה גם מחפשת עצמאות. פעם אחת היא שבה לתיבה עם "עלה של זית". עלה זה מבטא אמירה ברורה: "יהיו מזונותיי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין בדבש בידי בשר ודם". ברגע שהיונה יוצאת לחיים עצמאיים באמת ולא שבה אל התיבה החמימה, יודע נח כי מצאה לה מנוח, ומבין שניתן לשלוח בדרך זו גם את שאר יושבי התיבה.

איך זה נוגע אלינו?

לא הבנתם ש"תיבת נח" זה בית ההורים שלכם?! לא הבנתם שההורים "משלחים" אתכם לחיים עצמאיים בסניף?! לא הבנתם שזהו המבחן שלכם, אם אתם "עורב" או "יונה"?

מה המבחן?

מי שבשבילו היציאה לפעילות של הנוער זה רק לברוח מהמסגרת של הבית ולעשות כיף, אז הוא "עורב". אבל מי שבשבילו תנועת הנוער זו עצמאות של הנוער, זו לקיחת אחריות אישית, מי שבשבילו תנועת הנוער זה לחפש את השליחות שלו בעולם גם בלי שהמבוגרים יגידו לו מהי – הוא "יונה". וזה לא מקרי שדווקא היונה היא זו שנמשלת לכנסת ישראל.

וואי, זה מפחיד קצת! זה נראה קצת "גדול עלינו".

אתם באמת גדולים. מי שנמצא בתנועת הנוער מבין את ערכה של האחריות האישית. הוא לא פורץ מסגרות בשביל ליהנות מהפקרות, אלא מפתח תחושת האחריות. כאדם אחראי, עומד הוא ישירות מול הקב"ה, בלי התיווך של ההורים והמחנכים. הוא מוכן לשלם מחיר על עמידה עצמאית זו, ודווקא בה מוצא הוא את החיבור האישי שלו אל ה'. כך הוא מוצא את השליחות המיוחדת שלו בדרך לתיקון עולם במלכות ש-די.

מה שאמרת מזכיר לי אחת מזמירות השבת, שנראה כאילו ר' יהודה הלוי כתב אותה במיוחד לשבת הארגון הזאת.

לאיזה שיר אתה מתכוון?

יום שבתון, אין לשכוח,

זכרו כריח הניחוח.

יונה מצאה בו מנוח,

ושם ינוחו יגיעי כוח.

בראשית פרק כח: (ה) וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל־לָבָ֤ן בֶּן־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו.