תקווה חדשה אין כאן. בזה, לפחות, אין לי ספק; גם לאחר שצפיתי בנאום הפרישה של גדעון סער מן הליכוד.
הוא ניסה להישמע מאוד ממלכתי, אבל כל העת לא יכולתי שלא להיזכר שהוא, למעשה, התמודד במסגרת הליכוד נגד בנימין נתניהו. כלומר, לא היו לו השגות על דרכה של המסגרת המפלגתית שבה הוא נמצא. הוא רק רצה להחליף את מי שעומד בראשה וללכת באותה הדרך.
המהלך לא צלח בידו וכמו אחרון התגרנים בשוק הוא הודיע שאם לא נותנים לו להנהיג הוא פורש כדי שהוא יוכל להשתין מחוץ לאוהל פנימה.
וזאת האמת לאמיתה. סער הצטרף למחנה "רק לא ביבי", לא על רקע של חילוקי דעות אידיאולוגיים. לא מצאתי כאלה בנאומו. לא שמעתי אותו אומר, למשל, שההחלטה לבנות בגבעת המטוס בירושלים היא טעות או שצריך בכלל לחדול מבנייה ביהודה ובשומרון כדי שלא יסוכל, חלילה, רעיון "המדינה הפלשתינית". גם לא שמעתי אותו מתנער מן הרעיון להביא ארצה מיליוני חיסונים כדי להילחם במגיפה הנוראה.
למעשה, כל מה שהיה לסער באמתחתו, בעת נאומו, היא שנאה נטו. בלתי מוסברת. חולנית, לטעמי, מכל זווית שבוחנים אותה. וזה העניין, אם מתייחסים לכתבי האישום, שאין בהם דבר, למיטב שיפוטי, לבד מעובדות שאין להן בסיס בחומר הראיות - וכבר אמר אחד השופטים היושבים בדין שהוא רואה יער בלי עצים - מי שמבקש להנהיג את המדינה, אסור לו לנטוש ערכים בסיסיים שמקובלים בכל מדינה דמוקרטית. חזקת החפות היא ערך כזה. ולכן, לקרוא לאדם מושחת, רק בגלל שפרקליטות המדינה החליטה שיש בידה ראיות מספיקות כדי להשיג הרשעה, זאת רדידות שאין פסולה ממנה.
אז נכון שיש עיתונאים שכבר מברכים על המהלך ויש סוקרים שכבר העניקו לסער מספר דו-ספרתי של מנדטים, אבל בכל אלה לא סגי. סער יצטרך להתמודד עם לא מעט פוליטיקאים שכבר נמצאים במחנה "רק לא ביבי". יאיר לפיד, לדוגמה, נמצא שם לא מעט שנים. זה מעולם לא קירב אותו לעבר הפסגה שבה הא חפץ; זאת, כיוון שריקנות אידיאולוגית לא יכולה לשמש בסיס לניצחון בבחירות.
וזה הדבר: לעם היהודי, בניגוד לעמים אחרים, להתרשמותי, יש מעטפת אידיאולוגית אמיצה. בזכותה, הוא שמר על זהותו בגלות ובשמה הוא חזר למולדתו העתיקה. אין עוד עם שדומה לו בעניין זה. הרעיון הציוני בוער בעצמותיו – והוא זה שהוביל מיליוני יהודים לחזור לארץ התנ"ך.
אינני אומר, שסער או לפיד או אביגדור ליברמן או כל שאר מתפקדי מחנה השנאה לביבי אינם ציוניים או שהם לא אוהבים את ארץ ישראל. מה שאני אומר הוא ,שהדרך לכיבוש השלטון לא יכולה להיות מרופדת רק בשנאה עיוורת למי שמכהן באותה העת ליד הגה ההנהגה. הציבור היהודי החכם, האוהב את מולדתו, לא רוצה במנהיגים שעגלתם ריקה מתוכן.
צירוף עוד רמטכ"ל למעגל הפוליטי לא יועיל. גם השינוע של המהלכים האנרכיסטיים שבהן נוקטות תנועות כאילו-ליברליות, פרוגרסיביות בעיני עצמן, בארה"ב לעבר ישראל יסתיים במפח נפש. כדי להביס את בנימין נתניהו יצטרכו כל המנהיגים-בעיני-עצמם, כמו נפתלי בנט או סער, להראות לציבור הבוחרים במחנה הימין שהם היו עושים את הדברים אחרת; וזה, לדעתי, לא יכול לקרות. המקום שבו נמצאת ישראל כיום, איש לא יכול היה לשער לפני עשור שניתן להגיע אליו.