"עברית רב-מגדרית" – גם אצלנו?

לפני זמן מה הוזמנתי להשתתף בהשתלמות מקצועית הנוגעת לאחד מעיסוקיי, השתלמות המיועדת לציבור מגוון שרובו שומר מצוות.

להפתעתי, במהלך ההשתלמות ראיתי שוב ושוב את השימוש במה שמכונה "עברית רב-מגדרית", כמו "א.נשים, אתם.ן" וכדו'. לאחר מספר פעמים החלטתי שלא להבליג, ובאחד מימי החנוכה שלחתי לאחד המארגנים את המכתב הבא.

ל... שלום וברכה.

ברצוני לשתף אתכם בתחושה מאוד לא נעימה שיש לי פעם אחר פעם, והיא נובעת מן השימוש במה שמכונה "עברית רב מגדרית".

בעברית תקנית, לשון זכר רבים כוללת גם גברים וגם נשים, וכאשר כותבים בלשון יחיד וחוששים מטעות משתמשים בלוכסן (סלש), כמו: את/ה וכדו'.

לראשונה פגשתי את השימוש בנקודה במקום הלוכסן בטופס המקוון של ההרשמה להשתלמות. הערכתי שקיבלתם טופס מוכן מגורם אחר ושהדבר היה בשגגה, ולכן הבלגתי על תחושת אי הנוחות ונרשמתי. לאחרונה ראיתי שתופעה זו חוזרת על עצמה שוב ושוב, ומתבטאת בין השאר בחומרים שונים שנשלחים אלינו.

בדקתי בגוגל מהי משמעותה של העברית הרב-מגדרית ומצאתי מאמרים של פמיניסטיות קיצוניות וארגוני להט"ב, שיש להם אג'נדה מאוד מאוד ברורה ומוצהרת, לשנות את התודעה של כולנו באמצעות שינוי של השפה. הם טוענים שהעברית התקנית מקדמת דיכוי של נשים בידי גברים, ולכן יש לשנות אותה.

הם גם טוענים שיש לא רק גברים ונשים אלא עשרות מצבים מגדריים שונים, שהנקודה באה להכיר בהם. מסיבה זו הם מתנגדים לשימוש בלוכסן, המבטא תפיסה בינארית, בה יש רק זכר או נקבה, כאשר הנקודה באה להכיר ברצף של זהויות מגדריות דינמיות. הנקודה גם פחות בולטת, ולכן היא מטשטשת את השוני בין המינים ומקדמת שוויון מוחלט.

למותר לציין כי להעליל על לשון הקודש שלנו – בה נתן לנו הקב"ה את התורה ובה דיברו נביאי ישראל, חז"ל וכל אבות אבותינו – שהיא שפה "דכאנית", זה מבייש את כולנו. גם הניסיון לשנות את השפה, באופן תמים כביכול, כדי לכבד נשים או אנשים שונים, במטרה להנדס את התודעה שלנו – צריך לקומם את כולנו. הניסיון לפרק ולטשטש את הזהות המינית של כולנו – נשים וגברים כאחד – בא במגמה לשנות את הסדר החברתי מן השורש. המגמות הקיצוניות הללו הן הרסניות, גם אם אלה שאוחזים בהם מתכוונים לטוב ומדברים בשם ערכים נעלים של כבוד האדם והכלת השונה.

בשביל לתת כבוד לנשים, אין צורך בשום שינוי רדיקלי. השימוש בלוכסן מספיק לשם כך. וזה גם בסדר לכתוב בלשון זכר סתמית כאשר הכוונה היא לשני המינים, כי כך מדברים וכותבים בעברית.

אני מניח שהשימוש שלכם בעברית הרב מגדרית בא בתום לב ומתוך רצון כן לכבד את שני המינים. ואני מקווה שפנייתי אליכם תסייע למודעות לבעייתיות שיש בכך ולחזרה לעברית התקנית.

חג החנוכה מבטא את זקיפות הקומה של המכבים, שחיו ופעלו כאן בארץ ישראל, מול הגל ההלניסטי ששטף את כל העולם התרבותי של אז; ואנו מצפים מעצמנו ללכת בדרכם תוך שמירה על זהותנו היהודית, המינית והאנושית.

בברכה, ובהערכה רבה לעבודה המקצועית שלכם.

עזריאל אריאל

אחד המארגנים חזר אלי לאחר כמה ימים בשיחת טלפון. השיחה התקיימה ברוח טובה ומתוך כבוד הדדי. התברר שבאמת השימוש בצורת הכתיבה הרב-מגדרית נעשתה בתום לב, והסכמנו לחזור להשתמש בעברית תקנית.

גם פנייה לאקדמיה ללשון עברית אישרה את טענתי, שמה שמכונה "עברית רב מגדרית" אכן אינו שפה תקנית והאקדמיה מתנגדת לכך. בן שיחי גם אמר לי שהעריך מאוד את הכנות, הישירות והנחרצות של המכתב, שלא ניסה להיות תקין פוליטית או להתייפייף.

אכן לקחתי על עצמי סיכון. שלחתי את המכתב לאדם שאינני מכיר, ויכולתי "ליפול" על אוזניים אחרות לחלוטין, של מי שאוחזים בתפיסות פמיניסטיות קיצוניות, שהיו מגלגלים אותי מכל המדרגות תוך כינויי גנאי חריפים, כמו: "חשוך", "חומייניסט" וכדו'. אבל החלטתי שלא נכון לפחד להיות קנאי, כל זמן שקנאות זו מתנסחת בשפה עדינה ומכבדת, תוך זהירות שלא להאשים איש באשמת שווא ומבלי להשתמש בביטויים פוגעניים גם כלפי מי שעלולים היו להתגלות כיריבים אידיאולוגיים.

אין לנו רשות לחשות. אנו עומדים בפני מתקפה כוללת בתחום השפה, הן במחיקת 'אבא' ו'אמא' והחלפתם ב'הורה 1, הורה 2', והן בהטמעת הכתיבה הרב-מגדרית. ניתן לראות שכאשר אנו מביעים את דעתנו בשפה ברורה ובנעימה, יש בכוחנו לבלום את הגל הזה. לא תמיד זה יצליח. אנו עומדים בפני כוחות חזקים ועתירי ממון הפועלים בכל דרך כדי לקדם את האג'נדה שלהם.

אבל ישנה חשיבות רבה בכך שנעמוד על עקרונותינו. גם אם ניכשל לפעמים, יש בעמידה האיתנה דבר שפועל את פעולתו. כל מי שפועל, גם אם הוא "חוטף בראש" לפעמים, נותן אומץ לפעול לאנשים נוספים שעד כה היו רדומים, מיואשים ומפוחדים, או שלא היו מודעים מספיק למה שמתרחש מתחת לפני השטח. אם הציבור האמון על ערכי המשפחה היהודיים יעמוד על שלו, הדבר יצמצם מאוד את הטמעתה של השפה החדשה, ובעיקר – את הטמעתם של המסרים הסמויים ההרסניים החבויים בה.

הכותב הוא רב היישוב עטרת במטה בנימין וראש מרכז 'אחווה' למדיניות חברתית יהודי.