פוליטיקה של יהירות

פוליטיקה של יהירות והתנשאות הייתה תמיד חלק מההתנהלות הפוליטית של השמאל הם הובילו לשנאה בלתי מתפשרת של האחר מי שלא חלק מ"המחנה"

ד"ר חיים משגב , כ"ו בטבת תשפ"א

ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגב
צילום: עצמי

פוליטיקה של יהירות והתנשאות הייתה תמיד חלק בלתי נפרד מההתנהלות הפוליטית של מחנה השמאל; אבל בכך זה לא נגמר.

מרכיבים אלה הובילו בדרך כלל לשנאה בלתי מתפשרת, לא רציונאלית, של האחר; של מי שהוא לא חלק מ"המחנה". יותר מזה, לרצון לנדות את האחר - ולהוציאו אל מחוץ לגדר.

כך אני תמיד ראיתי את "התנועה הקיבוצית"; זאת, שהולידה את תנועות הפועלים לסוגיהן השונים. משם יצאו הוגי הדעות של הזרם הפוליטי הזה שתמיד היה מאוס בעיני; אותו זרם שביקש לחזק את שליטתו במוסדות הלאומיים באמצעות בתי החינוך ל"זרם העובדים" שהיו, בפועל, לעניות דעתי, מעין גופים אינדוקטרינריים. אכן, התנועה הקיבוצית עשתה רבות לשם ביסוס האחיזה היהודית בארץ ישראל – אבל היא גם עשתה לא מעט לביזוי כל מי שלא היה חלק ממנה.

יושבי הערים היו תמיד לצנינים בעיני "תנועות הפועלים". מעמד הביניים, הסוחרים, הקבלנים, בעלי החנויות הקטנות, נחשב לחלק הפחות חשוב בעיני ברוני מחנה השמאל. הבולשביקים שהובילו את המחנה הזה לא אהבו אנשים שאינם תלויים בהם לפרנסתם.

זאב ז'בוטינסקי למד על בשרו את מה שהיום חווה בנימין נתניהו ואת מה שחווה לפניו מנחם בגין. שנאה שאין מאחוריה דבר רציונאלי. כינויי הגנאי שהודבקו לשמו בהחלט מזכירים את מה שקורה בימים אלה. אזהרותיו מפני הצפוי ליהודים באירופה נתקלו בבוז מתנשא - וכשנקרתה בפני האוליגרכיה השמאלנית ההזדמנות להאשים את תלמידיו ברצח חיים ארלוזורוב, הם לא היססו לרגע. הם פברקו ראיות – והלכו עימן עד לקצה.

מנחם בגין חווה, כאמור, את אותו הבוז, רווי השנאה, מפי פרנסי "מעמד הפועלים"; זה שהפך, לאחר הקמת המדינה, למעמד מיוחס הנהנה מכל משמני הארץ. הקמתו של ביתו הלאומי של העם היהודי שימש אותו ביד רחבה. הערבים נטשו רכוש רב - ואת רובו תפסו "מועצות הפועלים". פנקס אדום הונפק רק למי שהיה "חבר" בקסטה הפועלית – ומשם הדרך לאפליה אינהרנטית הייתה קצרה. רק מי שהחזיק בו יכול היה להתקבל למקומות עבודה ציבוריים-ממשלתיים ורק לו הייתה שמורה הזכות לקבל טיפול רפואי בקופת החולים של הסתדרות העובדים; מוסד כוחני שפועל עד היום ללא שקיפות ומשרת , לטעמי, רק את "החזקים".

מה שמוביל אותי לאחד השקרים הגדולים שבעלי עניין טורחים להפיצו בימים האחרונים לנוכח מבצע החיסונים האדיר שאותו מוביל ראש הממשלה. מערכת הבריאות המפוארת לא הוקמה בימי מפא"י. מי שהנהיג אז משטר של דיכוי וסתימת פיות לא היה מעוניין שהמוני העולים החדשים יפגעו בפריבילגיות שתנועות הפועלים נטלו לעצמם. לשם כך, הוקמו כל אותם מוסדות שנועדו רק ל"אנשי שלומנו".

הם לא היו הבסיס למערכת הבריאות הנוכחית. למעשה, תנועות הפועלים בכלל התנגדו ליצירת חוק בריאות ממלכתי. הן פחדו שהמכשיר הקושר את המוני היושבים במעברות ובעיירות הפיתוח לשכבה השולטת ללא מיצרים במוקדי הכוח יילקח מהן.

שנים רבות של דיכוי עברו על "ישראל העשוקה" עד שהמעמד השולט במשאבי הלאום הרפה מאחיזתו ואני רציתי להוסיף עוד כהנה וכהנה מחוויות הילדות שלי בתל אביב - כן, הורי לא היו "עובדי אדמה"; הם שירתו את החזון הציוני בבית המרקחת שלהם - ולספר, בין השאר, על מצעדי ה -1 במאי עם הדגלים האדומים וסמלי הפטיש והמגל, סמלים שייצגו בעיניי פשיזם ודיכוי דורסני, אולם קצרה היריעה; ולכן אומר רק זאת: יש לעשות את הכול כדי שהשנים הרעות ההן לא תחזורנה.