הצלה רוחנית או הצלה גשמית?

המאבק לא היה על ריש גלותא או על נשיא הסנהדרין. המאבק היה על עצם קיומו הרוחני של עם ישראל. תשובה לעידית סילמן.

אפי ריפקין , כ"ו בטבת תשפ"א

אפי ריפקין
אפי ריפקין
צילום: ללא קרדיט

תשובה לעידית סילמן. זה נוסטלגי, יפה ונחמד והאמת, גם קצת דמגוגי לחזור לרבן יוחנן בן זכאי. אין צורך לחפש ברשתות, גם אז היו מספיק מתנגדים למהלך ואף היום יש היסטוריונים שחושבים שהוא טעה.

בכל מקרה אין לי רצון להיכנס לדיון בסוגיית רבן יוחנן בן זכאי בהיבט ההיסטורי שלה, אלא לנסות לדייק את הדברים בהקשר שעידית מנסה ליצור באקטואליה הפוליטית העכשווית.

רבן יוחנן בן זכאי, דווקא כמו בצלאל והאיחוד הלאומי, רצה להציל את התורה, את הקיום היהודי של עם ישראל על ידי יצירת בית מדרש ושמירה על הסנהדרין כדי שהגחלת תמשיך. אותה גחלת שהחלה אצל אברהם אבינו, עבור אצל משה רבנו בהר סיני דרך הנביאים, תנאים, אמוראים, גאונים ראשונים, אחרונים ועד הדור שלנו.

המאבק לא היה על ריש גלותא או על נשיא הסנהדרין. המאבק היה על עצם קיומו הרוחני של עם ישראל.

רבן יוחנן בן זכאי לא ביקש להיות נשיא הסנהדרין (הוא כיהן בתפקיד זמן מועט בלבד) הוא ביקש ממש להמשיך את התורה. את לימודה.

כיום ישנו מאבק אדירים בין מספר אנשים הרוצים לרשת את תפקיד ראש הממשלה. לצורך השגת המטרה הזאת כל אחד מהטוענים לכתר כולל בנימין נתניהו, מוכנים להקריב את הערכים החשובים להם ביותר כדי למצוא חן בעיני אדם אבל לא בעיני אלוקים (על פי הבנתי המוגבלת).

מחפשים את הרייטניג והפופוליזם כדי לסחוף קולות ממה שקרוי המרכז האמורפי. לצורך כך אנשי ימין מתבטאים קצת בשמאלנית ואני שמאל מדברים קצת בימנית ורק בקצוות – מרץ מהצד האחד והאיחוד הלאומי מהצד השני נשארים עם האמת שלהם.

בתווך יש את הדיון כן ביבי לא ביבי. גם זה לא היה אצל רבן יוחנן בן זכאי. השאלה היתה כן או לא התורה. בן זכאי לא ביקש הצלה גשמית-גופנית של עם ישראל אלא הצלה רוחנית. תן לי יבנה וחכמיה.

זו המחלוקת בין האיחוד הלאומי (הציונות הדתית) לבין הימין החדש בראשות נפתלי בנט. צריך גם לטפל בכלכלה ואפילו לתת לה עדיפות כל שהיא אבל אסור לאבד בדרך את האמונה שלנו והעשיה שלנו למען עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל.

באים אנשים וטוענים הרי אתם לא באמת מתווכחים על ערכים, אלא על כסאות. כמה נציגים יהיו לכל מפלגה ברשימה או לפחות בעשיריה הראשונה איך זה קשור בכלל לערכים.

נורא פשוט אם אין מספיק נציגים נאמנים לערכים עליהם אנחנו רוצים להיאבק, אזי ברגע האמת כשנספור אצבעות נראה שיש חוסר. לא צריך ללכת רחוק כדי לחפש. בכל הצעות החוק האחרונות שהגיש בצלאל בענייני דת ומדינה נפתלי נעלם. לא נכח בהצבעה. למה? כי אולי זה ירגיז את המצביע הפוטנציאלי שאינו דתי-לאומי.

יש מערכה גדולה בענייני דת ומדינה, רק היום ראינו את בגץ בעניין החמץ, סעיף הנכד בחוק השבות, כשרות, גיור וכו' יש את כל הסדרת ההתיישבות, דוח אדמונד לוי מול דוח טליה ששון תיקון מערכת המשפט. מינוי 4 שופטים לבית המשפט העליון בתקופה הקרובה. כל אלו דברים של הצלה גדולה לצד הכלכלה לא במקום.

אני בעד נפתלי בנט להנהגת המדינה. האם זה הדבר הכי חשוב כרגע? האם זה דוחה את כל שאר הבעיות שחלקן מהותיות ממש לקיומו הרוחני של עם ישראל בארץ ישראל? התשובה שלי היא לא. אי אפשר לדחות את הטיפול. צריך כאן ועכשיו.

הכותב: אפי ריפקין תושב גוש עציון, חבר הנהלת מפלגת הציונות הדתית