לא מתנצל - הרב עמיחי אליהו מגיב למוטי קרפל

שש שנים עברו מאז לבש נפתלי בנט תבע בסדרת סרטונים את מטבע הלשון "לא מתנצלים".

לפעמים נראה ששום דבר לא השתנה בצורך של אנשים בציונות הדתית להתנצל על מי שהם ומה שהם מייצגים. להסתיר את הערכים שלהם תחת מסכה שתהיה מקובלת יותר בתקשורת הישראלית.

עבר שבוע מאז מאמרו של מוטי קרפל שטען "שהדתיים בעצם הווייתם מסתירים את האור של תורת ישראל" ואני קורא שוב ושוב את הכותרת הזו ותוהה לעצמי בקול: 

אם זה מה שחושבים אנשי הרוח בציבור הדתי לאומי, מה יחשוב נער בישיבה תיכונית ומה המסר שעובר לנערה נורמטיבית באולפנה?

האם לדידם "הבבא סאלי",  גם הוא מסתיר לעם ישראל את האור של ה'?  האם הרב קוק שהיה לבוש בחליפה וספודיק, הסתיר את אור ה' בעולם? האם הרב דוד גרוסמן ממגדל העמק מסתיר? הרב ישראל מאיר לאו, הרב הבר זצ"ל, הרבי מליובאוויטש זצוק"ל ? אבא - הרב שמואל אליהו יבל"א?  

המסרים שאני שומע בדבריו של מוטי, הם: 

א. בני אדם, ובעיקר חילונים אינם מסוגלים לדון  לגופו של עניין או לגופו של אדם. הם צריכים שהוא לא יראה כמו שהוא נראה בכדי שיוכלו להקשיב לו.

ב. המסורת היהודית אינה רלוונטית לציבור החילוני-מסורתי במדינה. צריך לעטוף אותה בפלורליזם ופרגמטיזם שבדרך הטבע אינם יכולים להתקיים באישיות כמו בצלאל, זאת על מנת שאנשים יסכימו לבלוע את הגלולה המרה – התוכן היהודי שגם מוטי ודאי רוצה בו.

ג. עמידה על עקרונות רלוונטית, רק אם היא לא תפגע בך בקבוצות ההשפעה. אלו שהסמיכו את עצמם לקבוע מה נכון ומה לא. מה מוסרי ומה פחות. 

למרבה ההפתעה, לדעת קרפל הדרך לחבר בין ציבורים במדינת ישראל היא אך ורק בויתור יחסי על אידיאולוגיה וערכים. באמצעות טישטוש שיאפשר לציבור גדול יותר בישראל להיפגש עם ה"אור" של הציונות הדתית. משום שהדמות ה"יהודית" מאיימת כביכול על החילונים במדינת ישראל. 

בהנחת היסוד הזו מניח קרפל שהציבור החילוני במדינת ישראל - אינו מעוניין בקשר עם היהדות והמסורת. לא מוכן להיפגש עם דמויות עם מראה "תורני", כי האור מגיע דווקא דרך דמויות "חילוניות".

אלא שגם אם קיים ציבור קטן שכזה- הציבור החילוני שאני מכיר שונה לגמרי: יש לו כבוד למסורת ויש לו סקרנות ואהבה ליהדות וילמדו על כך שיעורי התורה המתקיימים גם בצפון תל אביב והם מלאים עד אפס מקום ולמרבה ההפתעה מוסרי השיעורים עטורים בזקן וחלקם חובש אפילו כיפה שחורה. 

בנוסף ישנה במאמר אקסיומה שיש סתירה בין פרגמטיזם ומקצועיות להיותך איש תורה. לא זו בלבד שבצלאל הוכיח בשנות כהונתו בכנסת שהתאוריה הזו אינה נכונה. הוא הוכיח מקצועיות ויכולות פרלמנטריות יוצאות מהכלל.  

ההנחה הזו במובן מסויים היא נבואה שמגשימה את עצמה, במקום לייצר מחויבות עמוקה יותר אצל אנשי התורה, היא מזמינה כלפינו ובקרבנו בינוניות. 

לכן - לא זו בלבד שאני לא מקבל את הגישה הזו (של קרפל);  להבנתי כאן טמון הבסיס לשבר הזהותי הקיים בציבור שלנו, השבר הזה מתבטא ב :

1. חוסר היכולת לעמוד על הערכים שלך ולהילחם עליהם . לכן אתה תמיד מוצא את עצמך בעמדת ה"מתנצל" כפי שזיהה זאת נפתלי בנט בעבר.  וכך ראינו זאת בגוש קטיף, בעמונה, ובאירועים רבים נוספים.

2. הנוער שלנו בחלקו הגדול אינו  מחובר לרעיון הציוני דתי ואין לו מושג אמיתי מה זה בעצם אומר. בין היתר בגלל הטשטוש, החולשה הרוחנית והוותרנות שמולבשים בכסות פסיאודו רוחנית. אף אחד לא מוכן להתחבר לפראיירים.

3. ממילא נוצרת המערכה הבאה: חוסר היכולת להקים מחנה פוליטי אפקטיבי שידבר בשם אותם ערכים. כולם נפוצו לכל עבר ונותרו כמה כותבי מאמרים שחושבים שהציבור יתכנס סביב רעיונותיהם היפים.   

אני לא כופר בצורך שמעלה קרפל- לגשר בין שפת בית המדרש לשפת הציבור בישראל, אני לא רואה שום קדושה ביצירת חסמים שאין בהם צורך. אדם לא צריך להתלבש מוזר ולדרוש מהציבור להסתכל בתוכן הפנימי ולא בנראות של הקנקן.

גם בעיני יש משמעות גדולה לנראות, יש משמעות להגשה ולמראה החיצוני. כל עוד המראה הזה משרת את התוכן ולא מסתיר אותו. כל הוא משמש לגשר ולא הופך להיות מסכה שמעלימה לגמרי את התוכן הפנימי. 

"אסתטיקה ואתיקה מזינים אחד את השני כל עוד יש בניהם איזון" (ארווין דייב)

אני גם מסכים עם קרפל, שהאור של היהדות מתגלה לא רק אצל אנשי תורה, הוא יכול להופיע גם בקרב הקיבוצניקים ואנשי מר"צ. אבל לא בגלל זה, אני מעמיד אותם בראש הרשימה שלי לכנסת.

ההתמודדות של בצלאל היא בשורה חינוכית ולא רק פוליטית. יש בה בשורה אמיתית לקבוצת איכות שאיבדה קצת את דרכה,  לא רק משום שהוא מציב מודל של איש תורה ערכי ומקצועי כלפי הנוער.  

אלא משום שהצלחה שלו תציב מודל כלפי כולנו, אנחנו שלא תמיד מספיק מאמינים בצדקת הדרך שלנו ולא חדורים להט, תשוקה ואמונה בערכים שאיתם אנחנו מגיעים לחברה בישראל.

חיבור של בצלאל עם אחרים צריך להיעשות מתוך שמירה על הזהות המיוחדת שצמחה בציונות הדתית ומתן אפשרות לאחרים להרגיש חלק מהזהות הזו.
----
אני מאמין גדול באחדות וחיבורים שווים, אבל את הערכים שלי אני לא מסתיר ועל הדרך שלי אני ממש לא מתנצל.

(----בין הזיוף לאמת
בין כל מה שחי למת
ישנה אהבה
והיא תתעורר ותיגע
והיא תנצח----)