במאמר ארוך ומפולפל דן הר"ז קורן בנושא העליה להר הבית מזוית בלתי צפויה: האם יש בעליה להר הבית משום קריאת תיגר על סמכותם של חכמי הדור?
ומסקנתו היא נחרצת: העולים להר הבית, אף שהם עולים רק למקומות המותרים ללא ספק ובטהרה כהלכה ומתוך מורא מקדש – הם קוראים תיגר על סמכותם של חכמי הדור. ולא נחה דעתו עד שהוסיף לומר שהיא חמורה יותר מחורבן בית המקדש! אוי לאוזניים שכך שומעות!
אני מבקש להתייחס לדברי הרב דווקא מההיבט ההלכתי של השאלה האם מותר/אסור לעלות להר הבית, ומהו נימוקם העיקרי של 'חכמי הדור' האוסרים, לדעת הרב.
לפני כן, אקדים ואומר, שהר"ז קורן הוא הוא החוקר התורני החשוב בנושא הר הבית והמקדש. ואני אומר את הדברים כתלמיד שלמד מפיו את הנושא במשך כ-6 שנים בכולל 'בית הבחירה' שבכרמי צור. הרב כתב ספר חשוב בשם 'חצרות בית ה' לפני שנים רבות, עוד בהיותו ר"מ צעיר בישיבתו של הרה"ג דב ליאור שליט"א שהוא מגדולי הפוסקים בדורנו וכתב תשובות רבות בספרו שו"ת 'דבר חברון' ח"ג להתיר את העליה, והוא בעצמו מן העולים.
והנה, הר"ז קורן מוכיח בספרו שהסלע מתחת לכיפת הזהב [או בשמה הראוי 'כיפת הסלע'] היא 'אבן השתיה', שהיתה בקודש הקודשים בבית המקדש! וזאת גם על-פי מסורת הדורות כפי שכתה רבנו הרדב"ז בתשובתו המפורסמת בנדון, וגם על סמך המחקרים והמבנה הטופוגרפי של הר הבית הוא הר המוריה! ראה גם מאמרים שהרב כתב בחוברות 'מעלין בקודש' שבהוצאת כולל 'בית הבחירה'.
ואמסור עדות אישית כתלמידו של הרב: פעם בסיום שיעור של הרב נגשתי אליו ושאלתי: כב' הרב, הרי אתה יודע היטב את גבולות הר הבית ואת מקום המקדש וגבולות העזרה, וברור מעל לכל ספק, שיש מקומות בהר הבית שמותר הלכתית לעלות אליהם [כמובן, רק לאחר טהרה כהלכה ומתוך קיום מצות 'מורא מקדש'] – אז למה אתה לא עולה?
והוא ענה לי בכנות: אני לא עולה כי הרבנות הראשית לישראל אוסרת, ואם הרבנים הראשיים יאמרו שמותר – אני אראה להם את המקומות המותרים ואז גם אני עולה!
והקשיתי עליו: הלא כב' הרב היה ר"מ צעיר בישיבתו של הרה"ג דב ליאור שליט"א, שהוא מגדולי הפוסקים בדורנו, והנה אתה מעדיף לסמוך על הרבנים הראשיים שהם קטנים ממנו גם בגיל וגם בתורה, והוא מתיר לעלות...?
והוא השיב לי: ומה עם כבודה של הרבנות הראשית...? כאן הסכמתי איתו ואמרתי: כולנו מחויבים לפסקי הרבנות הראשית, אבל מה נעשה שבמקרה הזה הם מורים הלכה שלא הלכה? והוא ענה: הם חוששים שאם יתירו – רבים יעלו גם למקומות האסורים!
יוצא לפי זה, שיסוד המחלוקת בין האוסרים למתירים הוא, האם יש לחשוש שבגלל העולים בטהרה, יהודים יעלו גם למקומות האסורים ויכשלו באיסור כרת החמור!
והנה, טענה זו היתה נכונה בעת שיחרור הר הבית במלחמת היש"ע בששת הימים, אז המונים צבאו על הכותל ורבים גם נכנסו להר הבית ואף למקום המקדש ללא טהרה ר"ל. ולכן יפה עשתה הרבנות הראשית שפרסמה כרוזים ואסרה באיסור גורף לעלות להר הבית.
אבל כבר לפני 20 שנים כתב הגאון הרב חיים דוד הלוי זצ"ל במאמר שהתפרסם בספר 'קומו ונעלה' בהוצאת מכון 'צומת': "...יש אמנם החוששים פן ואולי היתר הכניסה יגרור אחריו הכשלת רבים באיסור כרת, שייגררו ליכנס גם לשטח האסור...אך לע"ד אין כדאי בחששות אלה לאסור על עצמנו כניסה להר הבית, כי אלה שאינם חוששים לקדושת המקום הלא גם עתה נכנסים הם לפני ולפנים, ומי הוא המפסיד מגזירה זאת?
רק ראי ה', שליבם יוצא לעמוד במקום הקרוב ככל האפשר לאותה נקודת אור מופלאה, שבה נגלתה בעבר שכינת ה' באור בהיר, ושרויה גם בהווה, אם כי בהסתר פנים". והוא מוסיף: "חזקה על אלה הרוצים לשפוך שיחם ושיגם לפני בוראם במקום קדוש זה, שייזהרו לבל ייכשלו חלילה באיסור כל שהוא".
וכיום, ת"ל המציאות השתנתה לחלוטין, והעולים בטהרה עולים במסלול היקפי שהוא מותר ללא ספק, והם עולים עם מדריך ועם ליווי משטרתי צמוד שלא מאפשר לסטות מהדרך! ויתירה מכך: בזכות העולים בטהרה פחת מאוד מספר היהודים המחללים את מקום המקדש! ראה מאמרו של הרב יוסף אלבוים שבדק את הנושא ע"פ נתונים מוסמכים של המשטרה.
בהזדמנות זו, אני מבקש גם למחות על יחס לא ראוי מצד הרב לרב ישראל אריאל שליט"א, שהוא פורץ דרך בנושא המקדש וידיו רב לו בהפצת לימוד התורה ובעיסוק בנושא המקדש וקדשיו.
לכן, לע"ד אין כאן קריאת תיגר על סמכותם של חכמי הדור, כי רבנים רבים עולים בטהרה להר, והם זוכים להתפלל אל מול מקום המקדש במקום שהוא מסוגל ביותר לקיבול התפילות, כי כידוע השכינה לא זזה משם גם לאחר החורבן, כפסק הרמב"ם ורוב ככל הפוסקים. וגם הם זוכים לקיים את מצות 'מורא מקדש' כמובא ברמב"ם הל' בה"ב פ"ג, והוסיף: 'ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה עליו'.
ונסיים בתפילה לקב"ה, שישכין שלום במחנינו ויהיו תלמידי חכמים שבארץ-ישראל נעימים זה לזה בהלכה, ונזכה לבניין בית-המקדש במהרה בימינו. אמן.
הרב ראובן אזולאי, קריית ארבע היא חברון ת"ו