יש גבול – אבל היכן בדיוק הוא עובר? תגובה לרב עמיחי גורדין

הרב יואל קטן מגיב למאמר של הרב עמיחי גורדין על המחלוקות עם עוצמה יהודית וקורא לריצה משותפת של הציונות הדתית

הרב יואל קטן , ז' בשבט תשפ"א

יש גבול – אבל היכן בדיוק הוא עובר? תגובה לרב עמיחי גורדין-ערוץ 7
הרב יואל קטן
צילום: אתר ישיבה

אני מזדהה עם ידידי היקר הרב עמיחי גורדין שקבע שהוא מסכים עם 'עוצמה יהודית' ב-95% מהנושאים. גם אני כך.

אני גם מסכים עם ידידי הרב עמיחי שרוב ככל אנשי 'עוצמה יהודית' הם אנשים ערכיים, אמוניים, חיוביים, אידיאליסטיים ואפילו סימפטיים. אני מסכים איתו גם שהייתי שמח לארח ולהתארח עמם בסעודת ליל שבת ולהחליף דברי תורה ואפילו להתווכח קצת על ענייני מדיניות ופוליטיקה.

ואני מסכים איתו שבתוך חמשת האחוזים שאני לא מסכים איתם קיימים גם נקודות קשות וכואבות, כמו למשל ההזדהות של חלק מראשי התנועה עם הפרת חוק מאסיבית, כולל פגיעה באנשי כוחות הביטחון ועוד.

אבל אני לא מסכים עם כל הפתיח שלו, שתלה את הרצון העמוק לשיתוף פעולה גדול בתוך המחנה הציוני דתי בראש הממשלה נתניהו, ואני לא מסכים ללגלוג על ביבי ועל נציגי הציונות הדתית שהם כאילו משרתיו הכנועים. אם יש אינטרס משותף לו ולנו זה עדיין לא אומר שזהו כיוון פסול, ויש לנו אינטרס גדול לדחוף לשיתוף פעולה מקיף של אנשי הציונות הדתית כולה.

אני גם לא מסכים איתו שהגבול של שיתוף הפעולה הפוליטי, של הציונות הדתית שאינה 'בן גבירית', עם 'עוצמה יהודית', עובר בדיוק בקו של חמשת האחוזים האלו שהוא קבע. אני, בתור חרד"לי גאה, קשה לי עם יותר מחמישה אחוזים מדעותיהם של חבריי ה'לייטים', שבנושאים רבים הקשורים לתורת ישראל, למאבק על שמירת השבת הפומבית במדינה, למאבק הנחוש נגד אירגוני הלהט"בים [לא אישית נגד בעל נטיות הפוכות פלוני!], ביחס הראוי לציבור החרדי לגווניו ולגדולי התורה שלו, ועוד ועוד, אני רחוק מהם הרבה יותר, ובכל זאת מעוניין לשתף פעולה איתם פוליטית כדי למקסם את כוחנו המשותף בהנהגת המדינה.

אני אפילו לא בטוח שאוכל בלב שקט לסעוד סעודת ליל שבת עם כל אחד מהשותפים האלו, ובכל זאת הוא מוזמן למפלגה הציונית-דתית המתוכננת. מי קבע שהגבול הוא חמשת האחוזים הנ"ל? אפשר למחות בכל הכוח, בכתב ובעל פה, נגד דעות חריגות ולא מוצדקות של קבוצה זו או אחרת בתוך הציבור הציוני-דתי, ובכל זאת לשבת ביחד בבית פוליטי משותף.

אני מסתפק בהסכמה כללית על 90% מהנושאים, ואני לא קובע באופן חד צדדי שהגבול הבלתי-עביר לשיתוף פעולה פוליטי עובר בהצהרה קיצונית לא-מוצדקת זו או אחרת של ברוך מרזל, במאמר תוקפני-מדי של ד"ר מיכאל בן ארי, או בהתבטאות בוטה לטעמי של עוה"ד איתמר בן גביר באחד מהראיונות הרבים שלו בכלי התקשורת.

ארבעה שותפים אמורים להיות למפלגה הציונית הדתית המאוחדת. גם 'נועם', שליחי אנשי ה'קו' של ישיבת הר המור ובנותיה, יצטרפו בשלב זה או אחר למשאים והמתנים לקראת איחוד אפשרי, ומי יודע, אולי גם אנשי 'יחד' לשעבר שישאבו אליהם חלק מהציבור החרדי שאיבד אמון במנהיגיו הפוליטיים. בדמוקרטיה יוונית-אתונאית לכל אזרח היה הקול שלו, כל אזרח – מפלגה. אצלנו זה לא עובד כך, וטוב שכך, ואין דרך אחרת אלא למצוא מכנה משותף רחב ולהצטופף מתחת לטלית אחת גם כאשר לא מסכימים על כל דבר. ושוב - הגבול שסרטט ידידי הרב עמיחי גורדין לא מקובל עליי.

אני מאוד מקווה שבצלאל סמוטריץ', שקנה לעצמו ביושר את התואר הלא-רשמי של המנהיג הפוליטי של הציונות הדתית, וחגית משה שנבחרה ברוב גדול לראשות הבית היהודי, 'יסגרו עניינים' בפגישתם היום, ו'מפלגת הציונות הדתית – הבית היהודי' תתחיל לזוז ולפעול ולהתארגן לבחירות הקרבות והולכות.

אני מאוד מקווה שהשלב הבא יהיה לצרף לגוש המאוחד (לאו דווקא למפלגה אחת ממש) גם את 'עוצמה יהודית', למרות משקעי העבר ההדדיים. אני מתפלל שאחרי זה, או לצד זה, יצטרפו גם נציגי 'נועם' לגוף המשותף הזה, שזמנו לקום כבר הגיע מזמן, ומי יודע אם לא יצטרפו אליו גופים אחרים – כולם תחת הכותרת של הציונות הדתית המאוחדת.

אין לי ספק שלאחר מכן אפשר יהיה למצוא מנגנון של רבנים ואנשי ציבור שיקבעו את סדרי הכיסאולוגיה, שאינם חשיבות פחות מהאידיאולוגיה. אני מאחל מקרב לב הצלחה רבה גם למפלגת 'ימינה' ולבנט אישית, אך לדעתי הם כבר לא חלק אורגאני מהציונות הדתית, ועל שתי המפלגות האלו לרוץ במקביל. ואני מקווה שההצלחה הפוליטית הצפויה של הגוש הציוני-דתי תזיז את עם ישראל בעזרת ה' קדימה, ותהיה פתח לשלום גדול בתוך הציבור שומר המצוות שיקרין הלאה על כל הארץ ועל העולם כולו.