מי ששתק, והרבה מידי שתקו, כאשר בג"ץ הסכים להתערב בקודש הקודשים של צה"ל, בשיבוץ הקרבי ליחידות הלוחמות, באותה עתירה הזויה ופרוגרסיבית המכונה בג"ץ המטכ"ליסטיות, אוכל את הפירות הבאושים כעת, כאשר בית המשפט מרשה לעצמו להתערב בדבר זוטר הרבה יותר, כמו שאלת הדחת קצין שטעה. איפה היה אז כוכבי, איפה היה גלנט ואיפה היה בנט, כולם שתקו כמו דגים כשזה היה פחות נוח לדבר, אבל תכל'ס הרבה יותר חשוב.
מענין שכאשר פסיקת בג"ץ זורמת עם האג'נדה, גם צה"ל זורם איתה די בשמחה. אליס מילר שכופפה את צה"ל דרך בתי המשפט היא עד היום לא פחות מדמות מעוררת השראה בפרסומי חיל האויר, מודל לחיקוי ודוגמא. מי שגלגל עיניים אז, שלא יתפלא שבית המשפט מתערב גם היום.
ובכלל, מה לכם נגד פסיקת בית המשפט? התערבו לכם בשיקול הדעת? פוגעים במבצעיות? אם נשפוט על פי פרסומי דובר צה"ל השונים ועל פי האוירה הכללית שצה"ל משדר החוצה, השיקולים המנחים אותו במגוון סוגיות הם כבר מזמן לא שיקולי מבצעיות נטו, לפחות לא רק.
אם נשפוט על פי חטיבת דובר צה"ל, המבצעיות והחתירה לניצחון והכרעת האויב הם אולי ערך חשוב, אבל שולי ביותר. עמוד הפייסבוק, האינסטגרם וכעת גם הטיקטוק של צה"ל הפכו מזמן לזירה פרוגרסיבית של הבנייה מגדרית, קשקושים סתמיים וטחינה עד דק של ביצועי הלוחמות מהגזרות השונות. סיפורי גבורה, מור"קים והעצמת ערך הניצחון אאוט, נעה קירל ונובי גוד אין.
כאשר צה"ל מתקשה להסתיר את האג'נדה, כאשר ברור לכל שבשלל סוגיות המבצעיות נדחקה אחור והפוליטיקה, מאבקי המגדר וסתם נראות תקשורתית מכתיבה את המהלכים ואת המדיניות הצה"לית, הרגע בו מתערב בית המשפט נראה טבעי מאליו, וכל הבכי כרגע של בכירי צה"ל שמרגישים פתאום את הקרקע רועדת נחשבים בעיני כלא יותר מדמעות תנין.
אין אדם בצה"ל שמאמין שהכנסת לוחמות לסיירת מטכ"ל באמת טובה לביטחון, ותקדם את הסיירת להיות מקצועית יותר וקטלנית יותר. אבל צה"ל לא מעז או לא רוצה לומר את זה, וכתבים מצוטטים גורמים בצה"ל שטוענים כי 'המגוון ישפר את הביצועים' ועוד שאר חרטוטים מעין אלה. צה"ל של אייזנקוט, וגם כעת המגמה טרם נבלמה, עסק באובססיביות ראויה לציון בפתיחת כמה שיותר תפקידים קרביים עבור לוחמות, ולעזאזל המבצעיות, כנראה משום שעם מבצעיות כנראה לא הולכים לקלפי אחרי תקופת הצינון.
בתי המשפט אינם נקיים. כולם יודעים שבתי המשפט בישראל לא זקוקים לשינוי, כי אם לסוג של מהפכה כוללת ההתערבות בנוהל שכן, בהריסת בתי מחבלים וכדומה מהווים נזק לאומי, אבל אם צה"ל יחזור למסרים הפשוטים של פעם, ידבר באמת רק על משימתו - על הכרעה והשמדת האוייב, על ניצחון ועל עוצמה, יקבל החלטות אך ורק לאור הערכים הללו, יתכן שגם בתי המשפט יקחו אותו קצת יותר ברצינות ויזהרו יותר מלהתערב בסוגיות מבצעיות. זה נכון שבתי המשפט 'התחילו' בבג"ץ אליס מילר הידועה. אבל בסבב הזה האחריות על כתפי צה"ל וחטיבת דובר צה"ל שעשו בשנים האחרונות הכל, אבל הכל, כדי שמעמדו הגבוה של צה"ל בעיני הציבור יישחק.
הבעיה של צה"ל היום אינה שהוא לא יודע לנצח, כמו שטוען האלוף בריק, אלא בעיקר אם הוא רוצה לנצח, אם הוא יודע את מי בכלל אמורים לנצח, ומה המטרה בלנצח.