הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין צילום: ללא

השבועות הללו מכונים בתורת הסוד בשם 'שובבי"ם' (ראשי תיבות של פרשיות השבוע: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים), שבועות שנועדו על פי המסורת היהודית לתיקון אישי, בעיקר בנושא צניעות.

בימים הללו – שאנו קוראים בפרשיות השבוע על יציאת מצרים – זהו הזמן לצאת מהמיצרים הפרטיים שלנו, כלומר לערוך שינויים מהותיים בחיינו; להשתחרר מפחדים, כעסים ויצרים; להפסיק להיות 'שובבים'.

התיקון המרכזי של הימים הללו הוא כאמור נושא הצניעות. בהתאם לזאת, אחד הדגשים המרכזיים בתורת הסוד הוא שהתיקון בימים הללו אמור להיעשות באופן דיסקרטי ככל האפשר.

למשל היו מגדולי ישראל שצמו בצנעא או ערכו תעניות דיבור בימים הללו. עיוותים במרחב הציבורי זקוקים כמובן גם הם לתיקון אולם ב"ה ישנם זמנים רבים שאנו מתנדבים להכות על חזם של האחרים; בימי השובבי"ם אדם אמור להתעסק בעיקר עם חטאיו שלו, וגם זאת בצנעא. יש ביטוי של חז"ל: "חציף מאן דמגלי חטאי ברבים" (חצוף מי שמגלה את חטאו ברבים); כל אדם עומד מול אביו שבשמים ומכה על החזה של עצמו.

העיקרון הזה נכון בעיקר ביחס לעיוותים ציבוריים שאין לנו באופן אישי את היכולת לשנותם. הכעס המוצדק כלפי מגזרים מסוימים באוכלוסייה שלא מקפידים על הוראות הקורונה, צריך גם הוא להיות תחת כללי תקופת השובבי"ם. תפקידם של אנשי התקשורת הוא להתריע בפני הציבור; תפקידם של אלה שיש להם השפעה במקומות הרלוונטיים הוא למחות (לא בטוח שקללות ברשת החברתית כלולות בכך); תפקידם של השוטרים הוא לאכוף ביד חזקה; אולם לרובנו – שאיננו לא מאלה, לא מאלה ולא מאלה – ראוי בימי השובבי"ם (ובכל השנה) לעסוק פחות בכעס ובהטחת אשמה באחרים אלא להוסיף טוב ותיקון בגזרתנו.

הקורונה תעבור עוד מעט בעז"ה, ובבא העת כל אחד וכל אחת מאיתנו ייתן את הדין לפני אבינו שבשמים כיצד הוא תיפקד בתקופה הזו. בינתיים אנחנו נתקן בצניעות את השובבו"ת שלנו.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו