בנוהג שבעולם, עשרות גרפים וטבלאות בצבעים וצורות שונים הם לא מראה שכיח בפסקי דין של בית הדין הרבני. בטח שלא קישורים למחשבונים אינטרנטיים, מחקרים של פורום קהלת ומושגים סבוכים מעולם הסטטיסטיקה.
לכן, כשכל אלו הופיעו בפסק דין שכתבו הדיינים הרב אוריאל אליהו והרב משה חביב מבית הדין האזורי בנתניה, היה ברור שהוא יעורר תשומת לב לא מעטה בעולם הדיינות, לצד חוסר הסכמה של רבים מהדיינים.
הסיבה המהותית לסערה שהתחוללה סביב פסק הדין לא נוגעת כמובן לטבלאות או לצבעים, אלא נעוצה בשאלה הנפיצה שהוא מעלה ובמסקנות מרחיקות הלכת שלו. לפני הרכב בית הדין בנתניה, שבראשו עמד הרב יצחק רפפורט, הגיעה תביעה של בעל גרוש להפחית משיעור המזונות הזמני שנקבע לו בעת הגירושין בעבור שלוש בנות קטינות שחיות עם גרושתו. בשביל הרב אליהו הייתה זאת הזדמנות לשאול שאלה, שמרוב פשטותה כנראה לא נשאלה עד היום: על סמך מה קובעים את שיעור המזונות לכל ילד?
מתברר שבמהלך השנים השיעור נקבע ושונה בהחלטות שיפוטיות ועל סמך שיקול דעת של שופטים, אך מעולם לא יוסד על נתונים מדויקים. בנקודה הזאת יצאו הרבנים אליהו וחביב לבירור מעמיק ומרשים, שהתבסס על נתונים שסיפק מחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. תוך כדי מעקב אחרי הנתונים הם גילו מחקר מקביל שמנהל פורום קהלת לכלכלה בדיוק בשאלה הזאת, שכולל גם תוכנה שמחשבת את שיעורי המזונות לילד על פי שקלול של כמה נתונים. הדיינים לא עצרו בזה והסתייעו בנתונים של ארגון 'מקימי' המסייע למשפחות בניהול כלכלת הבית ובמחקר נוסף שערך פרופ' ויליאם קומונור בשאלה הזאת בשביל בתי המשפט בארצות הברית.
המסקנות לא איחרו לבוא. הדיינים אליהו וחביב הגיעו למסקנה שהסכומים שנפסקים כיום למזונות מתעלמים מהעשירון שאליו משתייכת המשפחה, מההפחתה בהוצאות לילד ככל שמספר הילדים גדל וממוצרים ושירותים שהאם משלמת בשביל עצמה בכל מקרה.
לפי שיטתם, תשלומי המזונות צריכים להיות פחותים בעשרות אחוזים בכל תיקי הגירושין, ולמעשה נדרש שינוי תפיסתי כולל בבתי הדין. בהתאם לתחשיבים שקבעו, פסקו הרבנים אליהו וחביב בשני מקרים שונים שבאו לפניהם על הפחתה מסכומי המזונות החודשיים שנקבעו לכתחילה לאב הגרוש, זאת בניגוד לדעת אב בית הדין, הרב רפפורט.
"גזירת המזונות מטבלאות שגויה הלכתית"
פסק הדין הזה היה מעשה אמיץ של השניים, וזאת בלשון המעטה. הרבנים אליהו וחביב הם פרי סבב המינויים האחרון בבתי הדין, קרי לפני שנתיים וקצת. שניהם בוגרי בתי מדרש ציוניים – הרב אליהו עמד בראש כולל הדיינות בעינב והרב חביב לימד בישיבה בבית אל – והם נבחרו במשבצות הדיינים הסרוגים במסגרת הדיל המסורתי שהובילה שרת המשפטים דאז שקד. תקופה של שנתיים על כס הדיינות נחשבת לקצרה מאוד, ופסק דין מהפכני שכזה, שלמעשה מטיל מידה מסוימת של דופי בפסיקות בתי הדין בענייני מזונות לאורך השנים, עורר באופן טבעי התנגדות.
זה התחיל בבית דין מקביל – בית הדין האזורי בתל אביב. הרכב של שלושה שדן שם בתיק מזונות אחר לא יכול היה שלא להתייחס לחידוש המסעיר בפסק דין משלו. הרב דניאל כ"ץ, דיין סרוג מעט ותיק יותר, הקדיש בפסק דינו דברי ביקורת חריפים לחידוש של הרבנים אליהו וחביב. "לאחרונה באו דיינים חדשים בודדים הטוענים שיש להפחית את המזונות עד מאוד", כתב בפסק הדין. "בית הדין דוחה מכול וכול את הגישה הזו, וקובע שבטעות יסודה. התבטאותם על רוב דייני ישראל אינה ראויה וכבר אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'חכמים היזהרו בדבריכם'".
הרב כ"ץ ממשיך ומתייחס לגופו של עניין, כשהוא טוען שלא נכון לחשב רק את המחירים ה"יבשים" של מוצרי הצריכה הדרושים לכל ילד. "פסיקת מזונות לילדים אינה לפי השיעור המינימלי ביותר בו ניתן לכלכל ילד. השאלה שונה לחלוטין, והיא ההוצאה המקובלת היום בפועל במשפחה עבור ילד. נתונים אלו ידועים לדייני בתי הדין הרבניים הן כבעלי משפחות בעצמם והן כאנשים החיים בציבור. הם מכירים ויודעים היטב כמה היא ההוצאה למשפחה החיה בישראל, ועל יסוד זאת נקבעו הסכומים המקובלים והמותאמים בדרך כלל גם לכל מקרה לפי מאפייניו הייחודיים".
הפוטנציאל השנוי במחלוקת של פסק הדין לא נעלם גם מעיני עורכי הדין של האימהות בשני התיקים המדוברים. בשני המקרים הגישו האימהות תביעה לבית הדין הגדול לערעורים בירושלים בבקשה לבטל את ההפחתה שקיבלו האבות ולהחזיר את שיעור המזונות לרף הקודם. מה שסיבך עוד יותר את פסק הדין של הרבנים אליהו וחביב הוא העובדה ששיעור המזונות נקבע על ידי הרכב אחר קודם לכן, ושלבני הזוג היה גם הסכם קדם־נישואין שקבע את שיעור המזונות במקרה של גירושין. שני הגורמים האלה יצרו קשיים פרוצדורליים לקיומו של פסק הדין, עוד הרבה לפני שעיקר החידוש שלהם יועמד כלל לדיון ולהכרעה של בית הדין הגדול.
ואכן, בתיק הראשון שהונח לפני בית הדין הגדול דחו הדיינים בראשות אב בית הדין הרב דוד לאו את ההפחתה של בית דין קמא וקיבלו את הערעור, אך עשו זאת בנימוקים של סדרי הדין. "בית הדין יוכל להביע את עמדתו ההלכתית־משפטית בנושא בתיק אחר, כשיתבקש ליתן פסק דין עקרוני וראשוני בתביעת מזונות ולא בהפחתתם", כתבו הדיינים אל עמיתיהם מבית הדין בנתניה. "אין הדעת סובלת את האפשרות שדייני ההרכב נשוא הערעור יבטלו וישנו את כל פסקי הדין למזונות בבית הדין האזורי שבו הם יושבים, רק משום שהם חושבים אחרת מקודמיהם".
אבל בית הדין לא הסתפק בכך, וכבר הכין את הקרקע לבאות. "מכל מקום", רמזו הדיינים, "לא נימנע מלומר שהקביעות שנקבעו בפסק הדין נשוא הערעור סותרות את ההתנהלות המקובלת בבתי הדין זה עשרות שנים, מונעות מהילדים את צורכיהם הבסיסיים ויכולות להעמיד את הילדים בסכנת רעב של ממש". בתוך פסק הדין הבטיחו הדיינים כי בעתיד יתייחסו לטענות המרכזיות של הרבנים אליהו וחביב. ההבטחה הזאת הגיעה למימושה בפסק דין שהתפרסם לפני שבועיים.
היה זה התיק השני שבו הפחיתו הדיינים מנתניה את סכום המזונות לאב. הפעם ישבו בבית הדין הגדול בירושלים שלושה דיינים אחרים – אב בית הדין הרב דוד לאו, הרב מיכאל עמוס והרב אליעזר איגרא. פרט לכך שנוכחותו של הרב איגרא בהרכב מעצימה את המימד הפנים־סרוג של הוויכוח הדייני, מעניינת גם העובדה שהוא דוד של אשתו של הרב אליהו, אבי החידוש. אחרי פרסום פסק הדין הזה כבר לא נותר מקום לספק באשר לעמדת שכבת הדיינים הוותיקה בעניין הפחתת שיעור המזונות.
"סכומי המזונות שמקובל לפסוק בבתי הדין והמקובלים בהסכמים הנפוצים אינם מופרזים", קבעו הדיינים נחרצות. "הטבלאות שעליהן ביקש בית דין קמא להיסמך בבואו לקבוע את שיעור המזונות הראוי אינן משקללות את כל הסעיפים שיש להביא בחשבון בפסיקת מזונות. בחלק מהאמור בהן אף לא מובאים בחשבון הבדלים בין העלות המתווספת בגינו של ילד להוצאותיהם של הוריו הדרים יחד לבין העלות המתווספת בגינו להוצאותיה של האם הדרה עם הילד לבד".
פרט לבעייתיות בחישוב, דחו הדיינים גם את ההנחה שכל תוספת שמשרתת גם את האם צריכה להיות מושתת עליה. "גזירת המסקנות בנוגע לחיובי המזונות מטבלאות אלה שגויה הלכתית, שכן הוצאות המשמשות את האם והבן גם יחד צריכות לעיתים להיות מושתות בחלקן על מי שחב במזונות הבן אף מעבר לתוספת העלות שנגרמת מהן לאם".
בדרך למרוץ סמכויות נוסף?
דחיית שני פסקי הדין של הרבנים אוריאל וחביב היא לא סוף פסוק. עו"ד רפי רכס, היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, מסביר כי בניגוד לערכאות האחרות במדינת ישראל, בית הדין הרבני אינו קובע "הלכות" שמחייבות את שאר הדיינים באופן מוחלט.
"להבדיל מבתי המשפט, ששם פסיקה של העליון מכפיפה את כל הערכאות שמתחתיו, בבתי הדין הרבניים הכפיפות היא רק בנוגע לתיק הספציפי שנידון", הוא מסביר. "אין כאן קביעת הלכה. בגלל שאנחנו חיים במציאות שבה אין סנהדרין ואין סמכות עליונה והכרעה ברוב, המערכת של היום מאוד מצטמצמת לפי כללי הלכות דיינים. זה אומר שבתי דין בעתיד יוכלו לקבוע שוב מזונות על פי אותו חישוב, ואפילו אותם דיינים שפסק דינם נדחה הפעם יוכלו לפסוק כך שוב. אומנם גם יוכלו לערער על כך שוב לבית הדין הגדול".
אתם מנסים ליצור אחידות בפסיקה? כי מציאות של דיינים שונים שפוסקים סכומים שונים עלולה לגרום לבלבול בציבור.
"יש שיח והידברות הלכתית כל הזמן. השיח תמיד קיים. פסקי הדין מראים שיח הלכתי חשוב שקיים בבתי הדין הרבניים. יש לנו כנסים שהדברים עולים בהם ביחד ובעקבותיהם גם יוצאות חוברות עבות כרס. יש המון שיח בנושא הזה".
גם אם החידוש נדחה נכון לעכשיו בבית הדין, לעצם השאלה שהעלו דייני בית הדין בנתניה יש חשיבות, טוען רכס. "יש כאן אמירה חשובה של בית הדין הגדול, שאומרת שזו אכן סוגיה. אני יכול לומר שהמרכז של השאלה חשוב לא רק לבתי הדין הרבניים. השאלה היא שאלה טובה, שהגיע הזמן שנגיע אליה. במשך שנים רבות, מאז קום המדינה, פוסקים בתי המשפט מזונות, והגיע הזמן לתת לזה קריטריונים ברורים - על סמך מה?".
סערת המזונות שמטלטלת את בתי הדין הרבניים לא נעלמה מעיני משרד המשפטים, שהתעורר בתורו לבצע הליך בירור דומה לזה של הרב אוריאל אליהו מול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מסתבר שבעתיד עוד נשמע על הסוגיה הנפיצה, שמשפיעה באופן קריטי על חייהם של המוני גרושים וגרושות ועל חיי ילדיהם, וייתכן שזו תהפוך לסוגיה נוספת של התנגשות בין בתי הדין הרבניים למשרד המשפטים ובג"ץ. נכון להיום נראה כי המיינסטרים בבתי הדין הרבניים מעדיף להשאיר את המרחב והגמישות בפסיקת גובה המזונות בידי הדיין המקומי ולא להסתמך על מחשבונים שרירותיים.