אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: iStock

כמות האירועים הבלתי נתפסת בחודשים האחרונים, גניבות נשק ואמל"ח, אבנים ובקבוקי תבערה שמושלכים על חיילי צה"ל מטווח קצר, קצינים ולוחמים שאינם מתפעלים אירוע פשוט ודחפורי אויב המפצחים אתר מורשת יחיד במינו, כולם כאחד מוכיחים שוב את טענת אוקלידס, וכי בין כולם עובר קו אחד ברור ובוהק – איבדנו את המשילות, את ההרתעה ואת הכבוד העצמי.

'נפלה אימתכם עלינו, נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם, ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם', אמרה רחב מיריחו לשליחי המצביא יהושע בן נון, שכעת ודאי מתהפך בקברו כאשר בני ישמעאל מחריבים את המזבח בהר עיבל, ומלבד כמה סטטוסים וציוצים, אין פוצה פה, אין מצפצף.

דובר צה"ל אוהב להרדים, להסיר אחריות ולדווח על כל אירוע כאירוע נקודתי ש'לא משקף', 'יתוחקר והמסקנות יילמדו'. אבל כאשר מתגלה מקרה ועוד מקרה, ואחר כך עוד אחד ועוד אחד – מתברר שלא מדובר בחולי ספורדי אלא במגפה, ובמגפה כמו במגפה – לא ממשיכים כרגיל אלא שולפים את כל התותחים הכבדים, את הארטילריה, השריון והחי"ר.

יש לצאת למבצע חומת מגן חדש, לא פחות, מבצע יעיל ועוצמתי להשבת המשילות ביהודה ושומרון, הגליל והנגב. המחבלים שאיבדו כל יראה מחייל צה"ל, שבתורו חושש לפעול מפני אימת המשפטנים חקירות המצ"ח, וחדלות מקבלי ההחלטות – יחששו רק אם בעל הבית ישתגע. למלחמה כללים משלה – וכאן יש להכריז מלחמה של ממש על משליכי הבלטות, בקבוקי התבערה ושודדי הקרקעות וההיסטוריה היהודית ביהודה ושומרון, מלחמת חורמה בפרוטקשן, בברוני הסמים בנגב וקרטלי המכוניות הגנובות בפזורה הבדואית, וכמובן מלחמה בהפקרות סביב בסיסי צה"ל שאותה לא ניתן להסביר בשום דרך, ואין לכך כל תירוץ מלבד ההסבר הפשוט, הכואב להחריד: חיילי צה"ל כבר לא מפחידים את הפורעים שמוגנים על ידי מטרייה משפטית וממשלה והעומד בראשה שנוקט כבר חמש עשרה שנה באותה שיטת 'מצליח' – לא לעשות דבר ולקוות שהדברים יסתדרו על הצד הטוב עד יעבור זעם הבחירות או יתחלף סדר היום הציבורי. אם יש צורך, נכתוב פוסט, נצלם סרטון או נבטיח הבטחות, זה תמיד עוזר.

יש רגעים בהם עם צריך להתעורר ולעמוד על חייו, על כבודו ועל עתידו. זה נכון בשעת מגפה, בה מגיע הרגע שיש לדחוף חזק מטפחת בפיות של המשפטנים מגדירי המוסר ולהדיר רוצחים שקטים מסרבי חיסונים מהקניונים, ממערכת החינוך, מבתי הכנסת ומאירועי התרבות ולמחוק תכנים מהרשת החברתית. עם כל הכבוד לזכויות הפרט, זכויות הכלל ובהן הזכות לחיים ולבריאות הציבור גוברת.

אבל הקורונה כאן כדי ללכת, ואילו מחלת, מגפה יש לומר, חוסר המשילות וההפקרות מצד הפורעים הערבים והבדואים מתעצמת במקדם הדבקה מבהיל, היא כאן כדי להשאר, ושום חיסון לא יועיל.

במלחמה כמו במלחמה, יש להעמיד את אנשי המשפט במקום הראוי ולתת לאנשים בשטח לעשות את העבודה. פולשים למחנות צה"ל יבינו טוב יותר כאשר ייענו באש חיה. האויב התוקף את חיילינו באבנים ובבקבוקי תבערה מטווח אפס יחשבו אולי פעמיים כאשר יתחרו עם כוחו של כדור 5.56. את המנהל האזרחי העלוב והכושל יש להחליף בפלוגות צה"ל ומג"ב שישהו בשטח, יחרימו וישמידו כלים כבדים וציוד הנדסי שמשמש יום יום כלי בידי האוייב לגניבת ארצנו. במלחמה כמו במלחמה יש קודם כל להפנים ולעכל את התובנה שיש כאן אוייב, שונא ולא אוהב, אוייב מסוכן שאיתו לא פועלים בהדברות או מטפלים בו בתביעות אזרחיות ופליליות מתישות וחסרות תועלת, אלא בטיפול דורסני בשטח, בעוצמה צבאית וכלים אפקטיביים, מהירים ואכזריים, גם אם במקרה מדובר באויב בעל תעודת זהות כחולה.

ומעל הכל, לפני הכל והחשוב מכל – תודעת ריבונות. ביטחון פנימי ושדר ברור כלפי חוץ בזכות המלאה שלנו על כל מרחבי הארץ. לקרב הזה צריך לצאת. אין ספק, את המלחמה הזו, חומת ריבונות ומגן, במוקדם או במאוחר נאלץ לפתוח, ויפה שעה אחת קודם.