הפוסח על שתי הסעיפים

על בנט להבין: גם בבחירות אלה, שאומרים כי הן נסובות רק על שאלה אחת – כן ביבי, לא ביבי – עדיין ההכרעה היא בין ימין לשמאל.

יוסי אחימאיר , י"א באדר תשפ"א

הפוסח על שתי הסעיפים-ערוץ 7
יוסי אחימאיר
עניין אישי

נפתלי בנט מוכיח יותר ויותר את הכלל בפוליטיקה הישראלית: ככל שאני יותר קטן, כך אני יותר חזק.

ככל שיש לי מספר מנדטים קטן, כך דרישותי עולות, עד כדי ראשות ממשלה ברוטציה, ועוד להיות ראשון. במיוחד כשאני מהווה את לשון המאזניים. יש לבנט ממי ללמוד - מממשלת הרוטציה הנוכחית.

השותף בה, בני גנץ, הולך ומתאדה, על פי הסקרים, וככל שמתקרב מועד הבחירות וקץ תוחלתו הפוליטית, כך עזות המצח שלו גוברת. כדבר הזה כמעט לא היה אצלנו: מ33 מנדטים בבחירות הקודמות, רק לפני שנה, צניחה אל מתחת לאחוז החסימה בעוד כחודש ימים. מה שלא מפריע לראש כחול לבן להיות אופוזיציה תוקפנית בתוך הממשלה. מפלגה שנכנסה לקואליציה כדי להילחם יחד בקורונה, ורק תוקעת מקלות בעגלה.

שורש הרע נעוץ בעצם כינונה של הממשלה הנוכחית, שבה נתניהו (36 מנדטים של הליכוד) הסכים בלית ברירה לממשלת אחדות עם רוטאציה עם כחול לבן (15 מנדטים, פלוס "דרך ארץ" – 2, העבודה - 2). לבני גנץ, רק שנתיים בפוליטיקה, אפילו לא היו מספיק חכ"ים כדי להתחלק בשלל התיקים, שנפלו בחיקו. וכך, מאז קמה ממשלה קצרת ימים זו במאי שעבר, הכי הזוייה בממשלות ישראל, היא התנהלה תוך התגוששות פנימית, כאשר ה"חילופי" אומר לא כמעט לכל מהלך, קוטף כותרות, נאחז בקיסם האחרון לבל יטבע, והשיא - ראיון היסטרי בליל שבת לאמנון אברמוביץ.

דבר אחד הוא יכול לזקוף לזכותו, וזה התקדים החשבונאי שיצר. רק בפוליטיקה הישראלית זה יכול להיות: 19 שווה 36. נתניהו שווה גנץ. ועתה יש לו מחקה טוב, תלמיד בעל תיאבון עז לכס ראשות הממשלה. נכון לעכשיו, על פי הסקרים, "ימינה" (שישה ח"כים כיום) צפוייה לקבל אולי עשרה מנדטים בלבד, כשליש ממספר המנדטים של הליכוד. מסתבר שעבור בנט זו אינה סיבה שלא להשתעשע כבר עכשיו, בטרם ניצוד עור הדב, בהזיות על כס ראשות הממשלה ועוד כמה כיסאות...

הפטנט ששמו רוטציה נולד ב-1984, מתוך שאיפה כנה לאחדות פנימית. הוא איפשר את הקמת ממשלת פרס-שמיר. הוא היה גם ביטוי לשיוויון המוחלט בין שני הגושים, שמאל וימין, ממשלת אחדות לאומית שתיפקדה לא רע במשך ארבע שנים, ועוד שנתיים בלי רוטציה. אחרי התפרקות כחול לבן, לא היתה אפוא סיבה מוסרית לגנץ לדרוש רוטציה ושיוויון במספר התיקים המנופח, ואין סיבה מוסרית לבנט להציב תנאי זה כיום, כנכונותו להעניק את הקול ה61 לנתניהו. אבל יושרה לחוד ושאפתנות לחוד. בעיקר כאשר לנתניהו אין בוודאות ממשלה בלי "ימינה" הקטנה.

השם הטעון "ימינה" מחייב יותר מכל שם סתמי כמו "יש עתיד" או "תקווה חדשה". שם הנושא הכרזה אידיאולוגית במובהק. האם השאפתנות האישית של בנט תגבר על מהות מפלגתו, המתבטאת בשמה? האם תשכח יד ימין שלו? עם כל רוממות האידיאולוגיה בפיו, הוא יוצר תחושה בקרב ציבור מצביעיו הפוטנציאליים, חובשי הכיפות, שלא ארץ ישראל, לא ההתיישבות ואפילו לא מסורת ישראל, עומדות בראש מעייניו. רק תאוות השלטון, הדרישה לרוטציה, להיות ראש הממשלה הבא, ויהי מה.

כמה נעים לנפתלי לקרוא את הכותרת השמנה: "המפתחות אצל בנט". זריקת עידוד שמנפחת את האגו. שהרי לפי הפרשנים והסקרים, הוא יכול להכריע, בשמונה עד 12 קולותיו, בין ממשלה בראשות נתניהו לבין ממשלה בראשות לפיד והשמאל. ובינתיים הוא תוקף בחריפות את הממשלה המכהנת – מותר לו, הוא אופוזיציונר – כשהוא זוקף לזכותו את המאבק בקורונה, ההצלחה בטרור ורפורמות במערכת המשפט. שלושה חודשים הוא היה שר ביטחון – אז מה כבר חולל? סגניתו הייתה שרת המשפטים – ומה שינתה במערכת המשפט? קורונה?- כל מה שעשה זה ניפנוף בספרון קטן.

קצת צניעות לא תזיק לו, לנפתלי בנט. הוא מתעלם מן העובדה שישראל כולה זזה ימינה, אם כי כמובן לא ל"ימינה". אז למה חלקים בימין, ו"ימינה" בתוכם, מבלבלים את הציבור, יורים ברגל למחנה שמוביל הליכוד?

על בנט להבין: גם בבחירות אלה, שאומרים כי הן נסובות רק על שאלה אחת – כן ביבי, לא ביבי – עדיין ההכרעה היא בין ימין לשמאל. בממשלה הבאה בראשות נתניהו, עם מעמד בכיר (לאו דוקא ברוטציה) יוכל בנט, אם יתעשת, לעמוד על משמר עמדות הימין. לעומת זאת, עם חבורת לפיד, מיכאלי, סער וליברמן תקום לנו ממשלה שבה השמאל נותן את הטון. האם בנט רואה עצמו חבר בממשלה כזו? האם פסיחה על שתי הסעיפים, שמביאה אמנם חשיפה בתקשורת, לא תבריח את מצביעיו הטבעיים, ותחזיר אותו לשישה מנדטים ומטה?