הרב יואל בן נון פותח בהדבקת תוית שלילית "קנאים" לאנשים המיושבים בדעתם שתומכים בפעילות שתמנע את השמדתנו בידי אויבינו.
הוא קובע שפעולת גמול שאינה ממוקדת בתוקפים עצמם אלא בכלל החברה שלהם היא ארורה. הוא מציג את פעולת הצלת דינה בשכם כמופת לפעולות ארורות ואוסיף את פעולת הטייסים האמריקנים שיצאו לטיסת הלוך בלי חזור כדי להפציץ אנשים שלוים וישרי דרך בטוקיו מיד אחרי שיפנים אחרים הפציצו את פרל-הרבור, ואת האנגלים והאמריקנים שהפציצו ילדים ונשים בדרזדן כתגמול להפצצת ערים באנגליה.
נתרכז בהצלת דינה. כאשר יוסף נטפל לבני יעקב שבאו לשבור בר מצרים הם חיפשו איזה חטא בעברם שעליו הם נענשים. הם הצביעו על מכירת יוסף בלבד, לא הזכירו כלל את הצלת דינה כחטא בעברם. הרב יואל מספר לנו שיעקב שלל בתוקף כל מעשה של טבח.
אך בתורה כתוב אחרת. בשיחת הסיכום לאחר הצלת דינה יעקב לא ראה פגם בטבח באויב אך טען שעליהם להתנהג כאוכלוסיית מיעוט בתוך רוב חזק. לחימה ברוב תביא להשמדת המיעוט. (במקרה הנדון – כולל הריגת דינה ). בניו טענו שהמצב הקיים שונה ופעולה תקיפה שלהם תמנע את המשך ההתנכלוייות, יעקב לא הגיב כי הסכים שבניו צודקים. ואומנם התורה מדגישה שנפל פחד גדול (חתת אלוקים) על הסביבה ולא רדפו אחרי משפחת יעקב.
אם יש בקורת בברכת יעקב לשמעון ולוי יש להבינה כמכוונת למכירת יוסף. אונקלוס מתרגם את שמעון ולוי אחים כלי חמס וכו' כשבח לשמעון ולוי הגיבורים. לפי הגמרא (יומא נב א') יש שתי צורות קריאה לגיטימיות: ברצונם עיקרו שור –ביקורת על מכירת יוסף המשול לשור, ברצונם עיקרו שור ארור – שבח להמתת אנשי שכם. אפשר לבאר "ארור אפם" ארור מי ששמעון ולוי כועסים עליו. במדרשי חזל יש הרבה דברי שבח לשמעון ולוי ש. דגל שמעון הוא שערי שכם! "כראובן ושמעון יהיו לי" הוא שבח לשמעון. ולא ראינו ש"וללוי אמר.. ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה, מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון" זו קללה ללוי.
מפשטות דברי מגילת אסתר ברור שצבא האימפריה היה מוחץ כל התארגנות צבאית. ליהודים הותר להיקהל, כלומר להתארגן ביחידות לוחמות, אך לא להקדים ולתקוף אלא רק להתגונן ביום המיועד עצמו ורק כלפי התוקפים שרצו להשמיד גם את הטף והנשים היהודים. מובן שאין ללמוד מכך כלום לגבי חובתנו המוסרית כיום לדאוג לקיומנו.
הערה: לא השתמשתי במלה "נקמה" כי כיום מלה זו משמשת להצדקת כל ערבי שרוצח יהודיה או יהודי ומאידך משמשת כמלת גנאי כלפי התומכים בפעילות יעילה כלפי הציבור האויב אותנו.
הכותב: ד"ר גדעון ארליך גמלאי המחלקה למדעי המחשב אונ' בר אילן