עגל הזהב של ימי הקורונה

הקושי הוא גדול וישנם כאלה - מעטים לשמחתנו - שמוצאים עצמם רוקדים סביב 'עגל הזהב' של הכאן והעכשיו: משתתפים במסיבות המוניות, לא מתחסנים, מתפרעים; קוקטייל של אנרכיזם, הקטנת ראש, בורות ימי-ביניימית ואגואיזם.

הרב חגי לונדין , כ' באדר תשפ"א

עגל הזהב של ימי הקורונה-ערוץ 7
הרב חגי לונדין
צילום: עמיחי לבון

פרשת כי תשא, אותה נקרא השבת, מתארת את חטא העגל. כיצד יתכן שמיד לאחר קבלת התורה ישנם כאלה שמוצאים עצמם רוקדים סביב פסל מזהב?

מעמד הר סיני העמיד סטנדרט לא פשוט, להמתין למשה רבנו במשך 40 יום ו-40 לילה – זמן שמבטא בתורה עידן שלם (כדוגמת ימי המבול) – עד שישוב עם לוחות הברית. במילים אחרות, להישאר עם דריכות מתמדת למשך זמן רב. למי יש כוח לזה? לכן מתלוננים בני ישראל לאהרון – "האיש משה לא ידענו מה היה לו" – הדריכות וההשתלמות האינסופיות הן מעל כוחותינו. ואזי נוצרת האשליה שניתן למצוא סיפוק במישוש של "עגל מסכה": בעל חיים תמים הנע במעגלים, אובייקט נגיש ונוצץ מזהב, שיוצר מסכה בין האדם לבין פנימיותו. זהו הרצון ל'אזור נוחות' אגואיסטי שבו אין צורך להיפתח לשום דבר מעבר לחיבוק המגושם של הכאן והעכשיו.

תקופת הקורונה נמשכת אף היא עידן שלם; תקופה מאתגרת שדורשת דריכות ואכפתיות לאורך זמן. הקושי הוא גדול וישנם כאלה - מעטים לשמחתנו - שמוצאים עצמם רוקדים סביב 'עגל הזהב' של הכאן והעכשיו: משתתפים במסיבות המוניות, לא מתחסנים, מתפרעים; קוקטייל של אנרכיזם, הקטנת ראש, בורות ימי-ביניימית ואגואיזם.

אולם למרות שעם ישראל מוגדר בפרשה "עם קשה עורף", הוא ניצל בזכות 13 מידות הרחמים שמתחנן משה לפני הקב"ה: "ה' ה', אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת" וכו'. א-לוהים אינו מוותר על דין-האמת אולם הוא "ארך אפיים" – מאריך אפו בסבלנות עד שהלקח יילמד ויופנם אט אט.

הקורונה והשלכותיה יסתיימו יום אחד, ובני אדם ילמדו על כורחם את הפתיחות למה שהוא מעבר לאגואיזם האישי. זה יתרחש הרבה יותר מהר ממה שנדמה כעת; תפקידנו בינתיים לדאוג שהמחיר יהיה נמוך ככל האפשר.

הרע יעבור
הטוב יתגבר
בעזרת ה'.