לחדול את תופעת הביביזם

מזה כשנתיים שאנו חיים עם תופעת הביביזם.

לענ"ד רק פוליטיקאי אחד לפני בנימין נתניהו זכה לתנועה או תופעה שתיקרא על שמו - הרב מאיר כהנא הי"ד. וכשם שחסידיו של הרב כהנא הם כהניסטים, כך הפכו חסידי נתניהו להיות ביביסטים.

בניגוד לכהניזם, שאינו תלוי אדם, והוא למעשה אידיאולוגיה ימנית-דתית-קיצונית אשר נותרה גם אחרי הירצחו של הרב כהנא, הרי שהביביזם מתייחס אישית לנתניהו, הוא מעין 'אידיאולוגיה' שמתגמשת כמו פלסטלינה בהתאם לשינויים בדעתו של נתניהו, וממילא הוא ייעלם בעת שנתניהו ייצא מהחיים הפוליטיים.

הביביזם הוא פולחן אישיות, אשר מתאים יותר למדינות שאינן דמוקרטיות. מדובר בתמיכה בלתי מסוייגת בכל מה שעושה נתניהו, מלווה בחנופה והתבטלות, ללא קשר למהות מעשיו או מחדליו, תוך נקיטת ביקורת חריפה, לרבות גינויים וחירופים כנגד יריביו של נתניהו וכנגד כל מי שנוקט בעמדה אחרת מזו שמציג נתניהו, או מבקר את נתניהו, אף אם בצורה עניינית והגיונית. זו מכונה לשימור השלטון בידי נתניהו ושלל בעלי האינטרסים שסובבים אותו.

חסידי נתניהו - הביביסטים - איבדו כל חוש של הגיון והגינות. הם לוקים בעיוורון מוחלט. הדוגמא הבולטת לכך היא סער, בנט וליברמן, שבכל הגדרה יותר ימניים מנתניהו ושתמיד הוכיחו זאת בעבר, אשר מואשמים ע"י הביביסטים כשמאלנים רק מפני שהם חפצים בהחלפת ראש הממשלה באיש אחר מהימין.

יהודי לא אמור להעריץ בן אנוש. בתפילת הקדושה אנו אומרים "נקדישך ונעריצך", ובתפילת "לכה דודי" אנו אומרים "ואת ה' תעריצי". הביביסטים מעריצים את נתניהו ללא תנאי, כאילו מדובר בכוכב רוק או שחקן כדורגל, ועוקבים אחריו ברשתות החברתיות בצורה אדוקה.

האבסורדים שבגדר תופעת הביביזם הם כל כך מרובים שאין טעם לפרטם, ומחמת קוצר היריעה אביא שניים מהם להלן:

ראשית, נתניהו הקים לאורך כל הקריירה ממשלות אשר מפלגות שמאל היו שותפות בכירות בהן, גם כאשר היתה לו אפשרות להקים ממשלות ימין גרידא. נתניהו תמיד חילק תיקים בכירים לאנשי השמאל כמו: ביטחון לאהוד ברק, משפטים לציפי ליבני וכדו', ובממשלה האחרונה הגדיל לעשות ונתן ל'כחול לבן' פריטטיות (שוויוניות) בכמות השרים, למרות שהמפלגה מנתה רק 17 ח"כים, תוך הפקרת משרד המשפטים בידי ניסנקורן, משרד הכלכלה בידי עמיר פרץ (אשר דעותיו הכלכליות הן ההיפך המוחלט מימין כלכלי) ועוד כיוצ"ב. ממשלה זו עדיין קיימת כיום, ובכ"ז הביביסטים צועקים וקובלים על כך שבנט וסער יקימו ממשלה עם לפיד והשמאל. אותו לפיד שהיה שר אוצר בממשלת נתניהו. המציאות והעובדות לא מבלבלות את הביביסטים.

שנית, כאשר שמאלני-קיצוני כמו רוגל אלפר מצייץ שהוא עומד להצביע לגדעון סער מוכיחים מכך הביביסטים שסער הוא שמאלני, אבל כשאנשי שמאל-קיצוני כמו גדעון לוי או שי גולדן משבחים את נתניהו, הם מובאים כדוגמא לכך שביבי הוא מנהיג דגול.

במסגרת הביביזם הפך הליכוד להיות תנועה נכה, ללא מנהיג ראוי תחת נתניהו, ללא ביקורת עצמית, ואף ללא דמוקרטיה אמיתית. כל קול מחאה, קטן ככל שיהיה, מושתק מייד ע"י עדת כלבי השמירה של המנהיג, אשר בסתר ליבם יודעים היטב כי חלק מהטענות מוצדק ובכ"ז הם יוצאים כנגדן בשצף קצף. נתניהו הוא כמו עץ אורן ענק, אשר לא נותן לשום צמח לגדול בצילו. מתוך פראנויה, הוא לא טיפח לאורך השנים שום ממלא מקום או סגן ראוי.

בחסות הביביזם מבטלים כל ערך ואידיאולוגיה. כך אפשר לשבח את ראש הממשלה על זה שהוא חותם על הסכם רוטציה, טוען שזה "בלי שטיקים ובלי טריקים", ובאותו מועד כבר יודע שהוא משקר ולא מתכוון לקיים את ההסכם. כך גם בחסות העיקרון לשימור שלטון נתניהו, מותר להזיק למדינה ולא להעביר תקציב משך חודשים אורכים, היות וזה חלון היציאה היחיד שמאפשר להימנע מהעברת השלטון לגנץ.

אינני סוציולוג או פסיכיאטר, ולכן אני לא מתיימר לחקור את התופעה, אבל זה שרוב הביביסטים הם מ'ישראל השנייה' כהגדרת ד"ר אבישי בן-חיים, מעלה את השאלה כיצד ציבור כה רחב מפשוטי העם מגלה הזדהות עם אריסטוקרט אשכנזי מתנשא, חילוני מובהק שרחוק מהמסורת, שמתגורר בוילה בקיסריה, ומעשן סיגרים שכל אחד מהם עולה כמו משכורת של שבוע בעשירון התחתון. התשובה לכך לדעתי היא שנתניהו הוא מתקרבן סדרתי.

עוד כשהתמודד על ראשות הליכוד בפעם הראשונה הוא טען, מה שלא הוכח מעולם, כי הוא קרבן לסחיטה של אנשי דוד לוי (שדווקא הוא נציג אותנטי של 'ישראל השנייה'), אשר כביכול תיעדו אותו בוגד באשתו. ומאז ועד היום, למרות שכהונתו כראש ממשלה במצטבר כבר עולה על 15 שנים (מתוכן 12 שנים ברצף) הוא תמיד זועק כקרבן.

תמיד דואג נתניהו ליצור לעצמו תדמית של אדם חסר אונים שהתקשורת, הפרקליטות והאליטות הישנות רודפות אותו, וכך נוצרת ההזדהות בין 'ישראל השנייה' אשר הייתה בעבר קרבן אמיתי של האליטות לבין ראש הממשלה אשר הפך כבר מזמן להיות מנהיגה של האליטה החדשה שמייצגת כיום את 'ישראל הראשונה', והנה הפכה הזדהות זו לתופעה של ממש - ביביזם.

בבחירות הקרובות מגיעה הזדמנות בלתי חוזרת לחדול את תופעת הביביזם, ונקווה שעם ישראל ירים את הכפפה.