שרלוק הולמס: המתנה שלא מפסיקה לתת

פעם אחרי פעם נטפליקס מוכיחה לנו שהמותג 'שרלוק הולמס' הוא מותג כל כך חזק, שאפילו לא צריך להשתמש בשם המפורש בשביל שזה יעבוד

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , ט"ז בניסן תשפ"א

שרלוק הולמס: המתנה שלא מפסיקה לתת-ערוץ 7
ד"ר ווטסון מחוץ לבית. מזהים את הכתובת?
צילום: Matt Squire

בראשית היה שרלוק הולמס דמות בסיפור קצר שהתפרסם בעיתון. הסיפור, מאת ארתור קונאן דויל , גרר סיפור שגרר סיפור, ולא הרבה זמן אחר כך התחילו לצאת לאור ספרי שרלוק הולמס כפי שהם מוכרים לנו כיום.

העיבודים הטלוויזיוניים והקולנועיים הגיעו רק כמאה שנה אחר-כך, הביצוע הראשון שודר בשנת 1984, ובהתחלה גם הם היו די נאמנים למקור. אבל באופן טבעי ההתחלה הזו נגמרה, ומישהו שם למעלה הגיע למסקנה שהקהל כבר מכיר את כל העלילות בעל פה וצריך לגוון.

כך קיבלנו בעשור האחרון את סדרת המופת 'שרלוק' שלוקחת את הבלש המיתולוגי (בכיכובו של בנדיקט קמברבאץ' הנהדר) ומעתיקה אותו ללונדון המודרנית והטכנולוגית. כך גם קיבלנו את הסדרה 'אלמנטרי' שמציעה עיבוד מודרני אף היא, ומציעה טוויסט מעניין עם ד"ר ווטסון כפסיכולוגית במקום הרופא המסוקס שהתרגלנו לראות.

אבל מה עושים כשגם הקלף הזה ממצה את עצמו? הפתרון, אליבא דנטפליקס, טמון בהסתכלות רוחבית על הבעיה: במקום לשנות עלילה – לשנות גיבורים.

לפני כחצי שנה הם הימרו ששם המשפחה הולמס ימשוך את הצופים גם אם השם הפרטי שיתלווה לו יהיה מעט שונה, ואכן, הסרט 'אנולה הולמס' שמגולל את סיפורה של האחות הקטנה לבית משפחת הולמס הצליח להביא אחוזי צפייה יפים בהחלט.

החבורה מרחוב בייקר
צילום: Matt Squire

עכשיו, הם לוקחים את ההימור שלהם צעד קדימה ומשמיטים אפילו את שם המשפחה. הם סומכים עלינו, הצופים בהווה וקוראי שרלוק הולמס במיל שנזהה לבד את הכתובת ונדע לעשות את ההקשר ולהקליק. ובכן, מה אני אגיד לכם, הם כנראה צודקים.

'החבורה מרחוב בייקר' שעלתה השבוע בנטפליקס משחקת על הטיקט הזה בדיוק, ובוחרת להתמקד בחבורת ילדי הרחוב שלעיתים קרובות מתואר בספרים ששרלוק משתמש בהם כאוזניו ועיניו ברחובות לונדון.

בניגוד לסיפורים המקוריים הופכים הנערים למובילי החקירה, כשלפחות בפרקים הראשונים ד"ר ווטסון (שמתואר כמרושע) זוכה לדקות מסך מועטות בלבד ושרלוק (שמתואר כמסתורי) לא מקבל אפילו את זה. המסר ברור – הם לא העניין כאן.

העניין בסדרה, שעל פי נטפליקס מיועדת בעיקר לנוער, הוא בעיקר המסרים שהיא משתדלת להעביר בין ההתרחשויות, מסרים שעוסקים למשל בפערים בין מעמדות ובגבולות שמותר ואסור לחצות כשהכל מתובל באווירה ויקטוריאנית וקצת רוחות ויכולות מעולם הפנטזיה.

האמינות ההיסטורית של התקופה מוסטת הצדה לטובת התקינות הפוליטית, וכך אנחנו נתקלים בדוכס אנגלי שחור בשלהי התקופה הוויקטוריאנית. יש עוד מגוון דוגמאות לבאגים היסטוריים שקשורים לעלילה, אבל נוותר על הפירוט בכדי לא לעשות ספוילרים.

ככלל, גם האווירה של הסדרה תואמת לאותה הרוח, כאשר הנבלים שהחבורה נתקלת בהם אינם רשעים מהסוג הישן והמוכר בהם נהג להיאבק שרלוק הולמס, אלא אנשים טובים ופשוטים שהחברה והגורל לא האירו להם פנים. אין אנשים רעים, יש אנשים שרע להם...

אז לא מדובר פה בסדרה שיכולה להתחרות ב'שרלוק' ואפילו לא ב'אלמנטרי' (לפחות לטעמי), אבל אם אתם מחפשים סדרה קלילה שמשלבת את הממד העל-טבעי ואנגליה של לפני מאה שנה עם נגיעות קונאן-דויליות, 'החבורה מרחוב בייקר' עושה עבודה לא רעה בכלל.