לפני כשבועיים התפרסמה תמונתה של פעילת שמאל בעודה עומדת אל מול דחפור של צה"ל, אוחזת במגפון. על התמונה נכתב כי מדובר ברייצ'ל קורי, וכי התמונה צולמה דקות אחדות לפני שדרס אותה הדחפור. התמונה פורסמה בידי סוכנות רויטרס והכתה גלים.
במגזין סופשבוע של "מעריב" כותבת בילי מוסקונה לרמן על רשמיה מביקור שערכה במחנה הפליטים ברפיח, לשם יצאה בעקבות "מותה של רייצ'ל קורי, פעילת זכויות אדם, שנמחצה למוות כשניסתה לעצור דחפור של צה"ל", כהגדרתה.
מוסקונה לרמן התלוותה אל ידידיה של קורי: לורה וג'ו, השייכים ל ISM (international solidarity movement) , קבוצתה של קורי, המתוארים בכתבה כ"קבוצה של פעילי זכויות אדם המתנגדים לכיבוש הישראלי באמצעות פעולה ישירה בלתי אלימה. הם צעירים פוליטיים בוגרי אוניברסיטאות, פציפיסטים, מאד קיצוניים ומאד נחושים. המטרה שלהם היא למנוע מהצבא לפגוע באזרחים".
"כל לילה", היא ממשיכה בסיפורה, "עם תחילת העוצר, הם מתפזרים בבתי הפלשתינים שנמצאים בשורות הראשונות שחשופות לירי של המוצבים הצבאיים. הם לובשים שכמיות זוהרות למרחוק, מחזיקים במגפון ביד, ויוצאים בתוך ההפצצות או מול הדחפורים הצה"ליים כדי להכריז בקול רם באנגלית אמנות בינלאומיות ולעצור את החיילים כשהם נכנסים, יורים, מפציצים או הורסים בתים".
מוסקונה לרמן מציינת כי עד למותה של קורי הצליחו פעילי השמאל לעצור את הדחפורים בגופם, אבל, היא מספרת: "ביום ראשון, 17 במרץ, נטרפו הקלפים, והמקרה שקרה התפרסם בכל כלי התקשורת בעולם, עורר סערה, עשה גלים. בחורה צעירה, פעילת זכויות אדם, נהרגה בידי דחפור צה"לי, שדרס אותה. שמה היה רייצ'ל קורי. היא הייתה בת 23, וג'ו סמית תיעד במצלמה את הרגעים האחרונים שלה: הוא ראה אותה עומדת כהרגלה מול הדחפור, מנסה ליצור קשר עם החייל שנהג בדחפור, ושאחרי שנייה כבר לא ראה אותה".
עוד כותבת מוסקונה לרמן על מותה של קורי: "הצילומים של ג'ו סמית מתעדים שלב אחרי שלב את התקפלותה של רייצ'ל לתוך מותה". לדבריה, עם מותה נהפכה רייצ'ל ל"שאהידית" ותקשורת מכל העולם הוזנקה לראיין את הקבוצה הבינלאומית הצעירה שמנתה שמונה אנשים ושעכשיו הם שבעה.
עם זאת מתחקיר שערך העיתונאי דוד בדין, מנהל סוכנות הידיעות "מקור ישראלי", זמן קצר לאחר שהתפרסמה התמונה, מתברר כי מדובר בהטעיה. בשיחה לערוץ 7 אמר בדין כי התמונה שפורסמה באמצעות סוכנות רויטרס לכל העיתונים בעולם לא צולמה, כפי שנטען, זמן קצר לפני שנדרסה, בשעות הצהרים.
בדין ציין כי ערך בדיקה מקפת בנושא כולל הצלבת מידע ממקורות שונים וכי בדיקתו העלתה שמדובר בתמונות שצולמו בזמנים שונים: בבוקר ובשעות הדמדומים. בתמונה אחת מופיע אור בוקר ברקע, ובתמונה השניה אור דמדומים. בדין מציין כי גם הבולדוזרים שצולמו לתמונות הם שונים. בכל מקרה, מוסיף בדין, הבדיקה העלתה כי בעת תאונת הדריסה לא היה במקום כלל צלם וכי לכן אי אפשר לקבוע שהתמונה צולמה דקות אחדות לפני מותה. נוסף על כך, אומר בדין, לו הייתה התמונה אמיתית מן הראוי היה להעמיד את נהג הבולדוזר לדין באשמת רצח הפעילה, אך מעדויות חבריה עולה כי קורי ישבה לפני הבולדוזר, וכי הוא כלל לא ראה אותה ולכן גם לא דרס אותה במכוון, כפי שהוצג בתקשורת.
בדין מוסיף כי ערך בירור עם סוכנות רויטרס שהציגה את התמונות כאילו צולמו "רגע לפני מותה", והם הודו כי חבריה לארגון השמאל המשותף לערבים ולאמריקנים הם שצילמו את התמונות.
מנכ"ל רויטרס בישראל, ציין בדין, הודה כי רויטרס עושה שימוש בצילומיהם של ערבים. לדבריו כשהראה למנכ"ל את ההבדלים בין התמונות ביקש המנכ"ל שהות לבדוק את הנושא. בדין אומר כי כשעה לאחר השיחה מחקו רויטרס את כל התמונות של הפעילה מהאתר.
בדין הוסיף כי לדעתו כאשר עשו רויטרס שימוש בצילומים שבוצעו על ידי ארגון מגמתי המנצל אותן לצרכי תעמולה כחלק מפעילותו הם עברו קו אדום. לדבריו, זוהי עילה לדרוש מלשכת העיתונות הממשלתית לשלול את תעודות העיתונאי של רויטרס.
התייחסות נוספת למותה של קורי היא של דניס פרגר, מגיש תכניות רדיו בלוס אנג'לס וכותב בקומנטרי ובוול סטריט ג'ורנל. במאמרו "מי רצח את רייצ'ל קורי", שהתפרסם ב TOWNHALL.COM, כותב פרגר כי אולי קורי לא תיזכר בספרי ההיסטוריה, גם לא כהערת שוליים, אך היא מייצגת שכבה גדולה של אמריקנים השרויים בבלבול מוסרי.
בעוד שבתקשורת היא תוארה כלוחמת קודש ובמקומון העיירה אולימפיה, עיירת הולדתה פורסמה סדרת תמונות שבה נראית קורי כנערה אמריקנית מתוקה, מתמונה שפורסמה באתר USA today , מתברר כי למעשה יש בידי התקשורת תמונה נוספת שבה נראית קורי צורחת סיסמאות אנטי אמריקניות, ושורפת את דגל מולדתה ארה"ב בעזה. יש לגלות צער ואמפתיה כלפי בני משפחתה של קורי, כותב פרגר, אך גם יש גם לרחוש בוז כלפי הבת, שבחרה לפעול למען חברה המצמיחה את הרוצחים האכזריים ביותר בעולם. קורי מסרה את נפשה למען חברה שמחנכת את ילדיה לצאת לפיגועי התאבדות כדי לרצוח ילדים בכוונה תחילה. בכך שהיא שורפת את דגל מולדתה קורי מצטרפת אל אויביה של ארה"ב.
גם התירוץ שמדובר באידיאליסטית אין בו תועלת, מוסיף פרגר, וזאת מפני שגם הנאצים וגם הקומוניסטים ראו את עצמם כאידיאליסטים. השאלה היא לאן חותר האידיאליזם: האם מטרותיו הן לעשיית טוב? לצערנו, הוא כותב, צעירים כמוה מסכנים אנשים אחרים, משום שהאידיאליזם שלהם אינו מבחין בין טוב לרע.
פרגר מציין כי ראוי לנסות לקלף מעל "פעילי השלום" את מסך הזיוף. פעילים אלה, הוא כותב, פועלים בדרך כלל דווקא נגד מדינות שוחרות שלום, משום שהם פוחדים להילחם ברשע האמיתי, פן יפגע בהם. "האם פעילי שלום פעלו למען אזרחי סודאן השחורים כאשר המוסלמים רצחו אותם והפכו אותם לעבדים?", שואל פרגר, ומוסיף: "האם פעילי השלום עשו מאמץ כדי להגן על חייהם ועל תרבותם של בני טיבט מפני סין הקומוניסטית? והאם הם עוסקים בהצלת מיליוני צפון קוריאנים מפני ממשלתם המטורפת?"
פחדם של פעילי השלום מפני הרשע האמיתי הוא הסיבה לכך שהם אינם פוצים פה נגד הטרור האיסלמי, נגד הטוטליטריות של העירקים ונגד הגולאגים, תוצרת צפון קוריאה. האירוניה היא שמכיוון שפעילי השלום באמת רוצים לפעול אך מפחדים לפעול נגד אותה רשעות הרי שהם מתייצבים דווקא כנגד מי שנושא על שכמו את המאבק ברשע, כלומר נגד ישראל וארה"ב.
במותה נוצלה קורי למטרות התעמולה הערביות, ובכך הפכה לקורבן כפול של טרור זה, מציין פרגר.
במגזין סופשבוע של "מעריב" כותבת בילי מוסקונה לרמן על רשמיה מביקור שערכה במחנה הפליטים ברפיח, לשם יצאה בעקבות "מותה של רייצ'ל קורי, פעילת זכויות אדם, שנמחצה למוות כשניסתה לעצור דחפור של צה"ל", כהגדרתה.
מוסקונה לרמן התלוותה אל ידידיה של קורי: לורה וג'ו, השייכים ל ISM (international solidarity movement) , קבוצתה של קורי, המתוארים בכתבה כ"קבוצה של פעילי זכויות אדם המתנגדים לכיבוש הישראלי באמצעות פעולה ישירה בלתי אלימה. הם צעירים פוליטיים בוגרי אוניברסיטאות, פציפיסטים, מאד קיצוניים ומאד נחושים. המטרה שלהם היא למנוע מהצבא לפגוע באזרחים".
"כל לילה", היא ממשיכה בסיפורה, "עם תחילת העוצר, הם מתפזרים בבתי הפלשתינים שנמצאים בשורות הראשונות שחשופות לירי של המוצבים הצבאיים. הם לובשים שכמיות זוהרות למרחוק, מחזיקים במגפון ביד, ויוצאים בתוך ההפצצות או מול הדחפורים הצה"ליים כדי להכריז בקול רם באנגלית אמנות בינלאומיות ולעצור את החיילים כשהם נכנסים, יורים, מפציצים או הורסים בתים".
מוסקונה לרמן מציינת כי עד למותה של קורי הצליחו פעילי השמאל לעצור את הדחפורים בגופם, אבל, היא מספרת: "ביום ראשון, 17 במרץ, נטרפו הקלפים, והמקרה שקרה התפרסם בכל כלי התקשורת בעולם, עורר סערה, עשה גלים. בחורה צעירה, פעילת זכויות אדם, נהרגה בידי דחפור צה"לי, שדרס אותה. שמה היה רייצ'ל קורי. היא הייתה בת 23, וג'ו סמית תיעד במצלמה את הרגעים האחרונים שלה: הוא ראה אותה עומדת כהרגלה מול הדחפור, מנסה ליצור קשר עם החייל שנהג בדחפור, ושאחרי שנייה כבר לא ראה אותה".
עוד כותבת מוסקונה לרמן על מותה של קורי: "הצילומים של ג'ו סמית מתעדים שלב אחרי שלב את התקפלותה של רייצ'ל לתוך מותה". לדבריה, עם מותה נהפכה רייצ'ל ל"שאהידית" ותקשורת מכל העולם הוזנקה לראיין את הקבוצה הבינלאומית הצעירה שמנתה שמונה אנשים ושעכשיו הם שבעה.
עם זאת מתחקיר שערך העיתונאי דוד בדין, מנהל סוכנות הידיעות "מקור ישראלי", זמן קצר לאחר שהתפרסמה התמונה, מתברר כי מדובר בהטעיה. בשיחה לערוץ 7 אמר בדין כי התמונה שפורסמה באמצעות סוכנות רויטרס לכל העיתונים בעולם לא צולמה, כפי שנטען, זמן קצר לפני שנדרסה, בשעות הצהרים.
בדין ציין כי ערך בדיקה מקפת בנושא כולל הצלבת מידע ממקורות שונים וכי בדיקתו העלתה שמדובר בתמונות שצולמו בזמנים שונים: בבוקר ובשעות הדמדומים. בתמונה אחת מופיע אור בוקר ברקע, ובתמונה השניה אור דמדומים. בדין מציין כי גם הבולדוזרים שצולמו לתמונות הם שונים. בכל מקרה, מוסיף בדין, הבדיקה העלתה כי בעת תאונת הדריסה לא היה במקום כלל צלם וכי לכן אי אפשר לקבוע שהתמונה צולמה דקות אחדות לפני מותה. נוסף על כך, אומר בדין, לו הייתה התמונה אמיתית מן הראוי היה להעמיד את נהג הבולדוזר לדין באשמת רצח הפעילה, אך מעדויות חבריה עולה כי קורי ישבה לפני הבולדוזר, וכי הוא כלל לא ראה אותה ולכן גם לא דרס אותה במכוון, כפי שהוצג בתקשורת.
בדין מוסיף כי ערך בירור עם סוכנות רויטרס שהציגה את התמונות כאילו צולמו "רגע לפני מותה", והם הודו כי חבריה לארגון השמאל המשותף לערבים ולאמריקנים הם שצילמו את התמונות.
מנכ"ל רויטרס בישראל, ציין בדין, הודה כי רויטרס עושה שימוש בצילומיהם של ערבים. לדבריו כשהראה למנכ"ל את ההבדלים בין התמונות ביקש המנכ"ל שהות לבדוק את הנושא. בדין אומר כי כשעה לאחר השיחה מחקו רויטרס את כל התמונות של הפעילה מהאתר.
בדין הוסיף כי לדעתו כאשר עשו רויטרס שימוש בצילומים שבוצעו על ידי ארגון מגמתי המנצל אותן לצרכי תעמולה כחלק מפעילותו הם עברו קו אדום. לדבריו, זוהי עילה לדרוש מלשכת העיתונות הממשלתית לשלול את תעודות העיתונאי של רויטרס.
התייחסות נוספת למותה של קורי היא של דניס פרגר, מגיש תכניות רדיו בלוס אנג'לס וכותב בקומנטרי ובוול סטריט ג'ורנל. במאמרו "מי רצח את רייצ'ל קורי", שהתפרסם ב TOWNHALL.COM, כותב פרגר כי אולי קורי לא תיזכר בספרי ההיסטוריה, גם לא כהערת שוליים, אך היא מייצגת שכבה גדולה של אמריקנים השרויים בבלבול מוסרי.
בעוד שבתקשורת היא תוארה כלוחמת קודש ובמקומון העיירה אולימפיה, עיירת הולדתה פורסמה סדרת תמונות שבה נראית קורי כנערה אמריקנית מתוקה, מתמונה שפורסמה באתר USA today , מתברר כי למעשה יש בידי התקשורת תמונה נוספת שבה נראית קורי צורחת סיסמאות אנטי אמריקניות, ושורפת את דגל מולדתה ארה"ב בעזה. יש לגלות צער ואמפתיה כלפי בני משפחתה של קורי, כותב פרגר, אך גם יש גם לרחוש בוז כלפי הבת, שבחרה לפעול למען חברה המצמיחה את הרוצחים האכזריים ביותר בעולם. קורי מסרה את נפשה למען חברה שמחנכת את ילדיה לצאת לפיגועי התאבדות כדי לרצוח ילדים בכוונה תחילה. בכך שהיא שורפת את דגל מולדתה קורי מצטרפת אל אויביה של ארה"ב.
גם התירוץ שמדובר באידיאליסטית אין בו תועלת, מוסיף פרגר, וזאת מפני שגם הנאצים וגם הקומוניסטים ראו את עצמם כאידיאליסטים. השאלה היא לאן חותר האידיאליזם: האם מטרותיו הן לעשיית טוב? לצערנו, הוא כותב, צעירים כמוה מסכנים אנשים אחרים, משום שהאידיאליזם שלהם אינו מבחין בין טוב לרע.
פרגר מציין כי ראוי לנסות לקלף מעל "פעילי השלום" את מסך הזיוף. פעילים אלה, הוא כותב, פועלים בדרך כלל דווקא נגד מדינות שוחרות שלום, משום שהם פוחדים להילחם ברשע האמיתי, פן יפגע בהם. "האם פעילי שלום פעלו למען אזרחי סודאן השחורים כאשר המוסלמים רצחו אותם והפכו אותם לעבדים?", שואל פרגר, ומוסיף: "האם פעילי השלום עשו מאמץ כדי להגן על חייהם ועל תרבותם של בני טיבט מפני סין הקומוניסטית? והאם הם עוסקים בהצלת מיליוני צפון קוריאנים מפני ממשלתם המטורפת?"
פחדם של פעילי השלום מפני הרשע האמיתי הוא הסיבה לכך שהם אינם פוצים פה נגד הטרור האיסלמי, נגד הטוטליטריות של העירקים ונגד הגולאגים, תוצרת צפון קוריאה. האירוניה היא שמכיוון שפעילי השלום באמת רוצים לפעול אך מפחדים לפעול נגד אותה רשעות הרי שהם מתייצבים דווקא כנגד מי שנושא על שכמו את המאבק ברשע, כלומר נגד ישראל וארה"ב.
במותה נוצלה קורי למטרות התעמולה הערביות, ובכך הפכה לקורבן כפול של טרור זה, מציין פרגר.