הנאשם הועמד לדין בעבירות שונות שעניינן פעילויות טרור, ובין היתר בשל ניסיונות לביצוע פיגועים חמורים. במהלך הדיונים בתיק תוקן כתב האישום שלוש פעמים, כאשר התיקון השלישי נעשה בעקבות הסדר טיעון שאליו הגיעו הצדדים, במועד שנקבע לשמיעת ההוכחות בתיק.
בגזר הדין צויין, כי הנאשם החליט בחודש ספטמבר 2001 להקים חוליה צבאית לביצוע פיגועים בישראל. הנאשם צרף אליו את איסמעיל עפאנה ויחד החלו בהכנות לביצוע פיגועים בישראל. השניים גייסו למטרה זו תרומות ממקורות שונים. לאחר שאספו כ-7,500 ₪, נסעו לבית לחם, שם פגשו בעאדל פואע'רה ובעיסא, המוכרים להם כמשרתים בכוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית, ובקשו את עזרתם במציאת נשק לביצוע פיגועים בישראל. השניים נענו לבקשתם, לקחו אותם לחפירה ושם התאמנו הנאשם ואיסמעיל בירי בנשק שסיפקו להם השניים. כעבור מספר ימים מסרו עאדל ועיסא לנאשם אקדח 9 מ"מ, עם מחסנית מלאה לבדיקה. הנאשם הביא את האקדח לביתו בצור באחר ושם במערה, שבקצה היישוב, התאמנו הוא ואיסמעיל בירי מנשק זה. כעבור זמן מה, נסע הנאשם לבית לחם ושילם לעאדל סך 1,400 דינר מתוך הסכום שאותו אספו השניים.
כעבור זמן נוסף, חזר הנאשם ונסע לבית לחם ורכש מעאדל שתי קופסאות כדורים עבור האקדח. לאחר שהביא את הכדורים לביתו, התאמנו הנאשם ואיסמעיל בפרוק ובהרכבת האקדח.
הנאשם ואיסמעיל החליטו לצרף אדם נוסף לחוליה. הם פנו לאכרם אבו זהרה וצירפו אותו לחולייתם, לאחר שהסכים לבצע עמם פיגועים ועבר מבחן קבלה.
חברי החוליה החליטו שכדי לבצע פיגועים רצחניים הם זקוקים לנשק נוסף. הנאשם, לאחר שקיבל מאכרם סך של 5,800 ₪, נסע ביום 26.12.01 לבית לחם, שם פגש שוב את עיסא ועאדל וקיבל מהם אקדח תמורת 7,000 ₪, ששילם להם.
חברי החוליה נפגשו חברי החוליה מספר רב של פעמים, פגישות בהן הגו חברי החוליה והעלו תכניות שונות של פיגועים בתושבי ישראל. בחלק מהמקרים הם אספו מידע אודות חיילים ושוטרים ספציפיים, שאותם חפצו לרצוח ולחטוף את נישקם. כתב עתי"ם מציין, כי בין היתר, תיכננו חברי החוליה את התוכניות הבאות:
(1) השלכת בקבוקי תבערה וירי בליל הסילווסטר לעבר בית קפה הסמוך לטיילת של ארמון הנציב. לשם קידום הקשר הזה הכינו חברי החוליה מספר בקבוקי תבערה, הציתו והשליכו אותם, כדי לבחון האם הם פוגעניים.
(2) קשירת קשר, במהלך חודש נובמבר 2001, לרצוח את המאבטח של בית חינוך עיוורים, בקריית משה, ולחטוף את נישקו. מספר ימים לאחר שהוסכם על תוכנית זו, יצאו הנאשם ואיסמעיל למקום, כשאיסמעיל מצוייד באחד מהאקדחים שאותם רכשו חברי החוליה, כאמור. כשהגיעו למקום גילו כי השומר נמצא בתוך עמדת שמירה נעולה. לאחר שהשניים ערכו במקום שני סיבובים, הגיעו למסקנה שאין באפשרותם להפיק את זממם ועזבו את המקום.
(3) קשירת קשר לרצוח את אחמד עטא עמירה, בן כפרם, שנחשד על-ידם למשתף פעולה עם השלטונות בישראל. בתאריך בלתי ידוע, ראו הנאשם ואיסמעיל את אחמד במרכול בצור באחר והחליטו לרוצחו. השניים נסעו מיד לביתו של הנאשם, שם הצטייד איסמעיל באחד האקדחים שרכשו חברי החוליה.
משם נסעו השניים לביתו של איסמעיל, שם הלה החליף את בגדיו כדי להסוות את עצמו וכדי לאפשר לו להימלט במהירות לאחר ביצוע הרצח. כאשר חזרו הנאשם ואיסמעיל למרכול, נוכחו לדעת כי אחמד עזב את המקום.
(4) קשירת קשר לרצוח שני חיילים ששמרו בסמוך לגן ילדים בשכונת ארמון הנציב. הנאשם סיפר לחברי החוליה כי ערך סיור מקדים במקום וראה שבסמוך לגן מוצבים שני חיילים. חברי החוליה סיכמו כי הנאשם יביא ברכבו את חברי החוליה למקום שבו מוצבים החיילים. אכרם ואיסמעיל, שהיו מצוידים בשני אקדחים יירצחו את שני החיילים ויחטפו את נשקם. הנאשם ימתין להם באותה עת ברכבו וימלטם מהזירה.
ביום 26.12.01, לאחר שהנאשם השיג אקדח 9 מ"מ, הודיע איסמעיל לשאר חברי החוליה כי הרצח של שני החיילים יתבצע למחרת.
בתאריך 27.12.01, בסמוך לשעה 07:00, נסעו הנאשם ואיסמעיל ברכבו של הנאשם לסיור מוקדם, במקום המיועד לרצח. כדי להסוות את רכבו, מרח הנאשם בוץ על לוחיות הזיהוי. בסמוך לשעה 07:30, לאחר שהנאשם ואיסמעיל חזרו מהסיור המקדים לצור באחר, אספו הנאשם ואיסמעיל את אכרם, והשלושה הלכו למערה בקצה הכפר, שם התאמנו בירי בשני אקדחים שהנאשם הביא.
בתום האימון, חזר הנאשם לזירת האירוע וראה שהחיילים הגיעו למקום. הוא חזר לכפרו, שם אסף את איסמעיל ואכרם. בסמוך לשעה 11:30 הגיעו חברי החוליה לשכונת ארמון הנציב, במרחק מה מגן הילדים. הנאשם הוריד את איסמעיל ואכרם, כאשר כל אחד מהם היה מצויד באקדח ובמחסנית. בהתאם לתוכנית היה עליהם לרצוח את שני החיילים ולחטוף את נישקם. איסמעיל ואכרם חיפשו את החיילים, אך לא מצאו אותם.
ביום 13.1.02, במהלך דיון במעצרו של הנאשם, בבית משפט השלום בירושלים, באולמה שלהשופטת רבקה פלדמן, תקף הנאשם את השוטר אבי ששון, בכך שהכה אותו בשני אגרופיו בפניו ובצווארו, ושבר את אפו.
בגזר הדין צויין, גם כי הנאשם בן 24, נשוי ואב לילדה בת חמישה חודשים. הנאשם סיים 12 שנות לימוד וכן סיים לימודים בחינוך גופני במכללה בטול כרם. עד למעצרו עבד במשך שנתיים כמורה בבית ספר פרטי במזרח ירושלים. כאשר הנאשם היה בן שנתיים, ישב אביו במאסר במשך שנתיים, בשל הרשעה בעבירה ביטחונית.
הנאשם קיבל עליו אחריות חלקית לביצוע העבירות שבהן הורשע. לדבריו, המדובר רק במחשבות שעלו במוחו, על רקע המצב הביטחוני והכלכלי הקשה השורר באזור מאז פרוץ האינתיפאדה, ומתוך תחושות של זעם וכעס שחש על רקע נסיבות חייו הקשות ותחושות האפליה והקיפוח שמלוות אותו. כיום הוא חש צער וחרטה על מה שעשה.
שירות המבחן נמנע ממתן המלצה בשל חומרת העבירות שבהן הורשע הנאשם. יחד עם זאת, ביקש שירות המבחן להביא בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם, את העובדה שעד למעצרו הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי ואת ההשלכות החמורות מאד שנגרמו עד כה למשפחתו הצעירה ולמשפחת המוצא שלו, בעקבות מעורבותו בעבירות נשוא תיק זה ומעצרו בשל ביצוע עבירות אלה.
התביעה ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם. לטענתה, יש להחמיר בעונשו של הנאשם, שהיה הדומיננטי מבין שלושת חברי החוליה.
הסנגור ביקש להקל בעונשו של הנאשם, משום שהניסיונות לרצח היו בשלב ההתחלתי ובשום שלב לא ירו חברי החוליה לעבר קורבנותיהם. באשר לאישום השלישי, שבו ניסו חברי החוליה לרצוח חיילים ולחטוף את נשקם, טען, כי הנאשם לא נכח במקום, אלא היה ברכבו. במצב דברים זה, עונש חמור יחטיא את המטרה, כי לא יהיה למפגעים פוטנציאליים תמריץ לחדול ממעשיהם הרעים.
לזכותו של הנאשם יש גם לזקוף שהוא אדם נורמטיבי, נשוי ואב לילדה קטנה, שנולדה בעת מעצרו, ושהביע חרטה על מעשיו, כך טען.
עוד גרס, כי הנאשם חזר והביע חרטה על מעשיו. לדבריו, הנשק שרכש היה להגנה עצמית, הוא מעולם לא עשה בו שימוש, "שכן אינו מסוגל לפגוע בבני אדם" ולאחר שנעצר, הוא היה זה שהסגיר את האקדח שברשותו לידי השב"כ. השוטר שאותו תקף, תקף קודם לכן את אשתו והוא נחלץ לעזרתה. בסיום דבריו ביקש הנאשם רחמים על אשתו ובתו הרכה בשנים.
השופטים יפה הכט, משה רביד ויעקב צבן ציינו שיש להחמיר בעונשו של הנאשם, כיוון שרק כפשׂע היה בינו ובין הצלחת תכניותיו לזרוע הרס ומות. אילו היה הנאשם מממש את תוכניותיו, היו אנשים חפים מפשע נפגעים או נרצחים, בין משום היותם יהודים ובין משום שנחשדו בסיוע להם. כישלונו של הנאשם לממש את תוכניותיו לא נבע מחרטה, אלא משום ש"המזל לא האיר לו פנים". הוא עשה כל שביכולתו להצליח, גייס כספים, רכש כלי נשק, התאמן בנשקים, אסף מידע וערך סיורים מוקדמים, כפי שעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה, ואך בשל נסיבות שאינן תלויות בו נכשל בהוצאתן לפועל של התוכניות, שאותן קשר עם חברי חולייתו.
השופטים הוסיפו ואמרו שהנאשם לא חדל ממרצו להרוג ולאבד ורק השמתו מאחורי סורג ובריח מנעה פגיעה בקורבנות תמימים, על לא עוול בכפם. סכנתו של הנאשם מרובה ויש להרחיקו מהחברה לתקופה ארוכה, גם אם נביא בחשבון שניהל אורח חיים נורמטיבי, שהרי חלק עיקרי בעבירות טרור אלה הם צעירים, שלרובם אין עבר פלילי.
העובדה שהנאשם לא נכח בזירה בעת הניסיון לרצוח חיילים, אינה גורעת מחומרת מעשיו. הנאשם המתין ברכב בהתאם לתוכנית, כדי לאפשר לשני שותפיו האחרים להימלט לאחר ביצוע זממם.
"איננו מתעלמים ממצבו האישי של הנאשם, שהינו בחור צעיר ללא עבר פלילי, אב לתינוקת. אולם, נוכח חומרת העבירות והפיכתן למכת מדינה, הרי שהשיקולים האישיים נדחים ונדחקים מפני שיקולי גמול, ובעיקר הרתעה".
יחד עם זאת, בהתחשב בחרטתו של הנאשם, שהודה במעשים המיוחסים לו ובכך חסך מזמנו של בית המשפט, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות, כמפורט בתסקיר שירות המבחן, לא נמצה עמו את הדין, כשאנו מביאים בחשבון את העונשים שהושתו על שותפיו, אמרו השופטים.
השופטים גזרו עליו 19 שנות מאסר בפועל.
כתב עתי"ם מציין, כי שותפיו כבר נידונו ל-16 ו-18 שנות מאסר.
בגזר הדין צויין, כי הנאשם החליט בחודש ספטמבר 2001 להקים חוליה צבאית לביצוע פיגועים בישראל. הנאשם צרף אליו את איסמעיל עפאנה ויחד החלו בהכנות לביצוע פיגועים בישראל. השניים גייסו למטרה זו תרומות ממקורות שונים. לאחר שאספו כ-7,500 ₪, נסעו לבית לחם, שם פגשו בעאדל פואע'רה ובעיסא, המוכרים להם כמשרתים בכוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית, ובקשו את עזרתם במציאת נשק לביצוע פיגועים בישראל. השניים נענו לבקשתם, לקחו אותם לחפירה ושם התאמנו הנאשם ואיסמעיל בירי בנשק שסיפקו להם השניים. כעבור מספר ימים מסרו עאדל ועיסא לנאשם אקדח 9 מ"מ, עם מחסנית מלאה לבדיקה. הנאשם הביא את האקדח לביתו בצור באחר ושם במערה, שבקצה היישוב, התאמנו הוא ואיסמעיל בירי מנשק זה. כעבור זמן מה, נסע הנאשם לבית לחם ושילם לעאדל סך 1,400 דינר מתוך הסכום שאותו אספו השניים.
כעבור זמן נוסף, חזר הנאשם ונסע לבית לחם ורכש מעאדל שתי קופסאות כדורים עבור האקדח. לאחר שהביא את הכדורים לביתו, התאמנו הנאשם ואיסמעיל בפרוק ובהרכבת האקדח.
הנאשם ואיסמעיל החליטו לצרף אדם נוסף לחוליה. הם פנו לאכרם אבו זהרה וצירפו אותו לחולייתם, לאחר שהסכים לבצע עמם פיגועים ועבר מבחן קבלה.
חברי החוליה החליטו שכדי לבצע פיגועים רצחניים הם זקוקים לנשק נוסף. הנאשם, לאחר שקיבל מאכרם סך של 5,800 ₪, נסע ביום 26.12.01 לבית לחם, שם פגש שוב את עיסא ועאדל וקיבל מהם אקדח תמורת 7,000 ₪, ששילם להם.
חברי החוליה נפגשו חברי החוליה מספר רב של פעמים, פגישות בהן הגו חברי החוליה והעלו תכניות שונות של פיגועים בתושבי ישראל. בחלק מהמקרים הם אספו מידע אודות חיילים ושוטרים ספציפיים, שאותם חפצו לרצוח ולחטוף את נישקם. כתב עתי"ם מציין, כי בין היתר, תיכננו חברי החוליה את התוכניות הבאות:
(1) השלכת בקבוקי תבערה וירי בליל הסילווסטר לעבר בית קפה הסמוך לטיילת של ארמון הנציב. לשם קידום הקשר הזה הכינו חברי החוליה מספר בקבוקי תבערה, הציתו והשליכו אותם, כדי לבחון האם הם פוגעניים.
(2) קשירת קשר, במהלך חודש נובמבר 2001, לרצוח את המאבטח של בית חינוך עיוורים, בקריית משה, ולחטוף את נישקו. מספר ימים לאחר שהוסכם על תוכנית זו, יצאו הנאשם ואיסמעיל למקום, כשאיסמעיל מצוייד באחד מהאקדחים שאותם רכשו חברי החוליה, כאמור. כשהגיעו למקום גילו כי השומר נמצא בתוך עמדת שמירה נעולה. לאחר שהשניים ערכו במקום שני סיבובים, הגיעו למסקנה שאין באפשרותם להפיק את זממם ועזבו את המקום.
(3) קשירת קשר לרצוח את אחמד עטא עמירה, בן כפרם, שנחשד על-ידם למשתף פעולה עם השלטונות בישראל. בתאריך בלתי ידוע, ראו הנאשם ואיסמעיל את אחמד במרכול בצור באחר והחליטו לרוצחו. השניים נסעו מיד לביתו של הנאשם, שם הצטייד איסמעיל באחד האקדחים שרכשו חברי החוליה.
משם נסעו השניים לביתו של איסמעיל, שם הלה החליף את בגדיו כדי להסוות את עצמו וכדי לאפשר לו להימלט במהירות לאחר ביצוע הרצח. כאשר חזרו הנאשם ואיסמעיל למרכול, נוכחו לדעת כי אחמד עזב את המקום.
(4) קשירת קשר לרצוח שני חיילים ששמרו בסמוך לגן ילדים בשכונת ארמון הנציב. הנאשם סיפר לחברי החוליה כי ערך סיור מקדים במקום וראה שבסמוך לגן מוצבים שני חיילים. חברי החוליה סיכמו כי הנאשם יביא ברכבו את חברי החוליה למקום שבו מוצבים החיילים. אכרם ואיסמעיל, שהיו מצוידים בשני אקדחים יירצחו את שני החיילים ויחטפו את נשקם. הנאשם ימתין להם באותה עת ברכבו וימלטם מהזירה.
ביום 26.12.01, לאחר שהנאשם השיג אקדח 9 מ"מ, הודיע איסמעיל לשאר חברי החוליה כי הרצח של שני החיילים יתבצע למחרת.
בתאריך 27.12.01, בסמוך לשעה 07:00, נסעו הנאשם ואיסמעיל ברכבו של הנאשם לסיור מוקדם, במקום המיועד לרצח. כדי להסוות את רכבו, מרח הנאשם בוץ על לוחיות הזיהוי. בסמוך לשעה 07:30, לאחר שהנאשם ואיסמעיל חזרו מהסיור המקדים לצור באחר, אספו הנאשם ואיסמעיל את אכרם, והשלושה הלכו למערה בקצה הכפר, שם התאמנו בירי בשני אקדחים שהנאשם הביא.
בתום האימון, חזר הנאשם לזירת האירוע וראה שהחיילים הגיעו למקום. הוא חזר לכפרו, שם אסף את איסמעיל ואכרם. בסמוך לשעה 11:30 הגיעו חברי החוליה לשכונת ארמון הנציב, במרחק מה מגן הילדים. הנאשם הוריד את איסמעיל ואכרם, כאשר כל אחד מהם היה מצויד באקדח ובמחסנית. בהתאם לתוכנית היה עליהם לרצוח את שני החיילים ולחטוף את נישקם. איסמעיל ואכרם חיפשו את החיילים, אך לא מצאו אותם.
ביום 13.1.02, במהלך דיון במעצרו של הנאשם, בבית משפט השלום בירושלים, באולמה שלהשופטת רבקה פלדמן, תקף הנאשם את השוטר אבי ששון, בכך שהכה אותו בשני אגרופיו בפניו ובצווארו, ושבר את אפו.
בגזר הדין צויין, גם כי הנאשם בן 24, נשוי ואב לילדה בת חמישה חודשים. הנאשם סיים 12 שנות לימוד וכן סיים לימודים בחינוך גופני במכללה בטול כרם. עד למעצרו עבד במשך שנתיים כמורה בבית ספר פרטי במזרח ירושלים. כאשר הנאשם היה בן שנתיים, ישב אביו במאסר במשך שנתיים, בשל הרשעה בעבירה ביטחונית.
הנאשם קיבל עליו אחריות חלקית לביצוע העבירות שבהן הורשע. לדבריו, המדובר רק במחשבות שעלו במוחו, על רקע המצב הביטחוני והכלכלי הקשה השורר באזור מאז פרוץ האינתיפאדה, ומתוך תחושות של זעם וכעס שחש על רקע נסיבות חייו הקשות ותחושות האפליה והקיפוח שמלוות אותו. כיום הוא חש צער וחרטה על מה שעשה.
שירות המבחן נמנע ממתן המלצה בשל חומרת העבירות שבהן הורשע הנאשם. יחד עם זאת, ביקש שירות המבחן להביא בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם, את העובדה שעד למעצרו הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי ואת ההשלכות החמורות מאד שנגרמו עד כה למשפחתו הצעירה ולמשפחת המוצא שלו, בעקבות מעורבותו בעבירות נשוא תיק זה ומעצרו בשל ביצוע עבירות אלה.
התביעה ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם. לטענתה, יש להחמיר בעונשו של הנאשם, שהיה הדומיננטי מבין שלושת חברי החוליה.
הסנגור ביקש להקל בעונשו של הנאשם, משום שהניסיונות לרצח היו בשלב ההתחלתי ובשום שלב לא ירו חברי החוליה לעבר קורבנותיהם. באשר לאישום השלישי, שבו ניסו חברי החוליה לרצוח חיילים ולחטוף את נשקם, טען, כי הנאשם לא נכח במקום, אלא היה ברכבו. במצב דברים זה, עונש חמור יחטיא את המטרה, כי לא יהיה למפגעים פוטנציאליים תמריץ לחדול ממעשיהם הרעים.
לזכותו של הנאשם יש גם לזקוף שהוא אדם נורמטיבי, נשוי ואב לילדה קטנה, שנולדה בעת מעצרו, ושהביע חרטה על מעשיו, כך טען.
עוד גרס, כי הנאשם חזר והביע חרטה על מעשיו. לדבריו, הנשק שרכש היה להגנה עצמית, הוא מעולם לא עשה בו שימוש, "שכן אינו מסוגל לפגוע בבני אדם" ולאחר שנעצר, הוא היה זה שהסגיר את האקדח שברשותו לידי השב"כ. השוטר שאותו תקף, תקף קודם לכן את אשתו והוא נחלץ לעזרתה. בסיום דבריו ביקש הנאשם רחמים על אשתו ובתו הרכה בשנים.
השופטים יפה הכט, משה רביד ויעקב צבן ציינו שיש להחמיר בעונשו של הנאשם, כיוון שרק כפשׂע היה בינו ובין הצלחת תכניותיו לזרוע הרס ומות. אילו היה הנאשם מממש את תוכניותיו, היו אנשים חפים מפשע נפגעים או נרצחים, בין משום היותם יהודים ובין משום שנחשדו בסיוע להם. כישלונו של הנאשם לממש את תוכניותיו לא נבע מחרטה, אלא משום ש"המזל לא האיר לו פנים". הוא עשה כל שביכולתו להצליח, גייס כספים, רכש כלי נשק, התאמן בנשקים, אסף מידע וערך סיורים מוקדמים, כפי שעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה, ואך בשל נסיבות שאינן תלויות בו נכשל בהוצאתן לפועל של התוכניות, שאותן קשר עם חברי חולייתו.
השופטים הוסיפו ואמרו שהנאשם לא חדל ממרצו להרוג ולאבד ורק השמתו מאחורי סורג ובריח מנעה פגיעה בקורבנות תמימים, על לא עוול בכפם. סכנתו של הנאשם מרובה ויש להרחיקו מהחברה לתקופה ארוכה, גם אם נביא בחשבון שניהל אורח חיים נורמטיבי, שהרי חלק עיקרי בעבירות טרור אלה הם צעירים, שלרובם אין עבר פלילי.
העובדה שהנאשם לא נכח בזירה בעת הניסיון לרצוח חיילים, אינה גורעת מחומרת מעשיו. הנאשם המתין ברכב בהתאם לתוכנית, כדי לאפשר לשני שותפיו האחרים להימלט לאחר ביצוע זממם.
"איננו מתעלמים ממצבו האישי של הנאשם, שהינו בחור צעיר ללא עבר פלילי, אב לתינוקת. אולם, נוכח חומרת העבירות והפיכתן למכת מדינה, הרי שהשיקולים האישיים נדחים ונדחקים מפני שיקולי גמול, ובעיקר הרתעה".
יחד עם זאת, בהתחשב בחרטתו של הנאשם, שהודה במעשים המיוחסים לו ובכך חסך מזמנו של בית המשפט, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות, כמפורט בתסקיר שירות המבחן, לא נמצה עמו את הדין, כשאנו מביאים בחשבון את העונשים שהושתו על שותפיו, אמרו השופטים.
השופטים גזרו עליו 19 שנות מאסר בפועל.
כתב עתי"ם מציין, כי שותפיו כבר נידונו ל-16 ו-18 שנות מאסר.