שני לקוחות שנפגעו ממעילת הענק בבנק לאומי בשוויץ עתרו אתמול לבג"ץ בבקשה למתן צו על תנאי לפיו יורה בית המשפט העליון למפקח על הבנקים, לנגיד בנק ישראל ולשר האוצר להפעיל את סמכויותיהם לשם חקירת אחריות בנק לאומי לישראל למחדלים אשר אירעו בשלוחת הבנק בשוויץ.
העותרות הן קרנות נאמנות משפחתיות אשר ייסדו לפני שנים יהודים אשר הפקידו את נכסיהם בבנק לאומי בשוויץ. לדבריהן, ההפקדה נעשתה מתוך תמיכה ואמונה ברעיון הציוני ובמערכת הבנקאות הישראלית. בפרשת המעילה בבנק לאומי נגזלו במרמה מהלקוחות מיליוני דולרים, נטען בעתירה.
את העתירה הגישו עורכי הדין עמיר אלמגור ואסף הלקין, שניהם ממשרד עורכי דין ויסגלס אלמגור, ונטען בה כי העילה להגשתה נובעת מסירובו של המפקח על הבנקים, למרות סמכויותיו, לחקור ולבדוק את אחריות בנק לאומי לישראל למעילה בבנק לאומי (שוויץ) - בנק המצוי בשליטתו המוחלטת ובבעלותו של בנק לאומי לישראל. עוד נטען כי משמעות החלטתו זו היא מתן פטור גורף לתאגידי בנקאות ישראליים מאחריות לגבי מחדלים בפעילותם הבינלאומית. זאת, בניגוד לחקיקה הבנקאית הישראלית ולהנחיות לבנקאות בינלאומית, אשר המפקח אימץ זה מכבר כהנחיות המפקח על הבנקים בישראל.
בעתירה אף צוין כי רשויות החקירה השוויצריות אינן מורשות ואינן יכולות לקיים חקירה של תאגיד בנקאי ישראלי.
על פי העתירה, סירוב זה של המפקח על הבנקים מאפשר לבנק לאומי לישראל לחמוק מחובתו האלמנטרית לפיצוי הלקוחות עקב ההונאה. זאת למרות שבנק לאומי לישראל כתאגיד אם בנקאי, ששלט ללא עוררין בבנק לאומי (שוויץ), הוא המרוויח העיקרי מפרשת המעילה.
זאת ועוד, התוצאות העסקיות של תאגיד הבת משויכות לדוחות הכספיים של תאגיד האם. כך למעילה שמעל בנק לאומי (שוויץ) בכספי העותרות ישנה השפעה ישירה וחמורה על כלל משקיעי בנק לאומי לישראל ולקוחותיו.
עוד טוענים העותרים כי ישנה גם חשיבות עצומה בפיקוח ובבקרה ישראליים על פעילות בנקאית ישראלית בינלאומית, שכן ההשפעה הבינלאומית שיש למעילה שכזו, בעיקר על יחסם של יהודי התפוצות כלפי שלוחות הבנקים הישראליים, טומנת בחובה סיכון ליציבות פעילותה הבינלאומית של מערכת הבנקאות הישראלית, ובכך – סיכון ליציבות הבנקים בישראל.
עוד נמסר כי יו"ר דירקטוריון בנק לאומי (שוויץ) בשנים הרלוונטיות הייתה גליה מאור, במקביל לתפקידה כמנהלת כללית של קבוצת בנק לאומי לישראל, תאגיד האם הבנקאי.
יש לציין כי פרשת המעילה נחשפה בחודש ינואר 2001. מדובר במעילה בסדר גודל עצום של יותר ממאה מיליון דולר (ארצות הברית), שנמשכה כעשר שנים. המעילה בוצעה, לפי הנטען, בידי מנהל הבנקאות הפרטית בבנק לאומי (שוויץ) ארנסט אימפלד, שריכז בידיו כמחצית מתיקי הלקוחות הפרטיים בבנק. אימפלד החל לעבוד ב-1985 בבנק למרות שכבר אז היה ידוע כי נאלץ לעזוב את מקום עבודתו הקודם (בבנק אחר בשוויץ) בשל אי סדרים חמורים ובשל גרימת הפסדים כבדים במסחר ספקולטיבי באופציות. במשך שנות עבודתו של אימפלד בבנק נודע לבנק לאומי לישראל מכמה מקורות על אי סדרים חמורים אלו שחולל אימפלד, אך לא היה בכך כדי לגרום לבנק בשוויץ או לבנק לאומי לישראל לבחון את פעולות הבנק ואת מנהליו.
הפעולות הבנקאיות הבלתי מאושרות, אשר ביצע אימפלד ואשר פגעו קשות בחשבונות לקוחות פרטיים בבנק לאומי (שוויץ), הסבו רווחי עמלות עצומים לבנק לאומי (שוויץ), ולתאגיד האם - בנק לאומי לישראל, בעל המניות העיקרי בבנק.
בחודש ינואר 2001 פתח התובע המחוזי בציריך בחקירה פלילית של פרשת המעילה בבנק לאומי (שוויץ), והחקירה עדיין בעיצומה.
מנכ"ל בנק לאומי (שוויץ) בשנים הרלוונטיות היה מאיר גרוס, שלמרות פסילת רישיונו לשמש בנקאי בשוויץ עקב אחריותו לתקלות ולאי סדרים בבנק, מונה למנהל בכיר בבנק לאומי לישראל ומכהן כיום במשרה זו, נטען בעתירה.
ביום 26 באפריל 2002 הגישו שניים מלקוחות הבנק באמצעות בא כוחם תלונה מפורטת למפקח על הבנקים בבקשה כי יפעיל את סמכויותיו בנוגע לחקירה ויבדוק את פעולות ואת מחדלי בנק לאומי לישראל בע"מ בנוגע לאי הסדרים החמורים בחשבונות תאגיד הבת, בנק לאומי (שוויץ), המצוי בשליטתו המלאה. מטרת התלונה הייתה להביא את המפקח לחקור ולבדוק את הדרך הבלתי מקובלת, על פיה נמנע בנק לאומי לישראל - על הנהלתו הבכירה, על מערכות הפיקוח והבקרה בו ועל הדירקטורים הממונים בהנהלתו - מלקיים כראוי את חובות בנק לאומי לישראל כתאגיד אם בנקאי, האחראי לפיקוח ולבקרה על פעילותו הבינלאומית.
ואולם, ביום 11 ביוני 2002 התקבלה אצל באי הכוח של העותרים תשובת המפקח על הבנקים, המבהירה כי המפקח לא יוכל להפעיל את סמכויותיו בנושא בשל סיבות פורמליות. כך הוא גם השיב בספטמבר 2002, למרות שהובהר לו במכתב נוסף, אשר נשלח אליו בסוף יולי 2002, כי הוא מתבקש להפעיל את סמכויותיו לאור התעלמותו של בנק לאומי לישראל, כבנק ישראלי, מחובתו הבנקאית והתאגידית, כתאגיד אם בנקאי, שבשליטתו הבלעדית מצוי בנק לאומי שוויץ. כמו כן הודגש כי חקירה פומבית של המפקח ודיווח תוצאותיה לציבור הן מחויבת המציאות, שכן ניקיון שמו של בנק לאומי לישראל בפרט, ושל מערכת הבנקאות הישראלית בכלל, נתונים על כף המאזניים.
העותרות הן קרנות נאמנות משפחתיות אשר ייסדו לפני שנים יהודים אשר הפקידו את נכסיהם בבנק לאומי בשוויץ. לדבריהן, ההפקדה נעשתה מתוך תמיכה ואמונה ברעיון הציוני ובמערכת הבנקאות הישראלית. בפרשת המעילה בבנק לאומי נגזלו במרמה מהלקוחות מיליוני דולרים, נטען בעתירה.
את העתירה הגישו עורכי הדין עמיר אלמגור ואסף הלקין, שניהם ממשרד עורכי דין ויסגלס אלמגור, ונטען בה כי העילה להגשתה נובעת מסירובו של המפקח על הבנקים, למרות סמכויותיו, לחקור ולבדוק את אחריות בנק לאומי לישראל למעילה בבנק לאומי (שוויץ) - בנק המצוי בשליטתו המוחלטת ובבעלותו של בנק לאומי לישראל. עוד נטען כי משמעות החלטתו זו היא מתן פטור גורף לתאגידי בנקאות ישראליים מאחריות לגבי מחדלים בפעילותם הבינלאומית. זאת, בניגוד לחקיקה הבנקאית הישראלית ולהנחיות לבנקאות בינלאומית, אשר המפקח אימץ זה מכבר כהנחיות המפקח על הבנקים בישראל.
בעתירה אף צוין כי רשויות החקירה השוויצריות אינן מורשות ואינן יכולות לקיים חקירה של תאגיד בנקאי ישראלי.
על פי העתירה, סירוב זה של המפקח על הבנקים מאפשר לבנק לאומי לישראל לחמוק מחובתו האלמנטרית לפיצוי הלקוחות עקב ההונאה. זאת למרות שבנק לאומי לישראל כתאגיד אם בנקאי, ששלט ללא עוררין בבנק לאומי (שוויץ), הוא המרוויח העיקרי מפרשת המעילה.
זאת ועוד, התוצאות העסקיות של תאגיד הבת משויכות לדוחות הכספיים של תאגיד האם. כך למעילה שמעל בנק לאומי (שוויץ) בכספי העותרות ישנה השפעה ישירה וחמורה על כלל משקיעי בנק לאומי לישראל ולקוחותיו.
עוד טוענים העותרים כי ישנה גם חשיבות עצומה בפיקוח ובבקרה ישראליים על פעילות בנקאית ישראלית בינלאומית, שכן ההשפעה הבינלאומית שיש למעילה שכזו, בעיקר על יחסם של יהודי התפוצות כלפי שלוחות הבנקים הישראליים, טומנת בחובה סיכון ליציבות פעילותה הבינלאומית של מערכת הבנקאות הישראלית, ובכך – סיכון ליציבות הבנקים בישראל.
עוד נמסר כי יו"ר דירקטוריון בנק לאומי (שוויץ) בשנים הרלוונטיות הייתה גליה מאור, במקביל לתפקידה כמנהלת כללית של קבוצת בנק לאומי לישראל, תאגיד האם הבנקאי.
יש לציין כי פרשת המעילה נחשפה בחודש ינואר 2001. מדובר במעילה בסדר גודל עצום של יותר ממאה מיליון דולר (ארצות הברית), שנמשכה כעשר שנים. המעילה בוצעה, לפי הנטען, בידי מנהל הבנקאות הפרטית בבנק לאומי (שוויץ) ארנסט אימפלד, שריכז בידיו כמחצית מתיקי הלקוחות הפרטיים בבנק. אימפלד החל לעבוד ב-1985 בבנק למרות שכבר אז היה ידוע כי נאלץ לעזוב את מקום עבודתו הקודם (בבנק אחר בשוויץ) בשל אי סדרים חמורים ובשל גרימת הפסדים כבדים במסחר ספקולטיבי באופציות. במשך שנות עבודתו של אימפלד בבנק נודע לבנק לאומי לישראל מכמה מקורות על אי סדרים חמורים אלו שחולל אימפלד, אך לא היה בכך כדי לגרום לבנק בשוויץ או לבנק לאומי לישראל לבחון את פעולות הבנק ואת מנהליו.
הפעולות הבנקאיות הבלתי מאושרות, אשר ביצע אימפלד ואשר פגעו קשות בחשבונות לקוחות פרטיים בבנק לאומי (שוויץ), הסבו רווחי עמלות עצומים לבנק לאומי (שוויץ), ולתאגיד האם - בנק לאומי לישראל, בעל המניות העיקרי בבנק.
בחודש ינואר 2001 פתח התובע המחוזי בציריך בחקירה פלילית של פרשת המעילה בבנק לאומי (שוויץ), והחקירה עדיין בעיצומה.
מנכ"ל בנק לאומי (שוויץ) בשנים הרלוונטיות היה מאיר גרוס, שלמרות פסילת רישיונו לשמש בנקאי בשוויץ עקב אחריותו לתקלות ולאי סדרים בבנק, מונה למנהל בכיר בבנק לאומי לישראל ומכהן כיום במשרה זו, נטען בעתירה.
ביום 26 באפריל 2002 הגישו שניים מלקוחות הבנק באמצעות בא כוחם תלונה מפורטת למפקח על הבנקים בבקשה כי יפעיל את סמכויותיו בנוגע לחקירה ויבדוק את פעולות ואת מחדלי בנק לאומי לישראל בע"מ בנוגע לאי הסדרים החמורים בחשבונות תאגיד הבת, בנק לאומי (שוויץ), המצוי בשליטתו המלאה. מטרת התלונה הייתה להביא את המפקח לחקור ולבדוק את הדרך הבלתי מקובלת, על פיה נמנע בנק לאומי לישראל - על הנהלתו הבכירה, על מערכות הפיקוח והבקרה בו ועל הדירקטורים הממונים בהנהלתו - מלקיים כראוי את חובות בנק לאומי לישראל כתאגיד אם בנקאי, האחראי לפיקוח ולבקרה על פעילותו הבינלאומית.
ואולם, ביום 11 ביוני 2002 התקבלה אצל באי הכוח של העותרים תשובת המפקח על הבנקים, המבהירה כי המפקח לא יוכל להפעיל את סמכויותיו בנושא בשל סיבות פורמליות. כך הוא גם השיב בספטמבר 2002, למרות שהובהר לו במכתב נוסף, אשר נשלח אליו בסוף יולי 2002, כי הוא מתבקש להפעיל את סמכויותיו לאור התעלמותו של בנק לאומי לישראל, כבנק ישראלי, מחובתו הבנקאית והתאגידית, כתאגיד אם בנקאי, שבשליטתו הבלעדית מצוי בנק לאומי שוויץ. כמו כן הודגש כי חקירה פומבית של המפקח ודיווח תוצאותיה לציבור הן מחויבת המציאות, שכן ניקיון שמו של בנק לאומי לישראל בפרט, ושל מערכת הבנקאות הישראלית בכלל, נתונים על כף המאזניים.