רוחו של לוחם

אני שמח להיות שליח של עם ישראל, יודע שעבור עם ישראל, העם שלי, מותר להסתכן, אפילו חובה להסתכן.

איתמר סג"ל , א' באייר תשפ"א

רוחו של לוחם-ערוץ 7
לוחמי צה"ל
צילום: דובר צה"ל

אני רוצה להיות לוחם, חייל יהודי בארץ ישראל.

אני רוצה להיות לוחם, כזה שנותן ונותן, וכמעט שלא מקבל חזרה. נותן שעות, נותן ימים, נותן שבתות. מתגלגל בבוץ, קופא מקור בגולן ביום חורף קר, סובל מחום בתרגיל בבקעת הירדן. זה קשה, לא מתגמל, אך ממלא סיפוק.

אני גאה להיות לוחם. חבר בקבוצה איכותית שלא נמדדת ברכוש או בהשגים ברי חלוף, קבוצה שעסוקה בנתינה אינסופית לא עבור אדם אחד, כי אם עבור עם שלם.

אני רוצה להילחם, אך כמובן אינני רוצה למות. אני רוצה לחיות, להתחתן, להקים משפחה, לפרוח לצמוח ולהצמיח.

אינני רוצה ליפול בקרב או להפצע, המחיר גבוה מאד, ופצועי צה"ל נושאים צלקות לכל החיים וזקוקים לעזרה ותמיכה רבה. אך אני מוכן לכך בלב שלם. לכך התגייסתי, לשם כך באתי. זו השליחות והמצווה שלי, ואני עושה אותה בשלמות הלב.

אני אוהב את המחלקה שלי, אני אוהב את הגדוד שלי, אני שמח להילחם לצידם, מוכן למסור את הנפש למענם, ואני יודע שכל אחד מהם יסכן את עצמו עבורי.

אני כל כך אוהב את צה"ל, גאה להיות בו, לשרת בו, להיות חלק מדבר גדול, מהתגשמות חזון הנביאים, חלום הדורות, תקוות האבות והאמהות. גאה להיות חלק מצה"ל, הצבא המוסרי, הצודק והראוי ביותר בעולם.

אני שמח להיות שליח של עם ישראל, יודע שעבור עם ישראל, העם שלי, מותר להסתכן, אפילו חובה להסתכן. וכשם שאבותי מסרו את הנפש עבורה, במחתרות, בקרבות העצמאות, ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים, כך הגיע תורי, ואני שמח בכך כמוצא שלל רב.

אני יודע מצוין שארץ ישראל נקנית בייסורים, קראתי ושמעתי כמה דם הקיזו כאן על כל שעל, כמה היה ברור לחלוצים, לגיבורי תל חי וגוש עציון, לאמיצי באב אל ואד וללוחמי גבעת התחמושת שנפלו כי מותם עבור הארץ הטובה אינו לשווא, וכי אם כבר למות, אזי טוב למות בעד ארצנו.

אני כל כך רוצה לשוב הביתה בשלום, איני מחפש להיות גיבור או סמל. אך אם אפול, תדעו וספרו שעשיתי זאת מתוך אמונה שלמה בצדקת הדרך, מתוך אמונה שאני עושה את הדבר הנכון, מקריב קרבן ראוי.

ובעיקר, אל תהפכו את היום שלי, את יום הזיכרון הזה, היום הקדוש הזה, ליום של נהי, יום של בכי תמרורים. חשוב להזכר, להתגעגע, אך איני רוצה שגורלי יטיל מורא על אחרים, איני רוצה שהורים יחששו לשלוח את ילדיהם לצבא, זו ממש לא הכוונה. אדרבה, אני רוצה שיבואו רבים אחרי, רבים שירצו להיות לוחמים, לתת הכל עבור עמם וארצם, לוחמים שירצו כמובן לשוב הביתה בשלום, אך לא יהססו למסור נפשם אם ידרשו לכך.

אני יודע שאחסר לכם. אך אנא, ביום הזה דברו יותר על מה שעשיתי, ופחות על מה שלא הספקתי לעשות. על מה שהשלמתי ותיקנתי בעולם, ופחות על החיסרון והחלל שהשארתי. ספרו על כך שהאמנתי במה שאני עושה, שלא נפלו בי ספקות וחולשות, שאינני מתחרט וכי הייתי מתגייס שוב להיות לוחם אם הייתי נדרש לכך. ובעיקר, ספרו לכולם שאהבתי להיות לוחם, שאילו הייתי כאן הייתי צועק בקול גדול –

בואו גם אתם.