הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין צילום: ללא

אנו מצויים בעיצומם של ימי ספירת העומר, בהם נוהגים מנהגי אבלות עקב מותם של תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה. ישנם הסברים רבים מה בדיוק היה חטאם של תלמדי רבי עקיבא אולם הרעיון המרכזי היה ונותר שאלו ימים שבהם הרגישות לכבוד הזולת צריכה לעלות דרגה.

הרגישות לכבוד האחר היא ביטוי למשהו עמוק יותר. השפלתו של אדם היא ביזוי של צלם א-לוהים שבו, כלומר ניסיון למחוק את משמעותו הרוחנית (!) מהעולם. זו הסיבה עבורה השפלה כואבת לנו הרבה יותר מהכאב הגופני. אם כל אחד ואחת מאיתנו ינסו לשחזר את הרגעים הטראומטיים ביותר בחייו – נשים לב שרגעים אלו היו קשורים איכשהוא להשפלה שחווינו בפני רבים.

הדברים הללו נכונים ביחס להשפלה של אדם פרטי אבל על אחת כמה וכמה ביחס להשפלה לאומית (אחד ההסברים הוא אכן שתלמידי רבי עקיבא מתו במאבק כנגד הרומאים). תמונות של יהודים מקבלים סטירה ברכבת הקלה בירושלים או של ראש ישיבה מוכה בחוצות יפו – מקוממות אותנו לא רק בגלל הנזק הגופני שנגרם כאן – אלא בעיקר עקב ההשפלה שבמדינת ישראל יהודים מוכים בידי אספסוף פרוע.

את הטיפול בפורעים נותיר לרשויות החוק, אולם בימי ספירת העומר לנו יש תפקיד להוסיף כבוד אישי ולאומי בעולם; הן בלימוד תורה, הן בעבודה על המידות והן בהוספת חוסן לאומי (למשל הרחבת הישיבה ביפו).  

לתמיכה בישיבת ביפו לחצו כאן

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו