קריאה אחרונה לבנט

עוד לא אבדה התקווה, על נפתלי להתעשת כבר השבוע, ולא לפרוש ממחנה הימין.

יוסי אחימאיר , י"ד באייר תשפ"א

קריאה אחרונה לבנט-ערוץ 7
יוסי אחימאיר
עניין אישי

מודעה על פני עמוד שלם, שפורסמה ב"מקור ראשון", קוראת באופן נרגש ליו"ר "ימינה" בזו הלשון: "נפתלי, שים קו אדום, רק לא ממשלת שמאל קיצונית! ממשלת שמאל קיצונית היא האופציה הגרועה ביותר למדינת ישראל.

אל תתבלבל, שמור על הימין ועל המדינה". על החתום: "פורום המחנה הלאומי". לצד תמונה ענקית של נפתלי, מופיעות בתחתית המודעה, המעוטרת ולא בכדי בצבעי אדום וירוק, תמונותיהם של אבתיסאם מרעאנה, יאיר גולן, ניצן הורביץ ומרב מיכאלי.

מיהו עומד מאחורי אותו "פורום"? - אינני יודע. אפשר רק לשער. האם יש במודעה כדי להשפיע על מר בנט לקבל את ההחלטה ה"נכונה"? – הלוואי. לדעתי, אולי אפילו ההיפך. היא עלולה להגביר את מיצי האגו של ראש רשימת שבעת המנדטים. שאיפתו לשבת על כס ראש הממשלה, ממשלת מרכז-שמאל, כנראה גוברת אצלו נכון לעכשיו על כל עקרון אחר, ולעזאזל בוחרי "ימינה" האידיאולוגיים, שהביאוהו עד הלום.

נפתלי בנט מחוזר מכל הכיוונים, עיני הכל נשואות אליו – היש סיפוק גדול מזה לשאפתנות האישית המפותחת של מי שבעצם כשל בהשגת יעודו, מספר דו ספרתי של מנדטים ל"ימינה"? מודעה זאת כמו גם מאמרים אחרים – ועוד תמונת שער ענקית באחד העיתונים – אינם נסתרים מעיניו. מעצימים את הפיתוי לשררה. ואולם ברור לכל, שאם ימשיך בטילטול המערכת הפוליטית בין ימינה לשמאלה, זו עלולה להיות תחילת סופו הפוליטי. האיש הזה, להטוטן המלים המעורפלות, עלול למצוא עצמו בבוא עת הבחירות הבאות בלי מצביעים שרואים עצמם כימנים, ואולי אפילו לחזות עוד קודם לכן בעריקים מסיעתו.

עוד לא אבדה התקווה, אם נפתלי יתעשת כבר השבוע, ולא יפרוש ממחנה הימין, כלומר יקבל את ההחלטה הנכונה, כמי שמגדיר עצמו עדיין כאיש ימין. האם אחרי הכל יצרף בכל זאת את סיעתו למחנה הלאומי בהנהגת הליכוד? ובכן, אולי זה יקרה דוקא למקרא מאמר הפרוש על פני שלם שלם, שפורסם בעיתון זה בסוף השבוע. מאמרו של איש השמאל, ראש הממשלה לשעבר – מי שהיה מוכן למכור ובזול כמעט את כל חבלי המולדת ששוחררו בששת הימים - הלו הוא הפובליציסט אהוד אולמרט.

לרגעים, עשוי ראש "ימינה" להסתחרר ולהתענג על המאמר שהלה פירסם: "מכתב אישי לנפתלי בנט". איזה כבוד, איזה מסאז' לאגו! ראש הממשלה לשעבר, שאינו חוסך שבטו מדי שבוע מראש הממשלה המכהן, כשהוא משתמש בלקסיקון מלים נמוך ביותר, הוא ולא אחר, פונה ישירות אל בנט בקריאה "לא לעמוד בפיתוי", זוהי "מלכדות מוות" של "כנופיית בלפור" וכו'.

הפיתוי להצטרף לנתניהו. עוד קודם לכן לא נעלמה מעיני הקורא בנט האמירה הבאה: "אתה בעד סיפוח – אני בעד נסיגה. אתה בעד התנחלויות – אני נגדן". ובכן מצביע העבודה, בנעוריו חניך בית"ר ונחלת ז'בוטינסקי, מנסה לעבוד על ראש "ימינה", תוך שאינו מסתיר – ביושר, יש לומר – את שמאלניותו העכשוויות. ואני שואל אותך נפתלי, אחרי שקראת את ה"מכתב" ותובנותיו המחרפות: הלאיש הפתלתל הזה, חובש הכלא לשעבר, תאמין? האם תתפתה לקואליציית מרכז-שמאל, שסיכויי כינונה קלושים? כלום אינך מבין שעלייה על הנתיב ההפוך מימינה, תהיה תחילת התאיידותך הפוליטית?

בתנועת הליכוד פנימה כבר מורגש רחש-בחש. חילופי הנהגה אינם עוד דבר מופרך. במוקדם או במאוחר יפנה ראש הממשלה את כסאו, בלי קשר למשפטו שהחל בקול תרועה גדולה ונמשך בקול ענות חלושה. גם בלי נתניהו, ספק אם תנועת הליכוד – שבראשה עמד כעשרים שנה - תאבד משהו ממעמדה הבכיר על המפה הפוליטית, כמפלגת מרכז-ימין, שתמשיך עוד שנים רבות להנהיג את המדינה.

ולכן אין סיבה אידיאולוגית, שנפתלי בנט, ובוודאי ראש "תקווה חדשה" גדעון סער, לא יביטו בגאון קדימה, אל האופק הרחוק, יתנערו מסיסמת "רק לא ביבי" הנבובה, ובלי שים לב לצווחות הביקורת שיקומו עליהם, יתנו יד להקמת ממשלה לאומית וימנעו בחירות חמישיות חסרות תוחלת. מה שצריך להניע את השניים יותר מכל, אלה הן ההתרחשויות הביטחוניות המתעצמות, הניסיונות להצית תבערה בירושלים, ואשר רק ממשלה יציבה, גדולה, שתיכון במהרה בהשתתפותם, כאשר הם נותנים בה טון ניצי ברור, יכולה לתת להן מענה מהלומתי הולם.

אז הנה, גם אני הקטן פונה אליך, מר בנט, באופן אישי ובגלוי: אל מודעת ה"פורום" תן דעתך ואל תיפן לתחמן הידוע ו"מכתבו האישי". לא זו העת לחשבונות אישיים. המדינה אינה יכולה להיות כלשונך "בת ערובה של פוליטיקאים". מנע באומץ החזרת המנדט וזכור: ראש המפלגה הגדולה (30 מנדטים) הוא שצריך לעמוד בראש הממשלה הבאה ולא ראש מפלגה בת שבעה מנדטים.