עו"ד שלום וסרטייל
עו"ד שלום וסרטיילצילום: דוברות ציפחה

 

באסון שאירע באצטדיון הילסברו באנגליה ב- 1989 נהרגו 96 בני אדם מאוהדי ליברפול בשל תדחוקת קהל croud crush. בשל התפרעויות בעבר, בנו גדרות ואלו מנעו דרכי נסיגה ויצרו צוואר בקבוק בעת האסון. רק בתום 20 שנה הוקמה ועדת חקירה ממשלתית שהסיקה מסקנות רק ב- 2012, 24 שנים אחר האירוע! המשותף לאותם אירועים הוא התכנסות המונים ורגעי או שעות התלהבות העלולים להביא לקשיי נשימה, מחנק, נפילה בשרשרת אנושית או מה שמכונה- קריסת קהל.

בטרם יוחלט על ועדת חקירה, שמי יודע מתי תוקם ומתי יהיו מסקנותיה, אבקש לתת מבט שונה עם הפנים לעתיד; נניח שמוצע לממשלת ישראל בחינם אתר תיירותי בעל פוטנציאל ביקוש אדיר ומוכח למאות אלפי אנשים ונשים, מהארץ ומחו"ל, כשביום אחד בשנה מספרם אף מגיע לכמחצית מיליון איש, אך הדבר מותנה בהתארגנות הולמת תוך שנה, דוגמת משחקי האולימפיאדה, או האירוויזיון- האם וכיצד תרים ישראל את הכפפה? אין ספק שתוקם לאלתר ועדה בין משרדית, ובה בכירי המהנדסים והאדריכלים המנוסים בשינוע המונים מחד וידע במניעת סכנה של תדחוקת קהל, נציגי משטרת ישראל, צה"ל, רמ"י, קק"ל ועוד, עם דרישה לעמידה בלו"ז תכנון וביצוע, הכולל הקצאת משאבים לאומיים בהתאם, כפי שידענו להקצות בשנת הקורונה.

בהיבט התיירותי, מירון הוא אתר תיירותי לאומי ממדרגה ראשונה, שעד היום ישראל התייחסה אליו כמקום המצריך, במקרה הטוב, סידור ועדת חמישה לענייני כבוד, לשינוע ולמיקום הדלקת מדורות, כשלרשות הוועדה עומד תקציב זעום שלמעט התאמות קוסמטיים, אינו מאפשר טיפול ברמת המאקרו. כעת, לאחר האסון הכבד שכתובתו התנוססה במשך שנים בגדול על הקיר, יש להקים ועדה בין משרדית לאלתר עם תפיסה שונה לחלוטין ברמת הנהגת המדינה וברמה הציבורית. על מדינת ישראל להתייחס למקום כאל אתר לאומי ובינלאומי, המצריך הסתכלות והיערכות בהיקף ובקנה מידה בינלאומיים, כשדה תעופה וכיו"ב. מנגד, על ציבור העולים למירון להפנים כי אינה דומה העלייה למירון בעבר לימינו אנו. לכן, יש להתייחס לצו של ונשמרתם מאוד לנפשותיכם המחייב מגבלת כמות המבקרים בו זמנית, תכנון הנדסי מוקפד וציות להוראות המשטרה.

תדחוקות קהל היו מעולם. כך קרה באסון ויקטוריה הול ב- 1883 בו נספו 183 ילדים בגלל ריצתם לסוכריות שחולקו מאחורי דלת צרה. ב- 2015 נרמסו למוות בעליה לרגל במכה שבסעודיה 2,177 איש. ניתן כמובן ללמוד מלקחי אסונות תדחוקת קהל שאירעו בעולם, למשל בעקבות איצטדיון הילסברו, בטלו את יציעי העמידה, טריבונות הם  הפרנצ'עס, הכה מקובלים בטישים ובמירון, ודרשו להתקין מושבים ולחייב כרטיסי כניסה. כ"כ בוטלו הגדרות המונעות מילוט. 

אבל עד שאנו הולכים לרעות בשדות זרים, לכל אלה קדם הדוחק בעליה לרגל לירושלים בימי הבית, כשראשית, הברכה הייתה על פי חז"ל בכך שהעומדים צפופים משתחווים רווחים, כיצד? כשעומדים צפופים ויש מקום בלב לזולת, ניתן אפילו להשתחוות ברחבות. ושנית, כשבאו חבורות להקריב קרבן פסח, נכנסו שלש כיתות, שלש קבוצות בכל פעם ואחריהן נסגרו השערים, וכך נמנעה תדחוקת קהל. מעיד הלל הזקן שרק פעם אחת היה דוחק עד שזקן אחד מת. כן, אחד בלבד ומאז פסח זה נקרא 'פסח מעוכין'. מעוכים ולא מעוך, כי כל ישראל ערבים זה לזה וכאילו כל אחד נמעך. ולסוג אחר של דחיקה, בעליה בכבש המזבח, כשכהן אחד דחק את חברו, הוחלט על פייס, על הגרלה. מעתה מלבד הוועדה המוצעת יש לבצע מדי שנה, מבעוד מועד, הגרלה בלתי תלויה, אלו קבוצות יעלו להר, או אז יתקיים גם פסוק נוסף שבפרשה וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, זהו שלום בין האחים, העולה בחשיבות אף על שלום עם שכנינו.