בעוד מספר ימים, ביבי נתניהו, והליכוד, יחד עם בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, ושאר אנשי המחנה הלאומי יחבשו את ספסלי האופוזיציה.
תמר זנדברג, יאיר גולן ומירב מיכאלי ישבו סביב שלחן הממשלה. אלהימה אדירימה. יחד עם החברים מיש עתיד, רע"מ והמשותפת, ינהלו את ענייני הביטחון של ישראל, יחד יקדמו את הרדיקליות הקיצונית בתוך משרדי הממשלה. לצופה מן הצד, זה נראה כשיגעון. למביט בתוצאות הבחירות, הדבר נראה כהזייה מוחלטת.
כמה צדקו דברי חכמים - גדולה שנאה שמקלקלת את השורה. גדולה שנאה ששונא גדעון סער את נתניהו מאהבת ירושלים וחברון, ומתוקה תחושת הנקמה יותר מכל כסאות עור הצבי. גדולה שנאה ששונא ליברמן את נתניהו משנאתו את הערבים, מתוקה שנת הנוקם.
נראה שנתניהו הרוויח ביושר רב את השנאה כלפיו, לפחות מצד חוגי הימין כסער ודומיו. נתניהו שכח את דברי החכם שהמליץ להאכיל את האויב בלחם, כי רק כך אתה בעצם חותה גחלים על ראשו. נתניהו ייבש את סער, עד שלאחרון נשרפו כליל הפיוזים, והוא עלה על עץ סקויה אימתני, ממאן לרדת ולנחות בארץ.
כל זה רלוונטי בעיקר בגן ילדים, בבית הספר היסודי או אולי במריבה בבית הכנסת, לא בכנסת ישראל וממשלת ישראל שאחראית על גורלו של עם ישראל, עם קשה עורף עם ערמת בעיות פנים וחוץ, די והותר בעיות כדי לפרנס הרבה יותר מארבע שנות עבודה ממשלתיות.
אם סער אינו מסוגל לכבוש את עלבונו ולהכנס כשר בכיר בממשלת נתניהו כאשר בחיקו חצי המלכות ואף יותר, אם סער לא מסוגל לשאת פניו לעלבונות התקשורת שכמובן תכנה אותו במיטב ארסנל מילות הגנאי השמורות רק לאלו שעוזבים את בני האור בשמאל המפה אל בני החושך מימין, יש לי תחושה לא טובה לגבי יכולותיו להחזיק מעמד מול התקפות קשות מאלה, מסוג ההתקפות שזוכים אנשי ימין כאשר הם מעיזים בחוצפתם לממש את מדיניות הימין.
גדולה תאוות הכבוד שמקלקלת את השורה. נפתלי בנט משלים בימים אלו את אחד הסיבובים הפוליטיים הקיצוניים ביותר שנראו כאן אי פעם. עד זמן כתיבת שורות אלו, הספיק נפתלי להפגש עם עבאס, נציג האחים המוסלמים שכונה על ידו בשם שליח חמאס בכנסת ישראל רק לפני זמן קצר במערכת הבחירות האחרונה, להפר את הבטחת הבחירות שלו, של שקד וכהנא לגבי מרצ והקיצוניים במפלגת העבודה, וכמובן את הבטחת הבחירות לגבי יש עתיד.
ראש ממשלה הוא לא יהיה, כי אם בובה על חוטים, כפי שהוא יודע היטב, כי ככה זה להיות ראש ממשלה עם שישה מנדטים התלוי בארבעים וחמישה חברי כנסת מהשמאל ועוד ארבעה ממפלגה ערבית תומכת טרור.
אכן, יאמרו כולם, פוליטיקאי נאלץ, בעל כרחו או מכורח הנסיבות, להפר מידי פעם הבטחות בחירות. המערכת הפוליטית משולה לעוגה קטנה בעלת סועדים רבים בעלי תיאבון רב, ואיש אינו יכול לצאת וכל תאוותו בידו.
ובכל זאת. יש הבטחה ויש מעילה. זה ממש לא אותו דבר, וכל אחד מבין את ההבדל. לא הרי הבטחה לקחת את תיק הבריאות כהבטחה שלא לשאת ולתת עם עבאס. לא הרי תכנית סינגפור כהרי התחייבות שלא לשאת עם תומכי שופטי חיילינו בהאג, גם לא הרי חאן אל אחמר או משרד הדתות כהכשרת אנשי הרשימה המשותפת.
אין ספק, נפתלי איש עסקים ממולח, אדם אמיץ בעל אמביציות ואומץ של יזם שמוכן לשים את כל הקלפים ולהמר על הכל, משם ימריא אל על או יתרסק לרצפה. ההבדל הקטן הוא שבפוליטיקה הז'יטונים אינם שלך, הם שלנו. אנשי הימין, בוחריך, הם אלו ששמו בידך את הקלפים בהם אתה משחק, בהם ובגורלם אתה מהמר בשביל הרווח האישי שלך והתשוקה הגדולה להיכנס להיסטוריה של מדינת ישראל בחברת בן גוריון, בגין, שמיר ונתניהו.
בנט לא יחזור בו – מאוחר מידי. הוא כבר עם הגב אל הקיר כשמול פניו משרד ראש הממשלה. שיקלי כבר עשה את המעשה הנכון. שקד, אורבך, סילמן וקארה, עכשיו תורכם.