בדיוק כשהגענו, המשפחה, אתמול למצעד הדגלים בירושלים - נשמעה אזעקת צבע אדום. חברים שפגשו אותנו צחקו שזה בגללנו, שהבאנו משדרות את הצבע האדום לירושלים.

אנחנו ענינו ברצינות שהפוך: ירושלים הביאה את הצבע האדום לשדרות ולכל הארץ.

לא במקרה התירוץ של החמאס הוא ירושלים והר הבית. שנת הקורונה והתסבוכת הפוליטית השכיחו את האמת הברורה ביותר בעולם: המאבק הוא לא על טריטוריה או על משאבים כלכליים - יש פה מאבק על ירושלים.

ירושלים היא לא רק עיר אלא ביטוי לאמונה ש'ירו-שלם' - תראו שיש שלמות בעולם הזה: החיים הם לא רק אוסף של חוויות חומרניות, קטנוניות ואגואיזם, אלא ביטוי למשמעות של טוב, תקווה ואמונה; של שלמות.

ישנם כוחות של פראות ושנאה בעולם שלא מוכנים להשלים עם כך שירושלים היא בידו של עם שהקיום והתרבות שלו במהלך ההיסטוריה הם כולם געגועים לירושלמיות.

לזמן מאד-מאד קצר, ישנם גם חלקים מאד-מאד קטנים בעם הזה, שגם מתבלבלים ושוכחים על מה המלחמה פה. הם אפילו מדמיינים להקים ממשלה עם מכחישי ירושלמיות על סוגיהם השונים.

מאורעות כמו אלה עוזרים להזכיר: ירושלים לא הולכת לשום מקום; אנחנו לא הולכים לשום מקום; אלוקים לא הולך לשום מקום.

אנחנו פה ואנחנו ננצח. הנצח כבר התמודד עם אתגרים גדולים מאלו...

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו