אסייג לחוכמה: מני אסייג בראיון מיוחד

החיבור לתורה ולמסורת, תהליך כתיבת הקומדיה והמלחמות בצווחות ה'הדתה'. נדב גדליה ישב לשיחה אישית עם מני אסייג, מיוצרי הסדרה שנות השמונים ואחד הכותבים המוכשרים והמצחיקים בישראל. מתוך 'מקום בעולם'

נדב גדליה , ט"ו בסיון תשפ"א

אסייג לחוכמה: מני אסייג בראיון מיוחד-ערוץ 7
מני אסייג
צילום: יחצ שנות ה80

הדבר החשוב ביותר למני אסייג הוא ספר דברים. כן, החומש הזה. הבחור מלא תורה, אבל ספר דברים מדבר אליו ביותר. "שכולם יקראו את הספר הזה", הוא מבקש ברשימת המשאלות שלו, "אני מחובר מאוד למקובל הרב יאשיהו פינטו, שיהיה בריא, אמן. הוא לימד אותי על הסגולות של ספר דברים, לכן אני לומד אותו כל יום. לפני כן זה היה בשבילי חומש יעני רגיל. עד שהוא סיפר שהקריאה בספר דברים נתנה לו לפחות ארבע שנים במתנה מאז שהרופאים אמרו לו שהוא הולך. זה חומש מאוד מיוחד, כל ההיסטוריה שלנו שם".

מאיפה התחיל החיבור שלך לתורה?

"אני מחובר מאוד לרב יוסי ערמה מבית שאן, והוא העביר לנו, קבוצה של אומנים, שיעור בגמרא. התחלתי לא מזמן ללמוד גמרא, וזה עולם ומלואו. זה אמור למצוא חן בעיני כל יהודי ירא שמיים ומחובר למסורת. השאיפה שלי היא להיכנס יותר לגמרא".

מה תפס אותך בגמרא דווקא?

"החוכמה של כל התנאים והאמוראים וגם הסוגיות. לא מזמן הייתי בתוכנית בערוץ הידברות, ודיברו שם על המושג לפתוח פה לשטן שאמר אביי, מחכמי הגמרא. יש שם משהו מאוד חזק: אסור לך לקטרג על עצמך, כי השטן ישר מתעורר. צריך להודות בחטא אבל לא לבקש עונש. החוכמה נמצאת באזורים האלה. זאת לא מיסטיקה, זאת ההעמקה בתורה".

תורה והומור, הילכו שניהם יחדיו?

"הומור ותורה לא סותרים אלא אם כן ההומור נוגד כל דבר שיש בו מסורת וערכים יהודים. תוכניות שבאות לבוז למסורת שלנו עושות לי בחילה".

גם אצלכם בסדרה נוגעים במסורת בצורה מצחיקה לפעמים.

"מה אתה משווה בכלל?" אסייג זועם, "אנחנו מדברים על מסורת, לא צוחקים עליה אף פעם. כל בר דעת מבין את ההבדל".

שנות ה-80
צילום: יחצ שנות ה80

בדרן נולד

מני אסייג (49) גדל בטירת הכרמל, והיום הוא מגדל את שלושת ילדיו בקריית מוצקין. בילדותו חלם להיות כדורסלן ואף שיחק בקבוצת הנוער הפועל חיפה, אך נאלץ לפרוש ממשחק בעקבות פציעה. אחרי שפרח מעולמו חלום הכדורסל היה טכנאי בבזק. רק בעשור הרביעי לחייו הבין מי הוא. "עד אז היו לי הברקות בבית הספר, בעבודה, בצבא, אבל לא ידעתי בכלל שאני יודע לכתוב הומור. ואז הכנתי דקלום ליום ההולדת ה-60 של אבא שלי, וכל המשפחה נקרעה מצחוק. הופתעתי מאוד". אחר כך בא האח הסטנדאפיסט שלום וביקש את עזרתו.

"שלום במופע השני או השלישי שלו הבין שיש לי ראש טוב וביקש שאכתוב לו כמה הברקות לסטנדאפ. אמרתי: טוב, ננסה, ובסוף כתבתי לו בערך עשרים חוברות צהובות. זה היה מטורף! ברגע שקיבלתי את ההזדמנות התוכן נשפך ממני".

מאז אסייג לא עוצר. הוא כתב לתוכנית צחוק מהעבודה ולהופעות סטנדאפ לכל מיני אומנים, ואז הגיע גם הבום הגדול שלו: ההצעה לכתוב תסריטים עלילתיים לסדרה שנות השמונים. "זו כתיבה אחרת לגמרי. יש ההבדלים גדולים בין כתיבת פאנצ'ים לבין כתיבת עלילה".

אסייג, ממש כמו רבי עקיבא, התחיל מאפס בגיל מבוגר. "הלכתי ללמוד קורס מזורז בתסריטאות כדי להבין מה אני עושה. בתסריטאות חייבים ללמוד איך בונים עלילה, גיבורים, פרוטגוניסט וכל זה, וגם חשוב לכתוב בפורמט הנכון כדי להגיש את זה להפקה. לא יקראו תסריט אם הוא לא כתוב נכון".

יש דילמות בכתיבה ברגע שנוגעים בערכים? כמו בדיחות שאולי יתפרשו כצחוק על הדת?

"ברור, ולכן אנקוט את כל אמצעי הזהירות שלא יהיה משהו שילהיט. אני כמעט לא מקבל תגובות כאלה. להפך, מחמיאים לי על הפצת התורה והמסורת".

מה הכי מצחיק אנשים היום?

"סטנדאפ עובד על הזדהות, שאדם אומר לחבר שלו: 'וואלה, זה ככה'. בסדרה מה שמצחיק זה הסיטואציות המוקצנות, שהן אומנם מהחיים אבל הרבה יותר גדולות מהם. בכל מקרה, בדיאלוג אתה כותב ממש בדיחות ועושה סיום מפתיע לסצנה ולסוף הפרק. קשה להסביר".

כתיבה מצחיקה היא משהו מולד?

"אני חושב שכן. יש כאלה שאין להם חוש הומור או שיש להם הומור מוגבל. כמו שלא כל אחד יכול להיות סטנדאפיסט, גם כותב צריך חוש הומור, ואם אין לו, קשה להאמין שיצליח להביא הומור כתוב".

איך בודקים אם 'יש את זה'?

"אם זה עובד, זה עובד. פונים אליי לא מעט צעירים שחולמים להיות קומיקאים. אני יושב איתם ודי מצליח לזהות אם הקטעים באמת עובדים או שזה הומור דלוח".

אתה חושש שזה עלול לפגוע בהם?

"אני עושה את זה ב"ה בזהירות. פעם בכוכב נולד היו מראים את האודישנים שעשו לאנשים כדי להלעיג זמרים שהם לא זמרים. אני משתדל להיות עדין ולהגיד שזה פשוט עוד לא שם, רק לא לפגוע".

בטעם של פעם

מני, כאמור, הוא התסריטאי והכותב של הסדרה שנות השמונים. היא בדיוק סיימה את עונתה השישית בערוץ 13, והיד עוד בהחלט נטויה להמשך הסדרה.

כמה מהסדרה אמיתי וכמה לא?

"יש המון חלקים אמיתיים אבל מוקצנים. בוא נאמר שהתסריט יותר מבוסס על סיפורים אמיתיים. לדעתי קרוב לשבעים אחוזים".

אתם עוסקים בפערי הדורות של הזמנים ההם. איזה מין ילדים הייתם?

"לדעתי היינו בסך הכול ילדים טובים".

בסדרה נראה שהייתם די בלגניסטים.

"הכול יחסי. מהשכונה שלנו, אתה צריך להבין, יצאו כמה עבריינים מכובדים. ההורים היו פחות מעורבים, האימא הייתה בבית והאבא היה בעבודה כל הזמן. זה היה עידן של קשיי כלכלה לא פשוטים. ובכל זאת בעניין כיבוד אב ואם אני חושב שפעם כיבדו את ההורים יותר. אני זוכר שעבריין, ערס מארץ הערסים, היה זורק את הסיגריה כדי שאבא שלו לא יראה אותו מעשן. בפחד. היום כאילו החינוך הולך למקום של אחיזת עיניים. הכול כאילו ליברלי, ובפועל הפריטו את כל החינוך בהגזמה. אם אבא צועק על הבן שלו, הבן יכול להזמין משטרה ולהגיד אחר כך 'אבא שלי פגע לי ברגשות'. כדי לרצות את הילדים ההורים מנסים לחנך את המורים במקום לחנך את הילדים שלהם".

איך אתה מחנך כאבא?

"אני אבא קשוח".

מה ההגדרה של קשוח בעיניך?

"אני לדוגמה מעניש. שלא יישמע שאני איזה קלגס", הוא צוחק לרגע, "אני גם אחד האבות המפנקים שיש, מכסה על החוסר שיש לי מהילדות, אבל אוי ואבוי לילד שמדבר לאימא בחוסר כבוד או צועק על סבתא, חמותי, שנמצאת אצלנו לא מעט. אם יש בעיה, הילד אומר ביי ביי לאייפון לשבוע".

הילדים שלך צופים הרבה במסכים?

"הילדים שלי לקחו דבר אחד משנות השמונים, את האווירה הצנועה והפשוטה שהייתה. הילד שלי רואה משהו לא צנוע פתאום בטלוויזיה והוא מזיז את הראש. זה הבסיס בעיניי, וב"ה שהצלחתי לחנך לזה. זאת עבודה. אנשים הולכים לעשות מיליונים כדי להוריש לילדים, אבל לילדים אין טיפת כבוד להורים. מה עשינו בזה?!"

 

אין לכם עדיין מנוי? אתם יכולים לקבל אליכם לנייד גיליון התרשמות דיגיטלי ואז לעשות מנוי הכרות ב-10 שקלים בלבד לחודשיים (5+5). כנסו לכאן

 

עובדים בלהצחיק

יהיו עוד עונות לשנות השמונים? איך זה שלא נגמרו הסיפורים?

"להמציא סיפורים יש מאין הייתי צריך גם בעונות הקודמות. אני לא חושב שזה יותר קשה, אני ב"ה סומך על בורא עולם שמפרה את מוחי, והכול טוב. בינתיים אני לא דואג להתייבש. עם הגשמים של השנה, בכלל", הוא צוחק. כל חקלאי והגשם שלו. "אנחנו לוקחים את הדמויות ומפתחים להן עוד סיפורים שלא בהכרח קרו. בונים סיפור חדש לגמרי. אני יכול לספר לך שאנחנו עובדים על סרט של שנות השמונים. הצילומים בלי נדר באביב".

כשאני מבקש ממנו ספוילר אסייג מפרגן בלא מעט פרטים על המיזם המסקרן 'שנות השמונים – הסרט', שם זמני. "יהיו הדמויות המוכרות של הסדרה ועוד כמה דמויות חדשות בשביל הסרט. הסיפור הוא שהחבר'ה נוסעים להילולה של הבבא סאלי, וזה קורה בתקופת מלחמת המפרץ. תחילת שנות התשעים. אני אגב הייתי חייל, ואני זוכר שהרס"ר העיר אותנו במגאפון. מתנו מפחד. לא הבנו מה קורה".

איך נראה יום של כותב?

"אצלי זה יום של כותב יהודי. קם, קפה, תפילין, תפילה ארוכה, ספר דברים, עוד פרק תהלים ואז פותח את הלפטופ וכותב. משמעת עצמית של עובד בזק".

כמה זמן לוקח לכתוב פרק?

"הקצב תלוי בסוג הכותב ובתנאים. בדרך כלל אני הולך לבית הקפה שליד הבית שלי, אבל לפעמים אני גם קם באמצע הלילה והולך למרפסת לכתוב. אני לא יודע להגיד כמה שעות בדיוק, אבל ב"ה אני נחשב לכותב מהיר. פרק של 25 דקות לוקח לי לכתוב בערך שבוע. עונה, שהיא 13 פרקים, כתבתי בכמה חודשים".

מה הסיפור שאתה הכי אוהב בסדרה?

"הייתה סצנה שאהבתי על רב שמגיע לכל מיני מקומות ודורש 'בכוח'. כתבתי אותה על סט הצילומים".

וואלה?!

"מוטי בן ישי לא היה אמור לבוא לסט, הייתה איזו תקלה והוא בא בטעות. הוא היה מקבל את התשלום שלו על יום הצילום בכל מקרה, אבל הוא שאל 'מה אני אעשה?' אז אמרתי יאללה, ישבתי בצד וכתבתי סצנה, וגם הוא אלתר משלו. זאת הייתה הסצנה הכי חזקה בפרק, וגם ברשת הקטע הזה נהיה ויראלי".

כשכותב קומדיה כותב הוא צוחק לעצמו?

"לפעמים אני מצליח להצחיק את עצמי, ויש גם פעמים שאני יודע שזה מצחיק אבל לא צוחק. מה שהצחיק אותי מאוד כנראה יותר מצחיק".

הרשתות מול האליטות

אסייג ידוע כאושיית רשת סוערת. בחשבון הפייסבוק שלו הוא לא מהסס לכתוב ככל העולה על רוחו: למען רבנים, ביבי, התורה והסדרה לצד תגובות למבקרים מהברנז'ה ולאקדמיה הישראלית, שכאילו לא שמעה על קיומה של הסדרה, אז איך היא תיתן לה פרסים. אני שואל אותו למה הוא עושה את זה לעצמו ומתכתש ברשת.

"האחים שלי מוריס ושלום אומרים לי לא לדבר, אבל אני חושב שאסור לשתוק כשמכפישים את הסדרה בפייסבוק. אני לא אתן למכפיש קנאי לזלזל בכל תושבי הפריפריה שהסדרה עוסקת בהם. זה כמו שמישהו יגיד לך ברחוב שאתה אפס. אתה תיפגע. אין מה לעשות. אז כן, אני אכתוב בתגובה לכתב ההוא שמכפיש".

מה זה נותן לך?

"זה מרגיע אותי. מאוד", מתוודה אסייג. "אני אמשיך להגיב לאנשים האלה. בן אדם שכותב זוועות כאלה נגד מזרחים לא ימשיך את יומו בלי שהוא יקבל תגובה ושידברו עליו ויגיבו לו נגד". ויש גם נקודת אור: "דווקא עינב שיף מידיעות אחרונות כותב דברים טובים, ב"ה", הוא מציין בהגינות את ההצלחה בציבור הישראלי לצד המחלוקת בקרב הברנז'ה. אסייג יודע; הפרסים אינם בדרך גם אם יגיע לעונה העשירית בשלום ובטוב לבב. יש בעיה להזכיר ליד אסייג את טקס פרסי הטלוויזיה בלי שיתעופפו גיצים, אז אני מזכיר ומתרחק קצת, שלא יעופו לי על הבגדים.

"אני מחכה שייתנו לי פרס כדי לבוא לשם ולנתץ את הפרס מול הפרצוף שלהם", אומר אסייג בהחלטיות.

פוסט של מני אסייג בפייסבוק
צילום:ללא

מה לדעתך יש להם נגדך?

"זה ברור. אני מזרחי, ימני, מטירת הכרמל, מפיץ תורה ומסורת, והכי כואב להם שאני מצליח. כל זה הופך אותי למוקצה בקרב הבולשביקים. ואתה יודע מה? זה רק גורם לי להיות חזק יותר בערכים שלי. אני שם עליהם קצוץ. לא סופר אותם. כן, אני עושה הדתה, אני מהלל את התורה. אני לא מפחד מהם".

אי-פעם הייתה לך משיכה להיות אהוב בברנז'ה?

"אם הייתי מיישר קו יכולתי להיות בארץ נהדרת, מצב האומה. הרבה אנשים הגיעו לשם והתקלקלו. מי שנמצא במערכות כאלה, גם אם הוא בא ממקום כמו שלי, מתקלקל, מתנתק מהערכים שלו ומיישר קו עם האג'נדה. ב"ה כשהגיעו הצעות ממקומות כאלה זה לא התקדם".

ומה תגיד על מאור זגורי? באר שבעי, מזרחי וגם זוכה בפרסי האקדמיה.

"שאלה קשה, כי הוא באמת אחלה גבר ויוצר משובח. אבל חלק מזגורי אימפריה היה כמו ש'הם' רצו שזה יהיה".

כסף לא קונה הכול

מה תעשה ביום שאחרי שנות השמונים?

"שאלה טובה", חוכך אסייג בדעתו. "יש לי הרבה תקצירים והצעות לסדרות. פרקים כתובים. יש דברים שהיו בפיתוח ונעצרו מכל מיני סיבות, ואני שם את מבטחי בבורא עולם. אני לא בלחץ".

אתה חושב שגם אשכנזים יכולים לאהוב את הסדרה?

"אני מקבל בכל יום עשרות תגובות מאשכנזים שאומרים שמאוד מרגש אותם לראות את כל ההווי הזה. לחלק זה אפילו מזכיר את הילדות למרות שהם לא גדלו בפריפריה. קיבוצניקים, למשל. בסופו של דבר זה פשוט סיפור אנושי. ובכלל, לדעתי אנשים מתחברים מאוד לפולקלור. תשמע, היה זוג שהתחיל לשמור שבת בזכות שנות השמונים!" הוא מתפעל. "אני לא חושב שזה קרה לסדרה ישראלית אי-פעם, אולי הפוך, לצערי. לחלל שבת בגלל גב האומה", הוא עוקץ את תוכנית הסאטירה המשודרת באותו ערוץ.

אם מציעים לך לעבור לקשת, הנחשבת לזכיינית החזקה יותר, אתה עובר?

"לא. מה פתאום? בשביל כסף אני אעזוב את מי שהאמין בי בהתחלה?! ברור שלא".

רגע, זה לא שואו ביזנס פה?

"אני בביזנס מכניס גם ערכים אנושיים. אני עוף מוזר בכל הדבר הזה. עזוב. היו לאורך הדרך הרבה מאוד הצעות מכל מיני גופי תקשורת, אבל לא אני ולא שלום ניטוש את הבית, רשת, בגלל יותר כסף".

בסוף הריאיון אסייג שולח לי תמונות של תגובות אותנטיות על הסדרה. אנשים מספרים על התחזקות במסורת, במצוות. מבחינתו הוא כאן כדי להפיץ תורה ומסורת, לא פחות. אז מה אם זה גם מצחיק?

מה אנחנו מבשלים לגיליון תמוז?

כתבה מורכבת אבל חשובה מאוד לקראת הקיץ על ההתמכרויות הגדולות והקטנות שלנו. גדליה יכין לכם תדריך על הישרדות וכל מה שאתם צריכים לקחת אתכם לאי בודד ואמיר מויאל הולך לראיין את רויטל ויטלזון ביחד עם המתבגרים שלה בבית, אבל הכי חשוב אנחנו מכינים לכם חתיכת פרוייקט קיץ פלוס פרסים. בקיצור יש הרבה מאוד למה לחכות.

אין לכם עדיין מנוי?

אתם יכולים לקבל אליכם לנייד גיליון התרשמות דיגיטלי ואז לעשות מנוי הכרות ב-10 שקלים בלבד לחודשיים (5+5). כנסו לכאן