השבוע איבדתי את אחד האנשים הכי מצחיקים שהכרתי. הוא היה עם עיניים בורקות משובבות, חיוך ענקי ומאיר וחוש הומור חד ומצחיק.
הכל אצלו היה בחיוך שלא מש מפניו, באופטימיות ובקריצה שמזכירה את הפרופורציות של החיים.
השבוע איבדתי מספר סיפורים מופלא, בעל דמיון חי וחשיבה יצירתית.
איבדתי תלמיד חכם מבריק שנטע בי אהבת תורה, לימד אותי את דרכי לימודה ודירבן אותי להיות ''בן תורה ולא בוגר הסדר''.
איבדתי את מי שהיה שותף לארוחות בוקר יחד, יום אחר יום אחר יום. ארוחות שבהן היינו קבוצה של שלושה תלמידים ורב שישבו לאכול יחד. צחקנו, שמענו שאלות מחוץ לקופסה על הפרשה וקיבלנו טיפים על זוגיות, בישול והדרך לחיים פשוטים ואמיתיים.
ואיבדתי גם מודל לחיים פשוטים ואמיתיים. אדם שחי את הפשטות בלהט ובתשוקה. אהב בכל נשמתו את רגבי האדמה ואת נופי העולם. אהב את העיר קריית שמונה, את אנשיה, את דרכי חייה, את הקסם שהיא מהלכת על הפוגשים בה.
אדם שלימד בלי לנסות ללמד במילים ובמעשים שבכל יום מהי זוגיות פשוטה, עמוקה ומלאת אהבה.
הרבה מדברים על חיים של תורה. הרב פוקס היה האדם הכי חי שיש. אדם שטיפס את כל הדרך אל הישיבה בגשם זלעפות, עטוי בחליפת סערה, רק כדי להשתתף איתנו בעונג שבת.
אדם שעד יומו האחרון דילג על ההרים, דיווש באופניו, השקיע את כל מרצו ואהבתו במשפחתו ובתלמידיו, שני מקורות גאוותו.
ומתוך החיות הזאת, היה אדם של תורה. תורה בריאה, משמחת, מעמיקה ומרוממת. התורה חייתה אותו, שימחה אותו.
הוא היה מאושר מרעיון שהתחדש לו בלימוד, היה מדושן מעונג אל מול חידוש או הבנה מדויקת של תלמיד בשיעור.
כל הלימוד שלו היה בחיוך, בצחוק מתגלגל ומדבק (בשיעור ובמהלך הסדרים) ובאהבת תורה כנה.
השבוע איבדתי רב. איבדתי יועץ חכם. מקור של שמחה וחכמה בלי סוף. אדם אוהב וקרוב להתגעגע ולהתכתב איתו. כך באמצע החיים.
הלב שבור לרסיסים.
נוח בשלום על משכבך, בעל החידושי חפ''ץ, ר' חיים צבי פוקס זצ''ל.
אנחנו נשתדל להאיר בעולם את האור שלך, של שמחת ואהבת חיים ותורה שאין להם גבול ומידה.
ברוך קמפינסקי, בוגר ישיבת קריית שמונה