בוקה ומבולקה

שינוי לא יהיה כאן; ואם יהיה, הוא יהיה, לטעמי, רק שינוי לרעה. הרגשתי בזה באופן הכי ברור כאשר צפיתי בהופעתו המביכה, בעיניי, של נפתלי בנט בנתב"ג על רקע ההתפרצות המתחדשת של הקורונה.

סמכותיות לא הייתה שם. לעומת זאת, גמגומים היו שם לרוב - ואין להתפלא על כך. בנט לא נבחר בידי הציבור להיות ראש ממשלה. הוא סחט את התפקיד במהלך משא ומתן קואליציוני; מה שעושה אותו בפועל כעת למעין מזכיר של תאגיד רב זרועות – תמנון, אם תרצו - כשלכל זרוע יש אינטרס משלה.

רואים את זה על כל צעד ושעל. שר המשפטים ממנה פרקליט מדינה מבלי לגלות לבנט, כנראה, שבעברו של מועמדו נרשמו אמירות מטרידות; תרתי משמע. למליאת הממשלה אפילו לא ניתנה הה ההזדמנות לשקול מינוי של אחר לתפקיד. גדעון סער לא סופר אף אחד אחד.

שר החוץ הלך באותה דרך ומינה קונסול כללי בניו-יורק, כאות הוקרה לאיש, אני מניח, על תרומתו בהפלת ממשלת גנץ-נתניהו, מבלי לברר תחילה, למיטב הערכתי, מה עמדתו של "מזכיר התאגיד". שר הביטחון שולח את צה"ל להרוס מאחזים של יהודים ביהודה ובשומרון תך ניצול חולשתו האינהרנטית של בנט. לבנט פשוט אין ברירה. הוא לא רוצה לאבד את אחיזתו בלשכת ראש הממשלה. לכן הוא גם מילא פיו מים, לדעתי, כשבכנסת התקיים פורום תחת הסיסמה "כיבוש או אפרטהייד".

הבוקה והמבולקה רבה – וזאת רק ההתחלה. איש הישר בעיניו עושה. כל ראשי המפלגות אוחזים זה בגרונו של זה. לכל אחד מהם יש את חלקת אלוהים הקטנה שלו - ובה הוא עושה ככל העולה על רוחו; וזה רק הולך ונעשה גרוע מיום ליום. אין החלטות ממשלה. יש תכתיבים של ראשי המפלגות. שר האוצר, לדוגמה, לא סופר את ראש הממשלה שלו כאשר הוא רוקם תוכניות כלכליות שונות (שאין בינן לבין "תוכנית סינגפור" של בנט דבר וחצי דבר ) ושר הבריאות מבקש להטיל קנסות על ילדים בני 12 שנסעו עם הוריהם לארצות "אדומות". ועוד לא אמרתי כלום על השלב שבו יהיה צורך אמיתי לקבל החלטות הרות גורל.

יכול להיות שבנסיבות אחרות הייתי, אולי, שמח לאידה של הקואליציה המוזרה הזאת; לא כאשר הדברים נוגעים לעצם קיומנו כאן. זאת מדינתו של העם היהודי . הוא זכה בה לאחר שנות גלות ארוכות; רצופות בפרעות וברדיפות. השואה האיומה זירזה את הסכמת אומות העולם להקמת בית לאומי לעם היהודי - אבל החלון הצר שנפתח לאחר סיום מלחמת העולם השנייה נסגר זה מכבר. רבים מאוד בעולם קמים עלינו לכלותנו; הן מחוץ לגבולותינו והן בתוכנו פנימה.

יש שיגידו שלא כל ראשי הממשלה שלנו היו כריזמטיים; וזה נכון. אבל הזמנים הם אחרים. בשלב מסוים יהיה מי שיצטרך להכריע - וזה לא יכול להיות בנט. אין לו את הסמכותיות. אין לו את היכולת האינטלקטואלית. הספרון שהוא כתב על הדרך שבה יש להילחם בקורונה, נדמה לי שגם הוא עצמו מתבייש בו היום.

רק שבועיים חלפו – והכול נראה לא טוב. גורמים אנטי-ציוניים השתלטו על המערכת השלטונית ומדינת ישראל ללא המסד הציוני שלה, אין לה זכות קיום.