"במהלך הברית של בננו ישראל מנחם, הגענו להחלטה שאנחנו לא יכולים לעזוב את רמת אשכול והחלטנו להישאר למרות התוכניות המוקדמות שלנו", כך מתאר אלישיב סנדובסקי את רגע ההחלטה לשנות את התוכניות ולהישאר ברמת אשכול למרות התכנון המקורי לעבור לאילת.
"הרגשתי שהקהילה הגיעה למקום של אחדות ורוממות כזו שאנחנו לא יכולים לעזוב דבר כזה עכשיו", ממשיכה סמנטה אשתו.
סמנטה ואלישיב סנדובסקי גרים בשכונת רמת אשכול בלוד מאז שהתחתנו לפני 3 שנים. סמנטה (28) שחקנית בתיאטרון עלמא באופקים ובעלה אלישיב (29) מסיים בימים אלה תואר בסיעוד. הם הורים לשניים - אהבה בת השנתיים וישראל מנחם בן חודש וחצי שנולד במהלך הפרעות בעיר.
"הייתי בהריון מתקדם, ואחרי הלילה הראשון של הפרעות, התחלתי להרגיש צירים" מספרת סמנטה. "אמרתי לאלישיב שאנחנו חייבים לעזוב ולא להישאר בבית. אמנם לא ידענו לאן זה יתפתח, אבל ידענו שאנחנו לא יכולים להישאר בשכונה בזמן הפרעות ועברנו להורים שלי. בשבת עשינו כמה משפחות מהקהילה שבת משותפת במגדל עוז. שם בעצם התחילה הלידה של ישראל מנחם. הלידה התחילה כקהילה, חוויתי את הצירים עם חברות שלא הייתי חושבת מראש שאהיה דווקא איתן בזמן הצירים, אבל זה היה כל כך טבעי. זה הרגיש כאילו אחותי נמצאת איתי שם".
לפרטים ולהצטרפות לקהילת רמת אשכול לחצו כאן
לאחר הולדת בנם ולקראת ברית המילה, התלבטו סמנטה ואלישיב היכן לערוך את האירוע. "בסופו של דבר החלטנו לעשות את הברית בלוד, למרות שהייתה התנגדות מצד המשפחה שלי", מספרת סמנטה. "הם פחדו להגיע לשכונה במהלך הפרעות, אבל זה היה לנו חשוב וקריטי שזה יהיה במקום הזה. הרגשנו שאנחנו צריכים שזה יהיה פה, ושהקהילה צריכה שזה יהיה פה. הרגשנו שצריך שמחה וחיזוק קהילתי בתוך כל הפרעות. היה משהו מרומם באוויר – שאנחנו כאן ביחד וממשיכים".
כאמור, משפחת סנדובסקי תיכננה כבר לעזוב את רמת אשכול, ללא קשר לפרעות. "היה לנו חלום שברגע שאסיים את הלימודים שלי, נעבור לגור באילת" מספר אלישיב. "כבר רשמנו את הבת למעון, והתחלנו לחפש עבודות ודירות. ואז הגיעו הפרעות. זה היה מאוד מבלבל. מצד אחד הייתה תחושה של פחד, ואמרנו לעצמנו יופי שאנחנו עוזבים. מצד שני, הייתה המחשבה שאי אפשר לעזוב דבר כזה עכשיו. גם בגלל המצב הנפיץ, וגם בגלל שדווקא עכשיו יש בשכונה את אחד הדברים הכי גדולים שקורים היום בארץ. גם ברמה האידאלית וגם ברמה החברתית קהילתית".
"לי היה קשה לבלוע את זה בהתחלה", מספרת סמנטה, "אבל ההבנה של החשיבות וזה שראינו שאנשים לא חוזרים לבית שלהם כי הוא נשרף או כי נשארו אצל ההורים, חידד לנו שאי אפשר לעזוב דבר כזה עכשיו".
איך המשפחה ואנשים סביבכם הגיבו?
"כשסיפרתי לאימא שלי שאנחנו לא עוזבים לאילת, היא התרגשה שאני לא מתרחקת, אבל כשאמרתי שאנחנו נשארים ברמת אשכול, היא התאכזבה וכבר העדיפה שנעבור לאילת" צוחקת סמנטה. "ההורים שלי עלו מחוץ לארץ, וזה היה שיא הציונות של אז. ועכשיו זו ציונות אחרת. הם העבירו אליי את השליחות הזו. אני לא אמיצה או משהו. כל פעם שיש אירוע, אפילו הקטן ביותר, הוא גורם לערעורים של ההחלטה, אבל הרצון להישאר גובר על זה", היא ממשיכה.
סמנטה במקור מתל מונד ואלישיב מקדומים. הם מספרים שמה שגרם להם להגיע לשכונה מלכתחילה זו הנוחות. "לוד נמצאת במרכז הארץ, זה היה בין הלימודים שלי להורים של סמנטה" מספר אלישיב. "המחיר היה גם מאוד מפתה יחסית למרכז", ממשיכה סמנטה. "זה מקום במרכז עם קהילה, חיי חברה ופעילויות סביב הגרעין. שכונת רמת אשכול היא אחד המקומות היחידים בארץ שכולם באותו טווח גיל כמעט. יש חיבור טבעי ולא כפוי עם התושבים הוותיקים. גם מבחינת גנים, המוסדות של השכונה הם הכי טובים. כשפותחים את ההרשמה למעון, שולחים קודם כל לתושבי השכונה כי אחרת ייגמר המקום מהר מאוד".
מה תפקידו של הגרעין בשכונה כיום?
"הגרעין נותן לאוכלוסייה המבוגרת את היכולת להרגיש שלמישהו אכפת מהם. בפן האישי, כפר הסטודנטים של בני עקיבא בשכונה מחובר לכל המבוגרים בשכונה. דואגים לקניות למי שצריך ולכל מבוגר יש סטודנט שיודע מה איתו. בקורונה הרגישו את זה עוד יותר חזק, מבחינת קניות ותרופות. בנוסף, עשינו פרויקט ועברנו בכל הבתים ובדקו איפה אפשר להנגיש אותם, לשים מעקה בשירותים, איפה יש תקרה שנוזלת, למי חסר שמיכה. ממש מעקב לרשת את כל השכונה במידע. גם בפן הציבורי, נותנים את ההרגשה שיכולים לצאת בלי שיזרקו עליהם אבנים, כי יש נוכחות יהודית גדולה שדואגת שזה לא יקרה".
סמנטה מסכמת ומסתכלת על הדברים גם בראייה היסטורית - "זו החלוציות החדשה. חלוצי תשפ"א. זה באמת יישוב הארץ של היום, המאבק שלא מוותרים על המקום הזה ואנחנו נשארים ומגדילים את הכוח שלנו פה. לוד היא מרכז הארץ, וצריך להיאבק שיהיה לגיטימי ליהודים לגור פה בנוחות".
לפרטים ולהצטרפות לקהילת רמת אשכול לחצו כאן