איתמר סג"ל
איתמר סג"לצילום: עצמי

לא האמנו שזה יקרה אבל זה קרה, נפל דבר בישראל. גם אם דבר לא יקרה, הכול כבר קרה. גם אם חוק רע אחד לא יעבור, גם אם אוטובוס אחד נוסף לא ייסע בשבת, גם אם שקל אחד מתקציב הישיבות הגבוהות וישיבות ההסדר לא יקוצץ, גם אם מאחז אחד, לא כל שכן יישוב, לא יפונו, גם אם הכול יהיה שלם – זה שבור.

מדינה יהודית איננה מדינה שרוב העם בה הוא יהודי. כבר היו לנו בפולין כפרים ועיירות שרוב תושביהן היו יהודים. זה לא מה שעושה את העיר לעיר יהודית. גם ממלכת כוזר שרוב או כל תושביה התגיירו לא הייתה מדינה יהודית. זו לא הנקודה. מדינה יהודית איננה מדינה שיש בה חופש דת ליהודים, וגם לא מדינה שיש בה הרבה לימוד תורה, תקציבים לישיבות, מקוואות ובתי כנסת. זו אולי מדינת היהודים. מדינה יהודית היא מדינה שיסוד הקמתה למען החזון היהודי־ציוני – הגשמת חלום הדורות של עם ישראל בארץ ישראל, ואנו בציונות הדתית מוסיפים גם את המרכיב השלישי והחשוב כל כך – על פי תורת ישראל.

מכל מקום, מי שבונה ממשלה ומייסד אותה על קולות שאינם ציוניים, שלא לומר אויבי הציונות כמו מנסור וחבר מרעיו, גם בתמיכה מבחוץ אבל בטח ובטח בשותפות מלאה מבפנים, יורה חץ רעיל בלב ליבו של החזון הציוני, משחרר וירוס מסוכן בליבה של המדינה היהודית ובעיקר מלמד כי הרעיון הציוני ורעיון המדינה היהודית לא חשוב בעיניו, בטח לא כמו חשיבות הכיסא או תאוות הנקמה, השנאה והכבוד.

אין שום הבדל רעיוני מהותי בין שותפות עם עבאס בממשלה ובין שותפות עם יחיא סינוואר מחמאס. כשם שלא היו מקימים איתו ממשלה, גם לא כדי להציל את עם ישראל מהאסון הנורא והאיום של מערכת בחירות חמישית או מהאסון המסוכן והמפלג של קדנציה נוספת לביבי נתניהו חלילה, כך עם עבאס. אין שום הבדל בעצם ובמהות.

לא לחינם חוק של הכנסת קבע כי מי ששולל את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אינו יכול להיבחר לכנסת, גם אם יש לרעיון הזה תומכים רבים מקרב ערביי ישראל נושאי תעודה כחולה. אל לה למדינה היהודית לתת לשונאיה לפרק אותה מבפנים מכוח הדמוקרטיה. לולא בג"ץ, עבאס לא היה לעולם חבר כנסת. עכשיו הוא לא רק ח"כ, הוא הבזנ"ט שמכוחו עומדת הממשלה, הממשלה הלא יהודית והלא ציונית הראשונה בתולדות הציונות.

אין די מילים בפי לתאר את החולי, את תחושת הטירוף והשיגעון. מעולם לא היה בהיסטוריה רגע שהתדמה באופן מושלם כל כך לפנייתם של האחים אריסטובולוס והורקנוס לפומפיוס הקיסר הרומאי, ראשית הפורענות שהביאה לחורבן ירושלים ולגלות ישראל, כמו הרגע הזה. כמו האחים השונאים מקדם, העדיפו בנט וסער לפנות אל הגוי הלז, מנהיג תנועה שאויבת את הציונות ומתנגדת למדינת היהודים ואינה מכירה בה, לא כל שכן במדינה יהודית, תנועת הבת של האחים המוסלמים.

כמו גמל שלא רואה את הדבשת שלו למרות שהיא מכבידה, גדולה ובולטת לעיני כול, כך ראשי הקואליציה אינם מצליחים לראות מבעד למשבר חוק האזרחות את הדבשת הענקית שהצמיחו, שכל כולה צועקת אבסורד, טירוף ושיגעון של ממשלה שחלקים ניכרים ממנה אינם רואים במדינת ישראל מדינה יהודית, חפצים לפרק אותה מכל מרכיביה היהודיים ולהזרים לתוכה עשרות אלפי פלשתינים בשנה.

את השבר הזה אי אפשר לתקן בשום צורה. לכלי השבור הזה אין כל תקנה – שבירתו היא תקנתו, הפלתו היא תקוותו.