אדוני היו"ר כנסת נכבדה, משפחתי היקרה!

אני בוחר להקדיש את נאום הבכורה לאחותי הגדולה יהודית שנפטרה בשבוע שעבר.

אחותי יהודית הייתה מחנכת, רבנית וצדקנית גדולה שבאישיותה היה שילוב מדהים של חוכמה, צניעות וענווה.

יהודית ובעלה פרופסור רביי משה ציון כהן ז"ל שנפטר לפני כ-5 חודשים שירתו את מדינת ישראל בשליחות רבנית קהילתית בחו"ל ובמשך כ- 30 שנה שירתו ברודזיה (זימבווי) דרום אפריקה ובעיקר באוסטרליה.


אני מניח שאם אחותי היקרה יהודית ברוחב ליבה וצניעותה, היתה יודעת שלכתה יחשוף את חוסר הערבות ההדדית והסולידריות הבסיסית כפי שבאו לידי ביטוי בבית המחוקקים שלנו היא לבטח הייתה מתייסרת מאוד.

ראוי שלא כך יהיו פני הדברים.

זכרה יהיה נצור בליבי לעד!!

אדוני היו"ר, חברות וחברי כנסת ישראל, יו"ר מפלגת תקווה חדשה גדעון סער, משפחתי היקרה, תושבי העיר אילת, חבריי כולם.

הנני עומד כאן מעל במת הכנסת נרגש ונפעם מגודל המעמד.

ב- 28 השנים האחרונות עסקתי בפעילות ציבורית מוניציפאלית שמתוכם כיהנתי 18 שנים כראש עיריית אילת, כשנתיים כסגן ראש העירייה וכ- 8 שנים כחבר מועצת העיר ויו"ר האופוזיציה.

אני מגיע לכנסת ישראל לשרת את הציבור הרחב כשעל גבי מטען מלא בעשייה ציבורית מוכחת ובעיקר מרגשת.

במהלך השנים זכיתי לבקר ולהילחם במשכן חשוב זה פעמים רבות, זכיתי לארח באילת עשרות שרי ממשלה ומאות חברי כנסת מכל סיעות הבית ומהמפגשים הללו נוצרו חברויות רבות ויש בכוונתי להמשיך ולשמרם ואף להשביחם.

כבר בפתח דבריי אספר אנקדוטה קטנה ומלמדת.

בדקתי ומצאתי שב-18 שנות כהונתי כראש העירייה בהן עבדתי מול כל שרי הממשלה, (בתקופה האמורה) כיהנו בממוצע בכל משרד כ- 11-12 שרים. ואני נזכר באמירה שנאמרה לי לפני כשנתיים בפי שר בכיר מאוד, אמירה שכדאי שתשמע ותופנם היטב בבית הזה.

וכך אמר השר: "אדוני ראש העירייה, תקוותי שמספר חודשיי כשר בממשלת ישראל יהיה כמספר שנותיך כראש עיריית אילת".
נדמה לי שאין צורך להכביר במילים בפרשנות ובמשמעויות הנגזרות מאמירה עצובה זו המתעצמת לצערי דווקא בעת הזו.
עת, בה נושא המשילות טעון שיפור וחייב להיות מטופל ועל סדר יומה של כנסת ישראל.

אדוני היו"ר כנסת נכבדה,

נאמר "שהאדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" (שאול טשרניחובסקי).

וברשותכם, ברצוני לחשוף בפניכם את תבנית נוף מולדתי (וילדותי) ממנה ניתן להבין כיצד עוצבה אישיותי ומהיכן עוצבו ערכיי ואשר על פיהם יש בכוונתי להתנהל גם במשכן חשוב זה.
נולדתי כאן בירושלים לפני מעל לשישה עשורים, בבית חרדי, הילד החמישי מבין שמונה אחים שכולם ישנו שנים רבות בחדר אחד.
במטבח, ישנו אמא שושנה ואבא שלמה זכרם לברכה.
ביתינו היה דל מאוד באמצעים אך מלא באהבה, שמחה, חיוך שירה ונתינה אין סופית.

אמא שושנה, אישה קטנת קומה אך גדולה מהחיים, הייתה אישה פתוחה, חכמה, צנועה ובעלת כישורי נתינה פנומנליים שידעה תמיד לשמוח גם באושרם של אחרים.

אני זוכר את אמא שושנה האישה החרדית, מארחת בחצר ביתנו כמעט מידי יום את חברותיה הערביות מהכפר הסמוך לביתה "בית צפפה" כשהן היו בדרכן למכור את מרכולתן, ענבים, תאנים ועוד.

חצר ביתנו היה "תחנת מעבר למנוחה" עבור חברותיה הערביות של אמא, שם הן נהגו להניח את ארגזי מרכולתן לשתות תה עם אמא ולהמשיך לדרכן.

ביתה של אמא היה פתוח תמיד לכל שכן ולכל עובר אורח ובעצם לכל דיכפין.
כששאלתי אותה בסקרנות של נער, "אמא, מהיכן יש לך את הכסף לארח ולהאכיל כל כך הרבה אנשים?"

השיבה לי בשפה התימנית "יה איבני די, אללה ידי לאק" זאת אומרת, תן ואלוהים תמיד ייתן לך.
אמא שושנה שהלכה לעולמה לפני כשלוש שנים היוותה עבורי מגדלור בוהק מלא בערכים של אהבה ונתינה שלאורו צעדתי ואמשיך לצעוד בגאווה גדולה ובגעגוע ענק.

בילדותי הצעירה הוריי החרדים רצו לראות אותי "רב ומוהל" בישראל, ולכן שלחו אותי ללמוד במוסדות הצעירים של ישיבת פוניבז' בבני ברק, שם בזרם הליטאי למדתי עד שהגעתי לישיבה הקטנה.

את נערותי השובבה ויש שיגידו השובבה מאוד, עברתי בירושלים ויש האומרים ברחובות ובשכונות ירושלים תוך שאני מדלג כנער תוסס ושובב ממגרש הכדורגל בקטמון כשחקן כדורגל לרחבות הריקודים באשר הן.

ב- 1971 התגייסתי לצבא הגנה לישראל ושירתתי כלוחם בחיל השיריון.
מלחמת יום הכיפורים (קרבות סיני ציר הפלסטיק– בודפשט).
ממנה יצאתי חי ובנס, הותירה אותי חבול ופגוע, אך חי ובעיקר חפץ בחיים.

שם תחת חוויות המלחמה הקשה צמחה בי ההכרה כי ייעודי כאדם בוגר לעבוד עם אנשים, לסייע ולהכווין ובעיקר להתמקד בעבודה עם הנוער הישראלי הנפלא שלנו, לשם כיוונתי את דרכי ובנושאים הללו הכשרתי את עצמי ואת התמחותי המקצועית והחינוכית.

בשנת 1978, נישאתי לאישתי היקרה והנפלאה נעמי המכבדת אותי בנוכחותה ובאילת אליה הגענו בשנת 1979 כזוג צעיר, נולדו שני ילדיי, איתמר וירדן וארבעת נכדיי דיוויד, אורי, הלי וגיא.

דיוויד נמצא כאן ביציע והגיע מביתו בטורונטו שבקנדה לראות את סבו מאיר בכנסת ישראל וזאת לאחר שלא התראינו כשנה וחצי. דיוויד יקירי אוהב אותך מלא.


מאז ועד היום ובכל תחנות חיי המקצועיות אני עוסק ובאהבה גדולה (מילה משמעותית בחיי) במעשה החינוכי כמעט על כל היבטיו.

לשמחתי ואומר זאת בגאווה גדולה, אם כי עם מעט חוסר צניעות כמנהל מח' הנוער בעיריית אילת זכיתי לקבל פרס חינוך ממדינת ישראל.

כמנהל רשת המתנ"סים באילת זכיתי להוביל את הרשת לעשייה חינוכית טובה ומרתקת ובתקופתי כראש עיריית אילת זכתה העיר 3 פעמים בפרס החינוך הארצי, ועל כך גאוותי.

זכיתי אף לכהן כראש העיר הראשון באילת המקבל 4 פעמים את אמון הציבור. והיום אני ניצב כאן מעל במה חשובה זו כתושב הראשון מהעיר אילת המכהן כחבר בכנסת ישראל.

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, כבר סיפרתי לכם מעל במה זו שבנערותי ראיתי את משכן הכנסת בבנייתו, אני זוכר שחבריי ואני נשאנו מבט מגן "סקאר" הנמצא בשיפולי המשכן והתבוננו בחרדת קודש ובהתרגשות ענקית, כיצד היכל הכבוד, סמל הדמוקרטיה הולך ונבנה לעם ישראל.
משכן שיושביו אמורים וצריכים לשמש דוגמא ומופת ולהוות סמל לכל מה שמשטר דמוקרטי אמור לייצג ולשדר לעם.


היום, עם הצטרפותי כחבר למשכן חשוב זה, אני מייחל ומתפלל לחוש שוב את אותה חרדת קודש, לחוש גאווה וכבוד, להיות חלק מכבד ומכובד במשכן קדוש זה.


ומכאן אדוני היו"ר, אני פונה אליך ואל חבריי יושבי המשכן ומתנצל מראש על כך שכבר בנאום הבכורה שלי יש בדבריי משום דברי תוכחה והתרסה.

אך נראה שאמעל באמת הפנימית שלי אם לא אומר אותם כאן כבר בנאומי הראשון.

מאז ימי גן סאקר התוססים ועד היום זרמו "מים רבים בירדן" לצערי, בשנים האחרונות תושבי מדינת ישראל פוגשים וצופים במחזות לא ראויים שלא לומר מכוערים הניגלים, המשודרים והיוצאים מבית זה.

פעמים רבות אנו עדים לתרבות ויכוח רדודה, שפה בוטה ופוגענית והחמור מכל ירידה לרמה האישית המכוערת והפוגענית שתמיד היא לא רלוונטית ולא תורמת דבר וחצי דבר לאיכות הדיון עצמו.
חברותיי וחבריי לכנסת ישראל, מעל במה זו אני פונה אליכם בבקשה, אנא בואו ונעשה יחדיו למען שיפור השיח, בואו נשפר את הסגנון, נמשיך להתווכח, להתפלמס על דרך, על אג'נדה, על אידאה, אך בואו גם נסכים שמותר לנו לא להסכים ועדיין לשמור על תרבות ויכוח, על חברות, על דוגמא אישית. אנא אל נרד לפגיעה ברמה האישית המביישת והלא מכובדת.

צופים בנו רבים מתושבי מדינת ישראל ועוד צעירים רבים, צופה בנו יעל מירושלים, נחמן מבית"ר, אחמד מג'וליס, איתמר מירוחם וכולם צעירים המבקשים לראות בנו מנהיגים איכותיים המשמשים דוגמא ומופת בתרבות ויכוח, בדיונים איכותיים עם עומק רעיוני. בחברות, ביצירתיות, באהבת הארץ והאדם.

הם מצפים לראות חברי כנסת היודעים סבלנות וסובלנות מהם, חברי כנסת המעודדים לפלורליזם ולסיעורי מוחות ענייניים, המייצרים פריחה רעיונית מעצם היותה ויכוח ולא הרס וחורבן חברתי ובין אישי כתוצאה מהויכוח.

אדוני היו"ר, בטוחני שהצעתי הבאה אליך אינה מקורית ולמרות זאת הכרחית היום יותר מתמיד.
אבקשך להוביל כתיבת אמנה המוסכמת על כל חברות וחברי הבית שתכליתה קביעת נורמות של שיח מכבד.
ובעיקר גריעת מילים מכוערות מהרפרטואר המילולי במשכן חשוב זה.
אני מצידי מתחייב לסייע לך בהצלחת המשימה.


אדוני היו"ר, חברותיי וחבריי,
איש דרומי אני, במרוצת שנות עשייתי הציבורית, למדתי להכיר לעומק את אפיוני ואתגרי חבל הארץ הדרומי הייחודי והמופלא ובדגש על חבל ארץ הערבה, ובכך בין היתר יש בכוונתי לעסוק.
הפריפריה הסובלת מתהליך מתמשך של הגירה למרכז הארץ נגררת למעגל בלתי נסבל של היעדר פיתוח, שירותים וצמיחה כלכלית ותעסוקתית.

אני סבור שחובה עלינו לשנות את הפרדיגמה המיושנת והמקובעת ובמקום לנסות לקרב את הפריפריה למרכז נדרש להפוך את הפריפריה עצמה למרכז חיים שוקק ואיכותי.
כמו למשל, להפוך את אזור אילת והערבה למטרופולין החמישי של מדינת ישראל, על כל המשתמע מכך.

עלינו לפעול לניצול עתודות הקרקע, (רק לידיעה הערבה מהווה 19% משטחה של מדינת ישראל ומתגוררים בה פחות מ- 1% מתושבי המדינה).

לפעול לשיפור משמעותי של שירותי התחבורה, הבריאות, החינוך, התרבות, הספורט והחדשנות ואלה אשר יביאו לעצמאות הפריפריה באשר היא.

עוד בכוונתי לעסוק בנושא האלימות ברשתות החברתיות, אלימות שהפכה לצערי להיות הלקונה החברתית המאתגרת והקשה ביותר.

לצערי, אנו רואים ובאכזבה גדולים איך כל המערכות הרלוונטיות, חינוך, משטרה, פרקליטות בתי משפט, הורים ועוד, עומדות נבוכות כאשר "ארגז הכלים" העומד לרשותם ריק מכלי טיפול ואכיפה איכותיים ואפקטיביים.
יש בכוונתי להציף נושא זה ולמלא את הארגז בכלי עבודה יעילים תוך קביעת כללים, חוקים, אכיפה ועוד.
בכוונתי להתחיל זאת כאן בבית הנבחרים תוך תקווה שנראה במהרה וכבר בימנו כנסת ללא אלימות. כנסת המוקיעה מקרבה כל תופעה של אלימות על כל צורותיה וגווניה.
נושאים נוספים שאעסוק בהם בהתמסרות רבה יהיו בתחומי החינוך החברתי ערכי, תיירות, ערי חוף ועוד.


ולסיום,
ברצוני להודות בראש ובראשונה למשפחתי היקרה אשר מכילה באהבה את התמסרותי רבת השנים לחיים ציבוריים תובעניים ומאתגרים.
עוד ברצוני להודות לתושבי עירי אילת על תמיכתם בי לאורך השנים חבריי באילת אתם מרגשים ומחזקים, מהיום יש לכם נציג אילתי אותנטי אעמוד לרשותכם תמיד!


וכמובן ברצוני להודות מעומק לב לחבריי מסיעת "תקווה חדשה" לעומד בראש הסיעה חברי משכבר הימים, שר המשפטים וסגן ראש הממשלה – מר גדעון סער.
גדעון יקר, אני מודה לך על חברות אמיתית, אמיצה, איכותית וארוכת שנים.
ולך חברי זאב אלקין, תודה גדולה על התמיכה ועל ההנחייה לאורך השנים.
חבריי לסיעה, היכרותי איתכם ממלאה אותי בתקווה חדשה לעתיד פוליטי חדש ואיכותי בישראל.

תודה לכל חברי הקואליציה המקבלים אותי בסבר פנים נאות.

תודה לחבריי הוותיקים מהאופוזיציה אשר מסדרים לנו "לילות לבנים" המסייעים לנו כקואליציה להתגבש בזמן קצר יחסית.
תודה לך אדוני היו"ר.


בהצלחה לכולנו.
תודה.